מחול - פותחים דלת למחזאים צעירים

שיחה עם המנהל האמנותי ושניים מן היוצרים בפסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין שיפתח השבוע בבית ציוני אמריקה

זוגיות תחת משבר

"פותחים במה", פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית, הפך כבר למוסד קטן בתיאטרון הישראלי המעיד על הבנת החשיבות והצורך של כאן ועכשיו במחזאות עברית מקורית.

השנה, שנתו השמינית של הפסטיבל, התהווה נושא הפסטיבל מתוך המחזות המוצגים בו: יחסים וזוגיות. בפסטיבל יוצגו ארבע הפקות חדשות ועשרה מחזות קריאה של יוצרים, רובם בראשית דרכם ורבים מהם עוסקים בנושא הבוער בכלל ולצעירים תל אביבים בפרט. כך נוצר גם ה"ספיד דייט" – אירוע דייטים מיוחד בהשתתפות השחקנים.

אבישי מילשטיין, המנהל האמנותי של הפסטיבל מראשיתו, מספר על השינוי בתכנים שמעסיקים את היוצרים הצעירים: "השנה רוב המחזות עוסקים בזוגיות תחת משבר ומופיעים בהם זוגות צעירים שמנסים ליצור קשר ומתמודדים עם תנאים מכשילים, בכל מחזה בהיבט אחר. באופן מוזר, הנושא מחליף את ההתמודדות של החוויה הבין דורית והמשפחה. זה לא היה מתוכנן".

ההפקה שתפתח את הפסטיבל היא "סיפור אהבה", תיאטרון מחול מאת מוריה זרחיה ("זיסעלע"), המשלב ריקוד והומור תיאטרוני. תשע דמויות בחיפוש משעשע ומרגש אחרי קשר, על רקע שירי אהבה חושניים ומתקתקים. שלוש ההפקות המלאות הנוספות הן: "זריחה" מאת עידו בורנשטיין, בבימוי שלמה פלסנר (יוצרי "רעב"). קומדיה פיוטית על אינטימיות בעולם קרייריסטי על אמנית צעירה, המתפרנסת מעיצוב לסרטי פרסומת, ופגישתה עם צייר רגיש ורומנטי. בעוד היא מציעה לו להיות שותף מקצועי, הוא חפץ רק באהבתה. "סופ"ש עם תום" היא קומדיה מאת בן לוין בבימוי רוני פינקוביץ`, על תסריטאי צעיר ואשתו, עורכת דין צעירה ושאפתנית, שסוף שבוע אחד בחברת בנה של חברה משנה את אורח חייו של הזוג. "דולפינים" מאת מאיה שעיה בבימוי דדי ברון היא דרמה על הקונפליקט בין האהבה לבעל המת והתשוקה לגבר החי. אלמנת צה"ל צעירה המחליטה להרות מזרעו המוקפא של בעלה, מתאהבת בגבר אחר.

עשרה מחזות נוספים יוצגו כמחזות קריאה על ידי שחקנים שיקראו את הטקסט על הבמה וייבחנו מול הקהל. המחזאים הצעירים אותרו לפני כשנה וזכו לליווי מקצועי במסגרת סדנת כתיבה עם ליווי דרמטורגי ואמנותי צמוד.

קשב לטקסט

בימים שלפני הפסטיבל מילשטיין, שהוא בימים כתיקונם הדרמטורג של התיאטרון, מלווה את היוצרים הצעירים באופן שוטף ולדבריו "מסייר בכל החזרות בזמן קצוב ועוזר להריון המרובה אנשים הזה".

"זה פסטיבל של מחזאים מתחילים, בו כל המנגנון מתועל להוצאת מחזות ראשונים טובים", הוא אומר, "המחזאי והמחזה עומדים בראש והשאר משני לחלוטין. מעבר להצגות טובות הם תורמים ליצירה של מחזאות חדשה. זו עבודה שדורשת קשב לטקסט שמנסה ליצור את ההיגיון הפנימי שלו. העבודה על מחזה מקורי, דורשת מיומנות שלא נדרשת במחזות שכבר הוכיחו את עצמם. יש שחקנים ובמאים שלא מעוניינים להיכנס לתהליך כזה, אבל הפסטיבל מאוד פופולרי ויוצרים ושחקנים, לא רק מעולם התיאטרון, רוצים להשתתף בו".

כ- 160 יוצרים, שחקנים ובמאים, וביניהם שחקנים מתחומי מדיה אחרים דוגמת ישראל קטורזה, חנה לסלאו וחני נחמיאס נרתמו למה שמוגדר כחג למחזה המקורי בארץ. גם שחקנים ותיקים וצעירים כמוסקו אלקלעי, אושרי כהן, ריקי בליך, טלי שרון, אסתי זקהיים, ליאת גליק, רבקה גור, עמוס לביא, אברמל`ה מור, יגאל עדיקא, מוסקו אלקלעי, הדס קלדרון, רובי שובל-פורת, ורד פלדמן, אורי רביץ, גאיה טראוב, שולה חן ועוד.

השנה, בנוסף לפרסים לפיתוח מחזות שמעניקה קרן תל אביב למחזאים, הקהל יבחר לראשונה את המחזה אהוב הקהל באמצעות תיבת הצבעה שתוצב במקום. אירוע נוסף שיתקיים הוא "המחזה הראשון שלי" בהנחיית ציפי פינס, מנהלת התיאטרון, שתיפגש עם בכירי המחזאים בארץ דוגמת הלל מיטלפונקט, סביון ליברכט, עדנה מזי"א, אמנון לוי, גורן אגמון ויעלי רונן, ותקיים עימם שיחה פתוחה.

21 גרסאות למחזה

בין עשרת המחזות שיקראו על הבמה בהשתתפות השחקנים ניתן למצוא את "שוקולדה" מאת רועי רשף-מליח, בבימוי משה נאור. זו קומדיה שסיפור המסגרת שלה הוא על סופר צעיר ומצליח המתמודד בלילה סהרורי עם אהובתו ששבה לארץ, בעלה, המעריץ אותו, וחברו הטוב.

"שוקולדה" הוא המחזה הראשון שכותב רשף-מליח, שחקן צעיר ("סילואטות", "כישוף"). "התחלתי לכתוב את הדמויות של המחזה כבר מזמן ואני כותב אותן בכל מיני וריאציות במחזות קצרים. יום אחד כתבתי את המחזה הנוכחי, הגשתי אותו לבית לסין, הם קיבלו אותו ואז התחיל תהליך הכתיבה האמיתי, שכלל שיכתובים אל תוך הלילה", הוא מספר.

רשף-מליח מלמד, משחק ומביים בסטודיו של יורם לוינשטיין, שם הוא גם משמש כדרמטורג. "זה עולם היצירה שלי. הדמות המרכזית במחזה היא של סופר שמאס במה שיש בסביבה שלו ובאנשים שבאים לחפש את סוד החיים. הוא לא מסתדר עם זה טוב", הוא אומר, "אין פה אלמנט ביוגרפי, אלא ניקוז של נקודת מבט, של פחדים. הלל מיטלפונקט דיבר פעם על `אוטוביוגרפיה שיכולה הייתה להיות לי`, או משהו דומה, זה נורא יפה. הדמויות אמנם רחוקות ומבוגרות אבל זו בהחלט נקודת מבט שלי".

על תהליך העבודה הוא מספר: "למחזה יש 21 גרסאות. תהליך הכתיבה היה מסודר. אמנם לא כל יום, אבל ישבתי שש שבע שעות בבית קפה בשעות קבועות, בלי הפרעות וגחמות, ממש עבודה. בתי קפה זה המשרד וכבר די שונאים אותי שם. מאבישי מילשטיין קיבלתי חוות דעת פעם בשבוע, אבל רוב העבודה היא מול הבמאי בקריאות. יש די הרבה חופש, אבל ההיענות של בית ליסין מרשימה. התחושה היא שיש מי שמספק את מה שצריך. זו עזרה נפלאה".

על העתיד לבוא אומר רשף-מליח: "אין לי שום ציפיות מהמחזה. הדבר הבא זה הקריאה. אי אפשר לצפות את הקהל. זו דרך למידה, העניין הוא לא להגיד `אני רוצה עכשיו לבמה`. דרך הקהל אדע במה זכיתי ובמה חטאתי". על שילוב בין משחק לכתיבה הוא אומר: "אני מפריד רשויות. כשאני משחק, אני משחק, כשאני כותב, אני כותב. אני עדיין לא בשל לשלב זה".

לעבוד על חומר גלם

מחזה קריאה נוסף הוא "אתרוגים" מאת אדיבה גפן, בבימויה של יוליה פבזנר. זוהי דרמה משפחתית על פער הדורות. נושא שהעיסוק בו דווקא הולך ומתמעט לדברי מילשטיין. המחזה מספר על משפחה תל-אביבית המנסה למכור בית ישן ויפהפה, אולם הזיכרונות הסמויים והלא רצויים אינם מאפשרים לבני הבית להינתק מעברם ומהבית.

לדבריה של פבזנר (במאית "מכתבים לאורפאוס" ולאחרונה "טבעת הניבלונגים" לוגנר ב"מטרופוליטן אופרה בניו יורק") "המחזה עוסק בסיפור משפחתי בו הגיבורה היא בחורה צעירה שהסתירו ממנה את עברה. זה מחזה פיוטי שכתבה אדיבה גפן, שכותבת בדרך כלל ספרי מתח ובמחזה בחרה להתמקד בדרמה של הדמויות. היא אדם פתוח ומרתק בעבודה המשותפת ויש גם קאסט נפלא, כך שזה נורא כיף".

לפבזנר זו הפעם השנייה שהיא מביימת קריאה בפסטיבל. בשנה שעברה ביימה מחזה של תדמור עומר. "נחשפתי לפרויקט הזה לפני ארבע שנים", היא מספרת, "פרויקט חשוב ביותר בתיאטרון הישראלי שפותח דלת למחזאים צעירים. קריאה היא השלב הראשון בחשיפה שיכולה לפתוח דלת למחזאי ולמחזה הבכורה שלו – שלב חשוב ב`אולי כן` להגיע לבמה".

כמי שמביימת אופרות ותיאטרון שירה מוזיקלי היא מספרת על העבודה בבימוי קריאות: "בתיאטרון קריאה העבודה של הבמאי היא דרמטורגית עם המחזאי. מחזות שמגיעים לקריאה יש בהם פוטנציאל אדיר ודרושה עבודה דרמטורגית. העבודה עם השחקנים לא יכולה להיות מקיפה במסגרת הזמן, אבל יש מעט מקום לגעת ולהתחיל לגעת בעלילה ובדמויות. המטרה היא להביא את הקהל להבין את המחזה, למרות שהוא רק שומע ורואה שחקנים יושבים על הבמה. בחודש שעבדנו עליו, המחזה עבר תהפוכות ומהפכות", היא מספרת, "הסוף שונה וגם התוכן קצת. זה תהליך מרתק ביותר, ממש עובדים על חומר גלם".

"הקהל בארץ צמא למחזאות מקורית שעומדת בחוד החנית של ההצלחה בכל התיאטרונים", מסכם מילשטיין, "אנחנו דואגים בתהליך ארוך טווח להשביח את המחזאות ואני דואג שלכל המחזות יהיה את אותו פוטנציאל. ההחלטות אם להציג אחר כך נופלות לאור הפסטיבל ולאחריו, והמחזות עוברים גם לתיאטראות אחרים".

פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין יתקיים בין התאריכים 8-6 בספטמבר 2007 בבית ציוני אמריקה בתל-אביב.