"אני לא אביא לכאן מופע פופ"
 
דני גוטפריד, 67, הוא כבר חיית ג`אז ותיקה, מיומנת ומשופשפת, פסנתרן ג`אז ואדם שחי ונושם את התחום כבר עשרות שנים. ועדיין בדרכו החדה, הערנית והנמרצת, הוא יצא השנה שוב, בפעם ה-21, למשימת הניהול האמנותי של פסטיבל הג`אז הבינלאומי שיתקיים באילת בין ה-27 ל-30 באוגוסט 2007.
 
"הייתי בין מקימיו של האירוע, וכבר מההתחלה הייתה תכנית בינלאומית עשירה, הטובה והגדולה ביותר בארץ", הוא משחזר את ראשית ימי הפסטיבל . "אבל אז מספר המתעניינים לא היה גדול. הפסטיבל הראשון היה מבוסס כולו על התנדבות, בעצם. נסעתי לארצות הברית וביקשתי מכל אמני הג`אז הבינלאומיים המפורסמים שהכרתי לבוא לכאן ולנגן בהתנדבות. וכך כבר בפסטיבל הראשון ניגנו הברייקר בראדרז, מל לואיס והתזמורת שלו ואמנים רבים נוספים שבזכותם היינו על המפה האמנותית כבר אז".
 
מה הפרמטרים שעומדים לנגד עיניך כשאתה מרכיב תכנית לפסטיבל?
 
"כשאני בונה תכנית חשוב לי שיהיה בה מגוון סגנוני, משום שלא כולם אוהבים את אותו הדבר. יש כאלה שמעוניינים במופע יותר קל, של ליל קיץ, אבל גם אז אנחנו הולכים על מוזיקת עולם או על ריתם אנ` בלוז ודברים מהסוג הזה. כמו שהשנה הבאנו את ההרכב `אינקוגניטו`, להקה מצוינת שבעצם התחילה את האסיד-ג`אז בשנות ה-80, הפונה יותר לקהל רחב יותר, אבל גם הוא שייך והוא בקונטקסט. אני לא אביא לשם מופע פופ.
 
לגבי כל היתר, יש מגוון סגנוני, הכולל ג`אז צרפתי, ממועדון ה`הוט קלאב` הפריזאי, עם המוזיקה של ג`נגו ריינהרט, יש את בילי לגרן והפרויקט הצועני שלו (המארח את הזמרת שרה לזרוס), ג`אז פיוז`ן של מייק מניירי, ג`אז עכשווי של כריס פוטר ורביעיית ה`אנדרגראונד` שלו, את האורגן המונד בי, של שלישית ג`ואי דה פרנצ`סקו (המארחת את הסקסופוניסט רון בלייק), שזה ז`אנר מיוחד בג`אז ועוד. יש לנו ביג בנד מעולה, `וינה ארט אורקסטרה` מאוסטריה, שתבצע בין היתר מחווה לדיוק אלינגטון".
 
"מבחינת קהל, זה הלך וגדל במשך השנים, וכבר תקופה ארוכה זה אירוע הג`אז המרכזי שמתקיים בארץ, המוכר את כל הכרטיסים ובמשך פסטיבל שיש בו 37 קונצרטים - מכירת הכרטיסים הממוצעת מגיעה ל-50 אלף. אירוע עצום בגודלו. הקונצרטים נערכים באולמות גדולים של 3,000 איש, והקטנים יותר, של המופעים הישראליים, בעלי תפוסה של 1,500 איש".
 
מעבר למופעים יש לך איזה ערך מוסף אישי שלך לאירוע?
 
"אנחנו דואגים במיוחד לצד החינוכי, שחשוב לי מאוד, אז כבר מההתחלה קיימנו כיתות אמן, והשנה הרחבנו את זה לפרויקט ענקי של סדנאות ג`אז, שהוא בשיתוף עם `רימון` ו`ברקלי סקול אוף מיוזיק`, וכמעט 80 סטודנטים מגיעים במיוחד לשבוע של סדנאות עם המורים הבכירים ביותר, כולל כמובן השמות הגדולים מבין אורחי הפסטיבל, ובסוף, ביום האחרון, יהיו שני מופעים של להקות הסטודנטים הטובות ביותר, שהצליחו להוציא תוצאות טובות בסדנאות, אחת קולית ואחת אינסטרומנטלית, ומופע משותף של המורים, שיחתום את הפסטיבל".
 
השנה אתם מציינים 80 שנה להולדת ג`ון קולטריין ו-40 שנה למותו
 
"אם יש אירוע היסטורי שאני כאיש ג`אז רואה בו ציון דרך מיוחד, אני מקדיש הפקה מיוחדת לדבר הזה, וזו לא פעם ראשונה. השנה עשינו הפקה לזכרו של קולטריין, עם הכוחות הטובים ביותר, שלושת הסקסופוניסטים שמרכיבים את `פסגת הסקסופון`, והבאנו אפילו את בנו של האמן, ראווי קולטריין, שהוא היום אחד הנגנים הבולטים ביותר בסצינה. וכמובן גם דייב ליבמן וג`ו לובאנו (סקסופון), וגם הרית`ם סקשן של פיל מרקוביץ` (פסנתר), ססיל מקבי (בס) ובילי הארט (תופים) אינם קוטלי קנים. זהו המופע המיוחד שלנו השנה".
 
"פלטפורמה בינלאומית לג`אז הישראלי"
 
מה באשר לנוכחות הישראלית?
 
"כשהקמתי את התשתית התכניתית, אמרתי שאני רוצה שכמספר הלהקות הזרות תהיינה גם להקות ישראליות, מתחילתו של הפסטיבל ועד היום, כדי לתת הזדמנות לג`אז הישראלי  לצאת לפלטפורמות בינלאומיות. אמן יכול לרשום שהוא הופיע ב`רד סי ג`אז פסטיבל`, שיש לו מוניטין בינלאומי יוצא מן הכלל, ובבמה בצד השני הופיעו דייב ליבמן וג`ו לובאנו. יש לזה משמעות.
 
"חשוב לנו גם שאנשים יתחרו כדי להגיע לפסטיבל, ולכן אנחנו מקבלים המון הצעות, בסדרי גודל של 90 הרכבים, ומתוכם צריך לבחור רק עשרה, אז יוצא שיש 80 מאוכזבים. אבל הפריחה בג`אז הישראלי באמת יפה, וכל שנה אנחנו מכניסים להקות חדשות, שהן מבחינתנו תגליות מעניינות, וזה מרענן זה טוב. גם השנה שבע מתוך הקבוצות אף פעם לא הופיעו בפסטיבל".
 
בין  ההרכבים הישראליים בפסטיבל יופיעו המתופף רוני הולן והרכבו (במחווה למתופף האגדי טוני וויליאמס), "הוט קלאב אוף ישראל", בהדרכת רומן אלכסייב, הרכב הסלסה "וואלאקטה", תשיעיית ממלו גיטנופולוס, חמישיית ארד ייני (במחווה ללי מורגן), אריה וולניץ ולהקתו, שישיית "חגיגה" וחמישיית מאיר בן מיכאל, וגם -  "אנסמבל שם טוב לוי".
 
איך שם טוב לוי הגיע לרשימה?
 
"דווקא הוא שם מוכר שהביא להקה מצוינת, והוציא אלבום (`תחנות רוח`) ששמענו  ואמרנו שהגיע זמנו להיות בפסטיבל. אבל לידו יש הרכבים צעירים חדשים ומפתיעים, ברמה יוצאת מן הכלל.התשתית החינוכית של הג`אז בארץ התפתחה מאוד. יש מחלקה לג`אז באקדמיה למוזיקה בירושלים, יש את בית הספר רימון, שיש בו מחלקה מצוינת, יש בתי ספר תיכוניים שיש בהם מחלקות לג`אז, כמו עירוני א` בתל-אביב וכמובן `תלמה ילין`. ומכל אחד מאלה יוצאים כל שנה יוצרים מוכשרים מאוד בתחום".
 
"פסטיבל בינוני אך יוקרתי"
 
איך אתה מתעדכן לגבי חידושים בתחום בעולם, כדי להביאם אלינו?
 
"למזלי הרב אני מקושר ומופיע ברחבי העולם. יש לי כבר ותק של 45 שנה או יותר ותק בג`אז, ואין כמעט נגן מפורסם בעולם שלא ניגנתי איתו, החל מהאחים ברייקר, דרך ארט בלייקי ופרנק פוסטר ובני גולסון. אני מכיר את כולם ומכירים אותי, ועם השנים התפתחו קשרים עם אנשים בתעשייה, שמניעים את הגלגלים והם מעוניינים לעשות חשיפה לאמנים חדשים אצלנו וגם ותיקים שמוציאים הקלטות חדשות. אני מקושר עד סוף ויודע מה קורה.
 
"אנחנו פסטיבל בינוני בקנה מידה בינלאומי, אבל מאוד יוקרתי. אם אתה בוחן למשל את פסטיבל מונטריי באירופה, שהוא ותיק בהרבה מאיתנו, פעיל יותר מ-40 שנה, אבל מה שהחל כפסטיבל ג`אז כולל היום גם רוק, מוזיקה ברזילאית, אפריקנית, הודית. מרבית המופעים בכלל הם לא ממש ג`אז. ואנחנו משתדלים לעשות אירוע על טהרת הג`אז, באופן כללי. אנחנו נביא לכל היותר משהו כמו `מנהטן טרנספר`, ודברים אחרים הקשורים לג`אז באופן זה או אחר וגם את אלה במינון נמוך".