מחול - פותח קופה: האירוויזיון של טדי הפקות

בשביל זה היה כל הרעש שבחבירת הערוץ הראשון לערוץ השני? בעבור קדם פרטי לבעז מעודה?

הבטחתם יונה

להזכירכם: כדי למרק את מצפון האחריות הציבורית, וכדי להמתיק את הגלולה המרה שבזחילה ל"קשת", ניסו ברשות השידור לעטוף את שיתוף הפעולה הבעייתי עם ערוץ 2, בעסקת חבילה מבטיחה ופומפוזית. שידור האירוויזיון (במוצאי שבת 24 במאי 2008) יישאר בידי הערוץ הראשון, אמרו ונימקו זאת שכך לא ייפגע הרצף ההיסטורי וגם לא זהות הגוף שגוזר את קופון הרייטינג (אם יהיה). אך את הקדם-אירוויזיון יפיק וישדר הערוץ השני, הנעבעך. ננצל אותו כדי להבטיח פלטפורמה הפקתית ראויה, שיווק אגרסיבי על-בטוח, היסטריה ארצית וכמובן אחוזי צפייה נאים מבית המדרש של "מדורת השבט".

כן, כן. הבטיחו קדם אירוויזיון מושקע, נוצץ ומפואר, כפי שרק "טדי הפקות", "קשת" וערוץ 2 יודעים לעשות וכזה שאין ביכולת הערוץ הראשון להעמיד, בגלל משאביו הכספיים הדלים. אז הבטיחו. ובמקום יונה ממולאת, יקבל הציבור עלה של זית, מספיק בקושי לכיסוי הערווה. לא קדם אירוויזיון רב-משתתפים, עם תריסר (בד"כ) מתחרים ממשפחת "כוכב נולד" לדורותיה וחיזוק של מתמודדים חיצוניים, אלא קדם-פרטי, של זמר מוסכם מראש. לא תחרות אלא קרקס פרטי של "כוכב נולד". חגיגת רייטינג צינית ועסקית אוף-סיזן. ההתבטלות מרצון של הערוץ הראשון רושמת שיא בושה חדש. איבוד עצמי לדעת כמו עדת-לווייתנים תועה על החוף.

אינטרסים כלכליים ציניים

על זה כל הרעש שבהכרזות הנלהבות על שיתוף פעולה? רק הערוץ השני, כלומר הזכיינית "קשת" והחברה המפיקה "טדי הפקות", יוצאות נשכרות ומרוויחות מהמהלך. הוויתור על קדם-אירוויזיון הוא מתנה משמים לערוץ 2. במיוחד אם נכונות השמועות, שמחשש לפולמוס ציבורי אפשרי על שירותם הצבאי של יוצאי "כוכב נולד" שייטלו חלק בתחרות, הוחלט על ביטול הקדם, זו שערורייה שמעידה כי ידיהם של "טדי הפקות" ו"קשת" לא היו נקיות מראש, והם לא התכוונו באמת ובתמים לפתוח את התחרות למשתתפים חיצוניים, כפי שניתן היה להבין מהצהרות שושביני החתונה.

כמו שנכזבנו מההבטחה לקדם אירוויזיון רב משתתפים וראוותני, כך גם הדיבורים על השקעת ענק בקדם הפרטי של מעודה, עם זמרי "כוכב נולד" כמשתתפים בחגיגה המוזיקלית, לא צריכים לעשות רושם. השקעה בקדם גדול אינה דומה להשקעה במיני-קדם חסר-מתח לחלוטין (אם הזמר כבר נבחר, לא באמת משנה איזה שיר ייסע). יותר מזה, אנחנו סומכים על הערוץ השני שיצליח לשכנע את מועצת הרשות השנייה להכיר במיני-קדם הזה כתכנית מקור. בזיל הזול. מה גם שיש מאחוריה "שליחות לאומית ממדרגה ראשונה".

ויותר מחציפה ומעליבה רשת האינטרסים הכלכליים הצינית של גופים עסקיים מובהקים כמו "טדי הפקות" ו"קשת". הם מקבלים לידיהם משאב ומסגרת ציבוריים, כדי להיבנות מהם כספית ולבסס - על חשבון הציבור - את מותגם המכניס ואת הכוכב הנולד האחרון, שהרישום שהותיר בערב זכייתו כבר התפוגג מזמן. ועד האירוויזיון בשלהי מאי 2008, יש לנו חצי שנה יקרה מפז, לעשות כסף גדול מקידומו ומשיווקו של בעז מעודה בכל החזיתות, לא רק כ"כוכב נולד" אלא גם כ"נציגנו לאירוויזיון". למותר לציין מי הנהנים מהכספים הללו. ההכנסות העתידות יכסו את ההשקעה הצפויה במיני-קדם ועוד יישאר הרבה-הרבה רווח. לא להאמין שפרנסי רשות השידור הם כה קלי דעת. ונקווה, בשבילם, שלא הולך מזה משהו גם לכיסם...

האירוויזיון כעסק פרטי

להבדיל מהחלטות קודמות דומות של רשות השידור (מירדנה ארזי ב-87`, דרך שרית חדד, ליאור נרקיס ודוד ד`אור ועד טיפקס, אשתקד), שמאחוריהן הסתתרו אחריות וחובת-דיווח ציבוריות של ועדות מנומקות היטב, עם אנשי מקצוע, מומחים כאלה ואחרים ונציגי ציבור, הבחירה במעודה, נעשתה, כך פורסם, על ידי בעלי עניין, כמו טמירה ירדני (הבעלים של ("טדי הפקות") ואבי ניר (מנכ"ל "קשת"), ההורים הלהוטים מצד החתן, ונגררים תמימים כמו יואב גינאי (מנהל מחלקת הבידור בערוץ הראשון והוגה הרעיון) ויעקב נווה (חבר הוועד המנהל של רשות השידור), מצד הכלה הנאנסת לחופתה - ללא שקיפות ציבורית וללא נוכחות של נציגי הציבור ב"ועדה", כאילו הבחירה בנציג ישראל היא עסק פרטי של מישהו (מה שאכן נכון, מסתבר).

אגב, הסבריו של נווה, שהוא גם חבר בוועד המנהל של אמ"י, כאילו לא הייתה ברירה וכאילו לא הייתה שהות להיערך לקדם, מבישים. ראשית, אם כבר נעשתה חבירה (כבר באמצע הקיץ, לפני גמר "כוכב נולד"!) לערוץ 2 הנפלא, המיומן והמבטיח הרים וגבעות, למה לא חיסנו אותו כספית מפני המחלות התקציביות הכרוניות של רשות השידור (וביניהן, איחור קבוע בהיערכות לקראת הקדם-אירוויזיון, שהפך לתירוץ קבוע נגד קיומו).

שנית, ההסבר כאילו נותרו ימים ספורים בלבד כדי להגיש את בחירת ישראל לתחרות (כפי שהסביר לYNET), הוא - במלים הכי עדינות - בלוף גס, שקר וכזב. המועד האחרון להגשת המועמדים הוא תמיד אי שם בין פברואר למרץ. ועובדה היא, שאתר "אירוויזיון היום", אץ-שש לפרסם ברביעי השבוע שישראל היא "המדינה הראשונה שבחרה את נציגה לאירוויזיון 2008". איך זה מסתדר עם לחץ ומגבלות זמן, רק נווה ושולחיו יודעים.

ההחלטה והדרך שהובילה אליה בעייתיות גם בהיבט נוסף. אם כבר הגיעו להבנות שאין קדם-אירוויזיון (מנימוקים מופרכים של סד זמנים ומנימוקים תקציביים לא רשמיים) ושהולכים על מועמד מוסכם, אפשר היה להשיג הסכמתם של זמרים נוספים, גם מקרב בוגרי העבר של "כוכב נולד", לפחות להיות מועמדים בדיון כזה (לא תשכנעו אותי שהראל סקעת לא היה מסכים להיות הזמר הנבחר ללא תחרות. גם מגיע לו יותר). הבהילות והחיפזון בבחירת מעודה (או כל אחד אחר, בשיטה לא "נקייה" שכזאת) מעוררים תהיות, שתשובות אפשריות להן כבר ניתנו למעלה.

מועמד בוסר

ועכשיו בואו נבדוק את מעודה ומועמדותו. נראה לכם שזמר בוסר, חסר ניסיון לחלוטין, יכול להצליח במעמד שכזה? זה לא "כוכב נולד" כשהמשפחה מאחורי הקלעים ומאות צעירות מצווחות בהתרגשות מול הבמה. זו תחרות בינלאומית, שגם אם ערכה האמנותי זניח, היא עדיין מעמד ענק של פעם בחיים (ותשאלו כל מי שעבר בו), מול קהל לא-ביתי בעליל, במרחק אלפי קילומטרים מהבית. מעמד משתק ומצמית לזמר מנוסה, על אחת כמה וכמה לצעיר מתחיל.

תגידו שירי מימון. אם היא יכלה, גם הוא יוכל. האמנם? ראשית, לה היה שיר מצוין, ברמה בינלאומית, שלא בטוח שיהיה לו; שנית, בהנחה שהקול של מעודה ראוי ומרשים לפחות כמו של מימון, איפה האישיות? שירי, יוצאת להקה צבאית, התאבדה על השיר, הבמה וההופעה. מעודה לא הצליח לשכנע, עד לרגע זה בהזדמנויות הפומביות המעטות שניתנו לו, שהוא נחוש, להוט ונעול על קריירת במה. כאחד שלא שר עדיין שיר אחד שלו, הוא לא הוכיח אישיות וכיוון אמנותי, ורסטיליות ונוכחות בימתית - לא הזמר להפקיד בידיו משימה כה תובענית בעיני הציבור הישראלי. מימון נכנסה לקדם כשהיה לה כבר מיתווה לאלבום בכורה ביד; האם זה מצבו של מעודה, או שהשיר הראשון שיקליט, יהיה שירו לאירוויזיון?

שלישית, שירי עשתה זאת דרך קדם. היא התמודדה מול 11 זמרים אחרים, ביניהם שמות מוכרים וקנתה את זכותה בצדק. מה עשה בעז ש"מגיע"` לו? האם זכייה ב"כוכב נולד" מספיקה? תמהני; רביעית, שירי - סליחה מהפמיניסטיות - היא זמרת. מאז 1990, עם טוטו קוטוניו האיטלקי, לא זכה זמר-סולן באירוויזיון - רק נשים, או גברים בצמדים ובלהקות. גם ההישגים של זמרים-גברים שלנו בעשור-שניים האחרונים (מאז גדלה התחרות למימדיה המפלצתיים) אינם מרשימים. סונדק 15, נרקיס 19, ד`אור 11 (בשלב המוקדם) ובטלר (23); חמישית, ההישגים של מועמדי קדם-פרטי היו תמיד מביכים - להוציא ארזי, שהופיעה בעידן קודם ושונה וסיימה שמינית, חדד התעלתה עם 12, נרקיס "גרם" לכך שד`אור ייאבק בחצי גמר, ואילו "טיפקס" סיימו במקום ה-38 מתוך 42 מדינות.

לא נחזור על כך שאף זוכה ב"פופ איידול" במדינה אחת לא עשה עד כה שום רושם על צופי הטלוויזיה במדינות אחרות. אבל יש שלב ראשון, של חצי גמר, לעבור, ולא הולך להיות פשוט לכל מתמודד (שלא להגיד מתמוטט). הצפי באיגוד השידור האירופי כרגע , הוא ל-45 מדינות משתתפות. מספר שיא. וגם אם כמה ינשרו בדרך, הכוונה היא להנהיג שיטה חדשה, של שני חצאי גמר, שבו רק חמש מדינות מובטחות מראש לגמר - סרביה המארחת, וארבע "הגדולות": בריטניה, גרמניה, ספרד וצרפת. האחרות יחולקו (בהגרלה) לשני מקצי חצי-גמר - אחד ב-20 במאי (יום ג`), שני ב-22 במאי (יום ה`) - שמכל אחד מהם יעפילו עשרה מתחרים לגמר במוצ"ש (24 במאי).

לפי התכנית הנוכחית (ייתכנו שינויים) כל חצי גמר ישודר רק למדינות המשתתפות בו, ורק הן (וכן 2 או 3, לפי הגרלה, מהמשוריינות לגמר) תשתתפנה בהצבעה בשלב זה, בניגוד לנהוג בשנים האחרונות - שבהן כל המדינות המתחרות השתתפו בהצבעה של שני השלבים, בין אם נטלו בהם חלק או לא. למשוכנעים שצמד המלים "כוכב נולד" הוא קסם בדוק ומתכון בטוח להצלחה, צריך להזכיר שרק מדינה אחת מבין 45 יכולה לזכות. כלומר, 44 האחרות (בעצם 40, להוציא את "הגדולות" שהשתתפותן מובטח בכל תחרות) הן בחזקת מפסידות. בהסתברות נורמלית מדינה יכולה לזכות פעם ב-45 שנים. ישראל, להזכירכם, זכתה כבר שלוש פעמים ב-34 השנים שלה באירוויזיון.

אם האכזבה היא מאי-זכייה, סימן הוא שיש לנו עיניים גדולות. לעומת זאת, אם האכזבה היא מרייטינג נמוך, צריך להשכיל, בדיעבד, בבחירת מועמד ראוי – וזו תמיד עסקת חבילה של זמר, שיר והופעה. האם מעודה הוא שילוב כזה? מול הסיכוי ש"קשת" ו"טדי" יכבשו את אירופה כפי שכבשו את ישראל, קיים הסיכון שכשלון בשלב חצי הגמר וגם הם יוותרו על האירוויזיון. ובתוך שנים ספורות נהיה כמו איטליה, מחוץ לתחרות. אך לא מבחירה, אלא באין ברירה.