מחול - אחד אחד - סקירת סינגלים

בסקירה הפעם: שולי רנד, הדר עוזרי, תמר גלעדי, טיפקס והבנים של שמעון

שולי רנד - "אייכה"
(עצמאי)

בדרך כלל כאשר אמן עושה את דרכו אל חיק הדת, הפועל היוצא המיידי הוא הפסקת היצירה. בין אם מדובר במשחק, שירה או ריקוד איכשהו השואו ביזנס לא מסתדר עם גוד`ס ביזנס. אצל שולי רנד, לשמחתי, המשוואה הזו לא ממש עובדת. אחרי שכבש את הקולנוע עם "אושפיזין" המצוין ואת בימות התיאטרון בהצגת יחיד, הוא משחרר לאוויר העולם את הסינגל "אייכה". רנד חושף את סגור ליבו על הנעשה בעולם הזה והתהיות שיש לגבי זה שיושב אי שם למעלה. לא התחברתי לשיר משמיעה ראשונה, אבל ככל ששומעים אותו יותר, כך הקול החורק של רנד הופך לכלי ביטוי טוב יותר לקינתו, והשילוב המינימליסטי של צ`לו ופסנתר תורם אף הוא לפיוטיות מופלאה. כיאה לאדם שומר מצוות, רנד ביקש שלא להקשיב ל"אייכה" בשבת. את הבקשה מילאתי, אבל כמו הרבה פעמים ביצירות של רנד, גם כאן הרגשתי כאילו אני נדרשת לסוג של מבחן, ועמדתי בו.

הדר עוזרי - "בשבילי"
(עצמאי)

בעונה השלישית של "כוכב נולד" עלתה שוב ושוב ההשוואה בין הדר עוזרי לעפרה חזה. ההשוואה הזו שכל כך החמיאה לעוזרי (אפילו היו דיבורים שהיא תגלם את דמותה של עפרה בפיצ`ר טלוויזיוני כלשהו), הרגיזה אותי בעיקר כי לא היה בעוזרי שום דבר חדשני, מקורי ואמיץ כמו שהיה בעפרה חזה. טוב, לא משנה, העונה ההיא הסתיימה (למרבה המזל) ובימים אלו מוציאה עוזרי סינגל ראשון מתוך אלבום סולו שלה – "בשבילי". שיתוף הפעולה של עוזרי עם תמיר קליסקי ייצר עבורה אמנם שיר קליט במשקל נוצה, אבל ממש לא כזה שמותיר איזשהו חותם. חבל, עם קול צלול כמו של עוזרי, היא יכולה הייתה לעשות באמת את הדברים אחרת, בדיוק כמו שאומרות מילות השיר שלה.

תמר גלעדי- "אל תבקש סליחה"
(הד ארצי)

"האהבה מתה" של תמר גלעדי כבר הספיק לעבור קילומטראז` לא מבוטל בתחנות הרדיו. בכל זאת, בכל פעם שאני זוכה לשמוע אותו עוברת לי בגוף צמרמורת נעימה כזו של שיר מצוין. בימים אלו היא הוציאה סינגל שני מתוך אלבום חדש שבדרך – "אל תבקש סליחה". המילים הנוקבות של לאה איני איכשהוא לא מתיישבות עם הלחן של תמר גלעדי ונדרשות כאן לא מעט האזנות. אבל ההפקה המוזיקלית של חמי רודנר עושה ל"אל תבקש סליחה" פלאים. הגיטרה החשמלית של תמר אייזנמן, הצ`לו, הקלידים וכלי ההקשה מוסיפים לשיר המון צבע ומצליחים להפוך את השיר מבינוני לטוב מאוד.

טיפקס - "קרוס מאדאם"
(עננה)

בדיוק כשחשבתי שקובי אוז הבין שזה שבישראל הוא עושה חאפלות ומגדל קווצות שיער בכל מיני אזורים אזוטריים על הראש שלו, לא אומר שבחו"ל אוהבים את זה, הגיע לאוזני "קרוס מאדאם". מסתבר שטעיתי. קובי אוז וטיפקס מנסים לעשות את זה בגזרה הבינלאומית. התוצאה היא שיר פסיכדלי, שגרם לי לא פעם להרים גבה ולא להבין מה לעזאזל החבר`ה האלה משדרות מנסים לעשות. האם הם מנסים להוכיח שבליל של עברית, צרפתית ואנגלית הופך אותם לאנשי העולם הגדול? האם מלמולים וקטעי תיפוף מופרעים אמורים מעכשיו לכבוש את כל העולם? או שפשוט מדובר כאן בעוד תוצר מוזיקלי מוזר ומיותר? כך או אחרת, בעיני השיר הזה לא עושה כבוד לא ליצירה של טיפקס ולא למדינה ממנה הם הגיעו. אם חשבתם ש"פוש דה באטן" היה הנקודה הכי נמוכה, טעיתם.

הבנים של שמעון - "השכנה"
(קולטורה)

אני מאוד מעריכה אומנים שמנסים לעשות את זה בדרך המסורתית, עוברים בין מועדונים ומפיצים את המוזיקה שלהם מפה לאוזן. כאלה הם "הבנים של שמעון". לכן שווה לאזכר אותם כאן ולפרגן להם. "השכנה" הוא שיר טוב, האחים שלומי וליאור בלאוי מגישים מוצר מוזיקלי בשל, זורם ומשופשף. הבעיה היחידה היא שהוא הזכיר לי יותר מדי את "משהו קטן וטוב" של משינה. כשיגיע לידי סינגל נוסף שלהם, אני מבטיחה לבדוק האם היה מדובר במשהו חד פעמי.