אברהם סלקטר ויונתן רוזן מתעלים בתפקידי אב ובנו שהמוזיקה מפרידה ביניהם ומעניקים מתח גבוה לדרמה ישראלית בבימוי מצויןשל דליה שימקו
תבונת הבמה של שימקו
כמעט אין נושא שצדוק צמח נוגע בו במחזה "סדקים בבטון" שאינו יכול לפרנס מחזה עצמאי – יחסי אב ובניו, בעל ואשתו, קליטת עלייה, מערכת החינוך, דת ומסורת מול חילוניות. זאת מעלתו של המחזה, ובמקרים מסוימים הנוגעים לדרמטורגיה ולפיתוח הנושאים זו גם חולשתו. אבל לזכותו של צמח ייאמר כי הוא כותב דיאלוגים טבעיים מאוד, ללא התחכמויות, אמינים וקליטים.
עלילת המחזה עוסקת בדמותו של הנער המתבגר והבעייתי ישראל שמבקש לעצב ולתקן את חייו כמוזיקאי, בניגוד לרצון אביו. הוא בורח מהפנימייה שאליה הורחק, ושב לבית הוריו שומרי המסורת, ובעיקר אל אמנון, אחיו הצעיר ושותפו לחלום עשיית המוזיקה. אלא שאמנון לומד תנ"ך בשקדנות ותחת עינו הפקוחה של האב כהכנה לחידון התנ"ך ומקווה לנצח. האם כרמלה מנסה למצוא את עצמה במסגרת פעילות במתנ”ס, בעוד האב, ברוך, פעיל בקליטת עולים מאתיופיה הגרים בשכונת הקרוונים הסמוכה. כרמלה ואמו הזקנה של ברוך מנסות כל אחת בדרכה לגשר בין האב לבנו, והכאב של שני אלה מחולל את הדרמה הגדולה המתפתחת צעד אחר צעד אל סופה.
לזכותו של צמח ניצבת גם העובדה שאת ההצגה, המועלית במסגרת "הבימה של המחזאים בשיתוף צוותא", ביימה ביד טובה ובעין פקוחה דליה שימקו. מהצגה להצגה מצליחה שימקו לחשוף פן נוסף בתבונת הבמה שלה, וביכולתה להפיק מצוות שחקנים שאינם "כוכבים" משחק מרגש המציב אותה ואותם בקבוצת האיכות העליונה של התיאטרון הישראלי.
שימקו ביימה את הדרמה המשפחתית בסדרת מהלכים קצרים וברורים, המשרתים היטב את הטקסט ואת מערכות היחסים השונות, בין שני האחים, בין ההורים, בינם לבין האם הזקנה, בין הבנים להוריהם, וגם בין ישראל לצעירה האתיופית המתאהבת בו בזכות המוזיקה ומרככת אותו בקולה הנפלא.
אבל יכולתה המובהקת של שימקו באה לידי ביטוי במשחקם של כל השחקנים בצוות. אסתר רדא מקסימה בטוהר הביטוי שלה כשהיא מאוהבת וחזקה מאוד בכעסה כשהיא מגלה שאהובה גנב כלב של ילדה נכה. נורית כהן מגלמת ברגישות נשמה יתרה וכאובה של סבתא, החיה שנים רבות ובשתיקה בצל עוולה משפחתית.
עודד יחזקאל מעצב בזהירות מדויקת מאוד את הבן הצעיר הנלחץ על ידי שני כוחות מנוגדים, והוא רב עוצמה כשהוא מנחית את המכה שלו בדרמה המתחוללת סביבו. אהובה קורן מביאה לתפקיד האם כנות ורגישות והיא נוגעת ללב הן ברצונה למצוא את עצמה ולבטא את עצמה מול החובה המסורתית שלה כאישה וכאם.
אברהם סלקטר יוצר דמות עצובה מאוד, מעונה, של אב שאיננו מסוגל להתמודד עם מציאות שונה מזו שנווט אליה מילדותו, כבן למשפחה רבנית גדולה מעירק. סלקטר מצוין כשהוא מתנדנד ומתערער מבטחונו העצמי עד שברונו.
יונתן רוזן חושף כשרון דרמטי נועז מאוד בתפקיד ישראל, הנער הבעייתי, המיוסר מתוך עצמו לא פחות משיד אביו ומערכת החינוך מייסרות אותו בשבטיהן, בחוסר הבנה לעולמו ולנפש האמן המפרפרת בתוכו. רוזן, תרם להצגה מגע של פיוט באמצעות שירים ולחנים מרגשים משלו שהוא גם מבצע. באמצעותם הוא העניק לדמותו של ישראל ממד לירי מרתק ובסיועם נכנס עמוק מאוד לתוך דמותו המעונה של ישראל. מחוות פניו, גופו וקולו מבטאים בכל רגע נתון מצב נפשי הנע בין פסגות של שמחה, אהבה ותקווה לתהומות של ייסורים ואכזבות.
גילי כוכבי עיצבה תפאורה תכליתית טובה ותלבושות נאותות, מאיר אלון עיצב תאורה תכליתית טובה, ואיסר שולמן הוסיף מגע מוזיקלי כלי מתאימה לאווירה ולדרמה המרגשת והמומלצת של צדוק צמח, דליה שימקו והשחקנים.
30/10/2007
:תאריך יצירה
|