מחול - "הקהל הירושלמי נושם אתך את היצירות"

לקראת הפסטיבל הבינ"ל למוזיקה קאמרית בירושלים ( 31 באוגוסט - 12 בספטמבר 2007) נזכרת אלנה בשקירובה כיצד הכל התחיל והזמרת הגרמניה סטלה דופלקסיס מספרת על חלקה שלה בפסטיבל השנה

התחלה צנועה

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים, יציין השנה עשור לקיומו. אלנה בשקירובה המנהלת האמנותית שלו נזכרת בהתחלה: "הלידה התרחשה לפני עשר שנים. במהלך חגיגות יום-ההולדת השישים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התקיים קונצרט חגיגי בירושלים. היצירה האחרונה הייתה הקונצ`רטו המשולש של בטהובן, מהטה ניצח והסולנים היו הפסנתרן יפים ברונפמן, הכנר יצחק פרלמן והצ`לן מישה מאייסקי (שבפסטיבל הקרוב יציינו את יום הולדתו השישים). לפני הקונצרט שוחחתי כאן עם חברים מוזיקולוגים ועיתונאים,שאמרו לי שמצבה של התרבות בירושלים, הולך ומתדרדר (השתנה הרבה מאז?? י.ש.). אמנים לא כל כך רוצים להגיע לכאן והיה יכול נפלא אילו היה לירושלים פסטיבל משלה. הם שאלו אותי אם אהיה מוכנה להוביל אותו. למה אני? הרי אתם יכולים לפנות לאמנים המפורסמים שלכם, יש לכם כאן אמנים בכל אות ב`אלף-בית`. הם כולם עסוקים מדי לא יתפנו לזה, הייתה התשובה".

"הרגשתי מוחמאת ואמרתי הבה ננסה", היא ממשיכה לספר, "החלטתי לבדוק את הרעיון בו במקום. הפסטיבל החל בו ברגע כי באותו מעמד כבר הקשבתי אחרת לנגינה של הסולנים ואמרתי לעצמי אשאל את ברונפמן ואת מאייסקי, פרלמן זה קצת יותר מדי. מייד בתום הקונצרט ניגשתי לשניהם ושאלתי אותם ירצו להשתתף בפסטיבל קטן למוזיקה קאמרית בירושלים. הם הסכימו מייד. טלפנתי לעוד כמה מוזיקאים וכולם הבטיחו שישתתפו. אז פניתי כאן לבייניש (יחזקאל בייניש, יו"ר הנהלת הפסטיבל), ושאלתי אותו אם יהיה כסף. הוא אמר שהכסף יימצא. למעשה תוך יומיים, היה לנו כבר רעיון ואישור מכל כיוון. ההכנה של הפסטיבל הראשון ארכה שנה וחצי. התחלנו בצניעות, בסוף הקיץ של 1998, בתיאטרון החאן בירושלים. לא ידענו כמה קהל יגיע. התכנית הייתה אקלקטית, מעין מבחן לעצמנו. שנתיים היינו בחאן. זה היה אינטימי, אבל הקהל גדל ושנה אחת עשינו קונצרטים גם בחאן וגם בי.מ.ק.א ומזה כמה שנים כל המופעים מתקיימים בי.מ.ק.א וזה מצוין".

העידן האחרון

פסטיבלי מוזיקה, למעשה כל מוזיקה, מתחלקים לשני סוגים עיקריים, כאלה שמעלים על במתם מופע מוכן של הרכב קיים, אפילו כאשר מדובר בהשמעת בכורה, הכנתו היא מחוץ למסגרת הפסטיבל. מופע כזה ממשיך להיות מוצג לאחר הפסטיבל באולמות אחרים, בארצות אחרות וכד`. פסטיבלים אחרים יוזמים הפקות חדשות ורוב הסיכויים הם שהמופע באותו פסטיבל הוא חד-פעמי בכל מובן. אין סיכוי שאותו מופע יועלה במקום אחר, חיבור האמנים יחד למופע המיוחד הוא עצם העניין. אלנה בשקירובה מנהלת פסטיבל מהסוג השני. היא בוחרת נושא מרכזי "אחרי שהנושא נקבע, בא שלב בחירת היצירות, איזונים בין מוכר יותר למוכר פחות, בין חדיש לקלאסי. אחרי זה בא שלב השיבוץ. מי ינגן מה".

השלב הבא הוא הכנת לוח החזרות. "וזו מלאכה מאוד מורכבת", היא אומרת. "בכל העיסוקים האלה אני לא לבד אני עובדת בישראל ובחו"ל מול יו"ר ההנהלה, יחזקאל בייניש, מול מנהלת ההפקה, חנה מנש וכמובן מול המוזיקאים. אנחנו מנהלים שיחות טלפון כמעט מדי יום. המצב הפוליטי בישראל כמובן משפיע מאוד על החלטות של אמנים". "ני לא לוחצת על אמן שאינו רוצה להגיע" היא מוסיפה, "אם לא השנה הוא יגיע בפעם אחרת".

מה מייחד את הפסטיבל השנה?

"התכנית בפסטיבל הקרוב מתמקדת בעיקר ביצירות האחרונות. ב`עידן האחרון`. די להיזכר באופוסים האחרונים של מוצרט, בטהובן, ברהמס, שוברט, כדי להבין מייד אילו אוצרות מוזיקליים מחכים לנו. מי מהמלחינים השתנה בשנותיו האחרונות, מי נשאר צמוד לקו קודם".

בשקירובה, שבעבר הופיעה בעצמה בפסטיבלים לא מעטים, צמצמה את הופעותיה מחוץ לירושלים לשניים-שלושה פסטיבלים בלבד וגם אז היא מדגישה: "אני באה כבר עם אוזניים הכרויות ליצירות שנבחרו, לנגנים שמשתתפים, אני בודקת אם רעיון מסוים יוכל להתאים לנו בירושלים ולראות איך הוא יכול להשתלב בתכניות שלי".

גרמניה עם שורשים יווניים

את התכנית הגדולה או את הקו המנחה מגלה ככל הנראה בשקירובה להנהלת הפסטיבל, לצוות הקרוב ולתקשורת. האמנים המשתתפים לא בהכרח ערים לזה . כך זמרת המצו-סופרן סטלה דופקסיס, שמשתתפת בהשמעת יצירות של מאהלר (שירים על מות ילדים), שוברט (מבחר שירים), והוגו וולף בשירים מתוך ספר השירים הספרדי, שמחה לגלות שיש קו מוביל לפסטיבל.

ניתנה לך אפשרות לבחור את היצירות?

"את השירים של מאהלר ושל וולף לא אני בחרתי. לעומת זאת את השירים של שוברט בחרתי בעצמי, אלנה ביקשה תכנית לפרק זמן מסוים ושמחתי לבחור שירים פחות מושמעים". במקרה תהליך בחירה זה תואם לחלוטין את מדיניות הבחירה של בשקירובה שבונה את התכנית מיצירות מוכרות יותר ומוכרות פחות. כאן, כמו בסדנת האופרה, מדובר כבר על `קהל שבוי` שילך עם התכנית גם כאשר היצירות המושמעות בו אינן מוכרות כל כך.

סטלה דופקסיס היא גרמניה ממוצא יווני "אבא יווני, יש לי גם אזרחות יוונית. אני מבקרת ביוון פעם בשנה בדרך כלל, אבל את השפה איני דוברת". דופקסיס, שכבר בקרה בישראל מספר פעמים "תמיד לתקופות קצרות מדי" (שרה עם הפילהרמונית והשתתפה בפסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים לפני מספר שנים) שמחה לשמוע שיש למוזיקה היוונית בארץ הרבה מעריצים. "אני עצמי מחפשת מדי פעם את הקשרים היווניים למוזיקה שלי. אבל אני זמרת גרמניה, נולדתי בגרמניה וכל החינוך המוזיקלי שלי וההופעות שלי הן כאן".

בביוגרפיה שלך מצוינות יצירות חדישות לא מעטות, את מעדיפה מלחינים חיים או מלחינים שכבר אינם איתנו?

"זו שאלה לא מוצלחת. אני מעדיפה מוזיקה טובה ולא חשוב לי כלל מתי היא נכתבה".

הכנה של יצירה חדשה ממושכת יותר מיצירה מקובלת?

"לא הגיל קובע, אלא המורכבות. היו יצירות שעבדתי על הכנתן חדשים רבים ועם אחרות הרגשתי מוכנה תוך זמן קצר".

דופקסיס שרה בבתי אופרה ובאולמות הקונצרטים "כיום אני עובדת עם `האופרה הקומית` בברלין והתפקיד האהוב עלי על במת האופרה הוא זה של אוקטביאן ב`אביר הוורד` של ריכרד שטראוס".

מה על הוראה?

"אני לא שייכת לאקדמיה או לבית-ספר למוזיקה. אני מלמדת כיום במסגרת פרטית ויש לי מספר מצומצם של תלמידים, שאותם אני לא רואה לעתים קרובות בגלל המופעים, אבל חוויית ההוראה היא הנאה בלתי רגילה. אני חשה בכל שיעור כמה אני עדיין מסוגלת ללמוד וזה נפלא".

הופעת כבר בפסטיבל בירושלים ואת מופיעה גם במקומות אחרים, מה מייחד את הפסטיבל?

"ראשית, שום דבר לא דומה לעבודה בפסטיבל. בגלל שיש כאן הרבה אמנים צעירים מאוד הם מייצרים אווירת מתח שהיא מענגת בפני עצמה. אני מופיעה עם קיריל גרשטיין ועם סלים עבוד-אשקר, שני פסנתרנים צעירים והרוח שהם מביאים מצוינת. חוץ מזה, ואני לא יודעת איך זה קורה, אבל קהל המאזינים בירושלים שונים מאולמות שאני מכירה. יש הקשבה אחרת, דריכות, כאילו הקהל מכיר את היצירות ונושם אותן יחד איתך. בשבילי זו הייתה חוויה מיוחדת במינה ואני מצפה לה מחדש".