מחול - פרויקט חגיגי: מוזיקאים ממליצים

פרויקט חגיגי: שלומי שבן, רונה קינן, שאנן סטריט, דין דין אביב, קרן פלס ועוד על האלבומים העבריים המומלצים שלהם להשנה. ומי בראש רשימת המומלצים? נועם רותם

הרבה מילים טובות

זו הייתה, בסופו של דבר, שנה טובה למוזיקה הישראלית, לפחות כשאני מסתכלת על כמה פתיחים מתפייטים שכתבתי על לא מעט אלבומים שיצאו השנה. ככה, מסתבר, חשבו גם רוב המוזיקאים שהתבקשו לפרגן לחבריהם למקצוע, ולא היו צריכים להרבות במחשבות כדי למצוא מילים טובות.

שלומי שבן: אני ממליץ בחום על "שכול וכישלון" של הבילויים. אני חושב שזה שילוב מופלא של כתיבת שירים וביצוע, וזו חוויה של אלבום שלם. אני די מעריץ שלהם, ובעיקר של האלבום הזה. אני רוצה גם להמליץ על "עזרה בדרך" של נועם רותם, כי הוא אלבום כואב ואמיתי וכן ומרגש, שגרם לי להזיל דמעה אבל גם גרם לי לתחושה של אופטימיות של חיבור, ומאוד אהבתי אותו.ואני יכול גם להמליץ על האלבום של רונה קינן, "עיניים זרות". אני פשוט מכור לקול שלה ולכתיבה שלה, ונורא חיכיתי שהיא תוציא עוד אלבום ואני נורא אוהב אותו.

רונה קינן: "שכול וכישלון" של הבילויים. זה אלבום מופת בעיניי וזו גם להקה שאני נורא אוהבת והם פשוט הצליחו באלבום הזה בעיניי להביא איזה משהו הכי מוזקק ומדויק ויחד עם זה מופרע וקרקסי ברוח שלהם. אני מתפתה להגיד שזה אלבום אמיץ, אבל מבחינתם זה לא אומץ כי הם פשוט כאלה, מבחינתם זו הדרך היחידה, להגיד דברים מאוד בוטים ומאוד ישירים על המצב שלנו, מבחינה פוליטית כמובן. תמיר מוסקט הפיק את זה ועשה שם עבודה פשוט מדהימה. זה הרכב שכל הזמן משנה צורה אבל איכשהו הקונסטלציה הנוכחית עם מאיה דוניץ, יוני סילבר וכרובי יצרה משהו פשוט אדיר בעיניי. הלוואי שזה אלבום שיכול היה להגיע לכל בית ישראל.

אני רוצה להמליץ גם על "עזרה בדרך" של נועם רותם ואני עוד פעם צריכה להשתמש במילה אמיץ. האלבום של נועם מאוד אמיץ כי התכנים שלו קשים, אין בו ויתורים, הוא לא נותן כמעט הפוגות מהנושא ויש בו מוזיקלית משהו מאוד מזוקק ונקי ובלי מניירות, ממש לפנים, עם הפקה נורא נורא יפה של אדם שפלן ולני בן בשט. אלבום בלי קישוטים. אני מקשיבה לו המון בנסיעות באוטו והוא פשוט יפהפה.

האלבום השלישי שאני ממליצה עליו הוא "עיר" של שלומי שבן. זה קצת הדובדבן שבקצפת, כי זה אלבום שחיכו לו המון זמן. כבר שנים יודעים איזה וירטואוז ואיזה אמן גדול הוא, ויש באלבום הזה נגינה מדהימה, שירים יפהפיים, כמה מהם שהם ממש מסטרפיסים בעיניי, וזה אלבום על תל אביב, שזה נושא שמראש מאוד מדבר אל ליבי. יצא לי גם לראות את ההופעה שלו בצוותא ביום ששי וזה פשוט לא להאמין איזה חופש מוזיקלי, איזה משב רוח רענן, ממש משהו שהיה שווה לחכות לו. נראה לי שאנחנו במצב מאוד טוב אם יצאו שלושה אלבומים כאלה במקומותינו בשנה אחת.

נועם רותם: אני אמליץ על רונה קינן. רונה תופסת רגעים קטנים בזמן, ממש בפריימים של שנייה. השירים שלה בדרך כלל לא מדברים על תקופה אלא על שנייה אחת שכוללת תקופה שלמה. העדינות ואלגנטיות שבהם היא מעבירה את השירים שלה גורמים לצמרמורת להיות יותר קשה.

דניאל סלומון: "זו אולי לא חוכמה גדולה מבחינתי להמליץ על "הבנות נחמה" בגלל היכרותי האישית איתן והיכרותי עם הפרויקט מהופעותיו הראשונות, אבל אני לא מתיימר להיות חכם גדול וחוץ מזה זו באמת פיסת מוזיקה נהדרת. כדי להבין את הקסם המיוחד ב"בנות נחמה" רצוי מאוד לראות אותן מופיעות, מפני שמעבר ליכולת המוזיקלית, הקולות האדירים והשילוב יוצא הדופן בין קולות אלו- בעיבודים הקוליים הטבעיים והמיוחדים שהן יצרו- קורה על הבמה דבר נוסף והוא הקשר המיוחד, המוזר, החם, המצחיק, הקרוב והאוהב שיש ביניהן, והוא כובש כמעט כמו קולותיהן ושיריהן. הן קוראות לזה "נחמה... האישה הרביעית שבינינו...", אני קורה לזה חברות אמת. נשמע כמו איזו אמרת שאנטי שכזאת אבל תחשבו על זה, כמה חברויות אמת יש לכם? לי יש אחת, לכל אחת מהבנות יש שתיים, בלי נחמה הרביעית... וזה הרבה. בכל מקרה כדאי לכם מאוד לקחת את עצמכם לחנות הדיסקים הקרובה, או זאת שבאינטרנט, ותמורת כמה עשרות שקלים בודדים לרכוש לעצמכם דיסק שיהיה לכם לחבר אמת שכזה וייקח אתכם למסע קולי מרתק ומרגש ויישאר אתכם זמן רב בטוב וברע ובכל מזג אוויר. קרן אברץ היא אחד הקולות המיוחדים ביותר שהיו כאן, לא תמצאו קול כזה בשום מקום אחר בעולם, יעל דקלבאום מבריקה בנגינתה וקולה ממיס קרחונים מעבר להרי הקור, לא משנה כמה תתאמצו היא תגיע אליכם, ודנה עדיני, מי שמקשיב לה מתאהב נואשות ומייד. מומלץ להתייחס כמו לשמש – לא להביט ישירות עליה. כן, "הבנות נחמה" הן הסירנות של ישראל, ראו הוזהרתם.

אריאל הורוביץ: אני ממליץ על האלבום של תמר אייזנמן, "פייב פיט פור". אני חושב שהיא מוזיקאית מוכשרת מאוד, מאוד מאוד מיוחדת, מסוג המוזיקאים שהם קודם כל נגנים. אני מאוד אוהב את השירה שלה, ובמיוחד את השיר "פייס איט".

תמר גלעדי: "עזרה בדרך" של נועם רותם. האלבום הזה ריגש אותי. קודם כל מוזיקלית הוא פשוט נפלא, ויש משהו בפשטות ובנגישות ובישירות של איך שנועם מביא את עצמו שזה כובש.

יובל גורביץ`: יש כמה אלבומים. יש את שלומי שבן, נפלא, מוזיקאי מוכשר, איש עם נטיות תרבותיות, גם בטקסטים וגם בלחנים. מאוד מורגש שהוא מגיע ממוזיקה קלאסית. המרידות הקטנות שלו נגד המוזיקה הקלאסית משלימות צבע יפה ונכון באלבום שלו, הוא אפילו מורד נכון...שמעתי גם שיר נפלא של דורון שפר בתכנית של ליאור שליין. אני לא יודע אם הוא הוציא כבר את האלבום שלו (האלבום יוצא בימים אלה – ט.ג.), אבל השיר ממש ריגש אותי. גם להקת "תשע נו", להקה ששרה רוקנרול באנגלית, הוציאו תקליט נפלא.

יוני בלוך: "עזרה בדרך" של נועם רותם, כי זה אלבום מאוד אישי וממש מרגישים בו את הכאב, ו"שכול וכישלון" של הבילויים כי יש שם את השיר שהכי הרבה זמן חיכיתי שהם יקליטו, "שוש אלמוזלינו (הייתה צריכה להיות סגורה אצלי באיזה כד)". זה השיר שהכי אהבתי בהופעות הראשונות שלהם.

קרן פלס: "מכונת השירים הגדולה" של חמי רודנר. אני חושבת שהוא יצר פה סאונד אחר ממה שבדרך כלל שומעים ממנו. לדיסק יש אמירה אחת אחידה, כשאתה שם אותו זה נשמע כמו סיפור. שמעתי שיר אחד במקרה, הלכתי לקנות את הדיסק, לא התאכזבתי. נשמע כאילו הוא חיפש את עצמו שוב, ומצא.

שילה פרבר: "חיפה 87", האלבום החדש של דניאל סלומון. כי הוא אלבום שאני בטוחה שגם אם לא הייתי מכירה את דניאל ולא הייתי מעורבת בכלום באלבום הזה, הוא עדיין היה יוצא מעולה... בכל מקרה, הייתי בטוח קונה אותו. אני אוהבת גם את הדברים האחרים שדניאל עשה, אבל אני חושבת שזה הכי טוב ממה שהוא עשה עד עכשיו. אלבום מאוד מרגש.

אריק ברמן: אפשר משהו ישן יותר? יש איזה תקליט שזה כנראה סוג של פטיש שאני אוהב אותו, כי אני לא מכירים אנשים שמכירים את התקליט הזה ואני חושב שהוא אחד התקליטים הכי טובים שיצאו בארץ. מדובר על התקליט השני של המכשפות, "זמנים מוזרים". זה תקליט מופלא בעיניי. יש שם שירים מעולים, ענבל פרלמוטר הייתה כותבת בחסד, וזו ממש אבדה שהיא נהרגה בטרם עת.

דין דין אביב: "הבזק אור חולף" של שאנן סטריט. כמה שבועות אחרי שהוא יצא קניתי אותו כי אני נורא אוהבת את הטקסטים של שאנן. לקח לי זמן ללמוד לאהוב אותו ונורא נהניתי להתאהב בו, אני לא חושבת שהוא אפילו יודע את זה. פעם לא יכולתי לשמוע שירה שהיא לא הקול הקלאסי, הזמיר. באתי מבית שיודע להעריך שירה, קול, סאונד של קול, ושאנן שר ממקום אחר, הוא יותר מדבר אבל הוא גם שר. בהתחלה, מההרגל של החינוך, הייתה לי התנגדות. ולאט הצלחתי להסיר אותה. הבנתי שזו התנגדות שהיא לא שלי. אני בדרך כלל שומעת בעיקר את המוזיקה ולא את המילים אז התחלתי לשמוע את המילים ופשוט התחברתי והתחברתי והתחברתי ופתאום לא מפריע לי שהשירה היא לא השירה ה"זמירית". פתאום אני מאוד נהנית ממנה ומוצאת את האיכויות שבתוך זה. פתאום מתגלה האופי והבנאדם והדברים האחרים שלפעמים הצליל מסתיר. התכנים של הדיסק עמוקים, מעניינים, ההפקה המוזיקלית שעשה אבי לייבוביץ היא מאוד מיוחדת, זה ממש גרם לי להכיר את האיש וגירה אותי לעבוד איתו. הלכתי להופעה ומאוד נהניתי, הכל עשוי טוב, נשמע טוב, הוא באמת עשה עבודה מאוד מאוד יפה. מזמן לא נהניתי כל כך מדיסק ישראלי, באמת.