שפרה פרץ, אחת המוזיקאיות הייחודיות בארץ, והאשה הראשונה ששרה פיוטים, שהיו עד היום נחלתם של גברים בלבד, הוציאה לפני כחודשיים אלבום בכורה, "מיזאן", ובו מוזיקת עולם המשלבת מזרח ומערב.
באלבום חומרים מקוריים משלה, שניים מהם כתבה בערבית-מרוקאית, והוא כולל גם ביצוע מיוחד ל-"כבר עברו השנים" של זהר ארגוב, וביצוע לפיוט אנדלוסי. כעת היא יוצאת במופע בעקבות האלבום.
לפני לא מעט שנים שירתנו יחד בצבא, כשתי ילדות שרוצות לשיר. למרות שלא ידענו הרבה אחת על השנייה, אני יכולה להביא עדות אישית לכך שאז לא ניכרו סימנים לאתניות שזורמת עכשיו בצלילי האלבום שלה. ואל נא תעלו לרגע בדעתכם שהאתניות הזאת קשורה קשר כלשהו למה שנהוג לכנות היום מוזיקה ים-תיכונית, מז`אנר קובי פרץ ושות`. האתניות של שפרה פרץ לקוחה ממקורות שהולכים הרבה שנים אחורה. היא מביאה את הדבר האותנטי והיפה הזה (שאפשר למצוא רק במעט מהאלבומים המתהדרים בו), ומתרפקת, גם באמצעות הטקסטים, על מה שנקרא "בית אבא".
פרץ, באר-שבעית במקור, בתו של פייטן המתמחה במוזיקה אנדלוסית, עברה דרך ארוכה ומפרכת שרק אנשים חזקים ועקשנים במיוחד היו יכולים לעמוד בה, כדי להפוך למי שהיא כיום.
לא העליתי בדעתי שעשרים שנה אחר כך תהיי מי שאת היום....
"בעצם עברתי דרך שבה התנתקתי מהשורשים שלי, גם בגלל הצורך למרוד וגם מתוך עניין חברתי (המנטליות הישראלית שעודדה התנכרות לשורשים לא `ישראליים` במובהק). הגעתי לתל אביב עם רצון להיות זמרת רגילה ועכשווית, הייתי זמרת ליווי של אמנים מתחום המוזיקה הקלה, כמו עוזי פוקס, ירדנה ארזי ואתניקס, והתחלתי לכתוב, אחרי הצבא, מוזיקה פופית לגמרי. משהו סטייל סי היימן. רק יותר מאוחר הבנתי שעדיף לי לתת אותם לסי מאשר לשיר אותם בעצמי..."
אחרי הצבא למדה פרץ שש שנים ב"רימון". שם נחשפה לג`אז, שרה סטנדרטים של זמרות ג`אז גדולות כמו שרה ווהן ולא שיערה, עדיין, שהיא בדרך לעולם מוזיקלי חדש לגמרי.
"בערך בשנה החמישית של הלימודים, כשאני רחוקה לחלוטין מהעניין האתני, הביאו ל`רימון` קורס למוזיקה אתנית. פתאום מצאתי שבזמן שאני שרה ג`אז, מתחילים לצאת ממני מוטיבים אתניים. שם התחיל התהליך. הבנתי שהדחקתי במשך כמה שנים טובות את השירה השורשית עליה גדלתי וממנה באתי, והתחלתי לחפש דרך חדשה.
זה בעצם כמו ללמוד שפה חדשה. התחלתי לשמוע פיוטים אנדלוסיים, נחשפתי למוזיקת `ראי` שהיא מוזיקת עולם ששרים ערבים, המשלבת מקצביים מערביים ואלמנטים מזרחיים. למדתי לדבר בערבית. נהיה לי צמא גדול לכל מה שקשור למוזיקה אתנית. עברתי משהו רגשי מאד חזק. הרגשתי כמו בנאדם שחוזר בתשובה, כמו מי שמוצא משהו שהיה שם תמיד ורק עכשיו הוא מגלה אותו. בעצם, מהנקודה הזאת, שבה מצאתי את האישיות המוזיקלית שלי, הרמתי את התקליט שלי. הוספתי להרכב שלי, שעד אז היו בו גיטרות חשמליות והוא סחב למקום אחר, כלים כמו עוד, כמו כלי הקשה, והבנתי שאני שרה גם בעברית וגם בערבית".
תסבירי לי רגע את העניין של הפיוטים האנדלוסיים. זה חומר שאני לא ממש שולטת בו...
"את הפיוטים שרו במקור חזנים, ללא כלי נגינה, למילים של משוררים מיהדות מרוקו, ולמנגינות שעברו מאב לבן. הפיוט שאני שרה באלבום למשל, הוא מתוך ספר שנקרא `שיר ידידות` וכתבו אותו מתוך פרשת `תולדות`. לפיוט הזה קוראים `צביה` ובאלבום שלי הוא הופך לשיר על ידי ההרמוניה והעיבוד שעשיתי לו".
זה בטח קירב אותך גם למשפחה שלך, לא?
"כן, אבי ואני התקרבנו מאד. בבית גדלתי על המוזיקה האנדלוסית, שהיא המוזיקה הקלאסית של המרוקאים. פתאום יש לנו המון על מה לדבר, כי לפני כן ממש לא הייתה תקשורת. הוא, כמו כל אבא לדעתי, לא רצה שאהיה זמרת, ואני הייתי עקשנית. וכשעברתי את כל הדרך וביצעתי פתאום פיוטים, זה פשוט עשה לו את זה ועכשיו הוא מקבל ואוהב את הדרך שלי".
התהליך האישי של פרץ כלל גם לימודי עוּד ("לפני שנה וחצי התחלתי ללמוד עוד בבר אילן אצל אחד המורים הטובים בארץ, סמיר מח`ול, ונכון להיום אני האשה היחידה שמנגנת עוד באנסמבל שלו"), שפרה מספרת כי עד עכשיו הפיוטים, ששייכים לעולם הדתי, היו נחלתם הבלעדית של גברים והיא האשה הראשונה שנתנה בהם קולה.
לא נתקלת באיזו שהיא התנגדות?
"הייתה הרמת גבה אבל קיבלו את זה באהבה כי יש משהו רך בשירה שלי. התנגדות עוד לא פגשתי. אני חושבת שזה גורם יותר לתגובות של חיוך, כי זה משהו אחר, שונה".
למה לקח לך כל כך הרבה זמן להוציא את האלבום הזה?
"מגיל עשרים וארבע שלחתי כל הזמן סקיצות לחברות תקליטים, ואף חברה לא רצתה להפיק את זה בטענה שלמוזיקה כזאת אין מקום בארץ, כי זה לא מזרחי ולא מערבי.
הייתי נחושה. זה כבר בער אצלי לגמרי. עשיתי הכל כדי להביא למצב שזה ייצא החוצה. מישהו מבאר שבע סיפר לי שיש שם קרן שמאפשרת ליוצרים להקליט את היצירות שלהם. פניתי אליהם, ודרכם קיבלתי את המלגה הראשונה לתחילת ההקלטות. בהמשך קיבלתי מהם עוד שתי מלגות, דבר שהם לא נתנו לפני כן לאף אחד. ממשרד החינוך ומברית יוצאי מרוקו השגתי עוד תקציב, ומהבוקר עד הערב לימדתי מוזיקה כדי להתפרנס כפול ולהרים את הפרויקט הזה".
רשימת התודות באלבום יכולות להמחיש את העקשות וההתמדה שאפשרו את קיום האלבום הזה.
בכוחות עצמה הביאה פרץ לסיום הקלטות המאסטר, ובסופו של דבר הד ארצי החליטו להפיץ את האלבום, הנקרא `מיזאן`. מאוגוסט האחרון ניתן להשיג אותו בחנויות.
בעקבות יציאת האלבום היא יוצאת במופע בליווי חמישה נגנים. במופע תבצע, בנוסף לשירי האלבום, פיוטים אנדלוסיים, ותיתן טעימות ממוזיקת ה`ראי` אותה למדה ומשירים בתימנית, צעד חדש בהתפתחות המוזיקלית שלה.
עברת בקיצוניות לצד האתני של הסקאלה או שאת מביאה לידי ביטוי גם את החלקים המערביים שעסקת בהם קודם?
"אני בהחלט מחפשת את הדרך לשלב בין הדברים. אני מחפשת את האמצע כי זה מה שאני שומעת. לא הפסקתי לשמוע מוזיקה מערבית. אני אוהבת לשמוע את עזיזה מוסטפה זאדה, שהיא פסנתרנית וזמרת גדולה ששרה מוזיקת עולם עם השפעה ג`אזית, את טרייסי צ`פמן, ג`ורגי` בנסון, מאיר בנאי, ריקי גל".
לפרנסתה פרץ מלמדת מוזיקה ושירה אתנית בביתה ובאוניברסיטת בר אילן, ומלבד כל אלה, יש לה תכנית מיוחדת לנוער שבה היא מספרת ומדגימה מוזיקלית את התהליכים המוזיקליים שעברה, דרך הפופ, הג`אז והרוק ועד למוזיקה שהיא יוצרת היום, ואת תהליך ההתפתחות של המוזיקה האתנית.
איך נוער מקבל אותך, באיזה תגובות את נתקלת?
"נוער מגיב מאד חזק. לדוגמה, ההופעה האחרונה שלי הייתה בכפר יערים, שמיועד לנוער מצוקה. כשנכנסתי די נבהלתי כי קיבלו אותי בקללות...אבל מהרגע שבו התחלתי לספר על הדרך שלי, הם לאט לאט נפתחו, והגיעו עד לרמה של התרגשות כל כך גדולה, שהם לקחו דרבוקות והצטרפו למופע. כל אחד מהם התחיל לספר על החברים שמגיעים אליו הביתה ומתביישים בשפה ששמעו בבית, בין אם היא ערבית ובין אם היא פולנית. קרה להם משהו דרך המופע. זה עשה להם משהו כל כך חזק, שהם התעקשו שאני אשאר אתם לארוחת הצהרים שלהם בכפר, מרוב שהם הרגישו קרובים".
טל גורדון
המופע של שפרה פרץ יתקיים ב- 20 במאי ב- 20:30 , במרכז האתני הרב-תחומי ענבל בתל-אביב. לפרטים נוספים
האתר של שפרה פרץ
16/05/2004
:תאריך יצירה
|