מחול - זמרת מחאה

כיצד מתיישבים שירי ארץ ישראל עם תורת הקבלה ועם מחאה נגד אלימות? רוחמה רז מסבירה לטל גורדון, עם צאת אלבומה התשיעי

כוח רוחני

חמש שנים אחרי אלבומה האחרון, מוציאה רוחמה רז את אלבום האולפן התשיעי שלה, "פיסת שמים", ביצועים שלה לקלאסיקות ישראליות בליווי מקהלות ואנסמבלים קלאסיים. בין השירים תמצאו ביצועים ל"ואותך" (שלמה גרוניך/מתי כספי), "שירת העשבים" (נעמי שמר), "חלקת אלוהים" (יורם טהרלב/ נורית הירש), לאחד מלהיטי העבר שלה "שלג על עירי" (נעמי שמר), ולשלושה שירים חדשים, בהפקתו המוזיקלית של אייל באט ובשיתוף פעולה עם מקהלת מורן וזמרות מהאנסמבל הקולי מורן, עם מקהלת קולות הזמיר ועם האנסמבל הקולי סירנות.

העידון והמאופקות שמאפיינים את שירתה של רז נמצאים גם באלבום החדש, שממוען לקהל שתמיד אהב אותה, אבל מגיע להפתעתה, גם למחוזות חדשים.

"הופתעתי מאוד מהתגובות שקיבלתי למשל על השיר השני באלבום, `בשם השם`", היא אומרת. "אני יודעת כבר על ארבע כלות שבחרו את השיר הזה כשיר שילווה אותן לחופה. אני משערת שזה בעקבות התפילה המיוחדת שיש בה איזה סוג של הגנה, `בשם השם אלוקי ישראל, מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל, ומלפניי אוריאל ומאחורי רפאל, ועל ראשי שכינת אל`. וזה לאו דווקא בחורות דתיות אלא בחורות שרוצות שילווה אותן לחופה משהו שיש בו איזה כוח רוחני, ככה אני מרגישה. אני מקבלת את זה כמחמאה גדולה כשכלה רוצה את השיר הזה כשיר שילווה אותה לחופה. זה הייעוד שלי כזמרת, להשפיע, לעשות טוב לאנשים".

איך נולד השילוב הזה עם מקהלות ואנסמבלים קלאסיים?

"קודם כל אני רוצה להגיד שזה אחד מהחלומות שלי שהתגשמו. `חלום של יום אתמול`, אם להשתמש בביטוי. מפני שיש לי עוד אהבה אחת חוץ מהשירה שכולם מכנים `שירת ארץ ישראל`, ואני חושבת אגב שכל שיר ישראלי הוא שיר ארץ ישראלי, ולא חשוב מאיזה ז`אנר. האהבה השנייה שלי היא מוזיקה קלאסית. בתיכון למדתי בתיכון שליד האקדמיה למוזיקה, ואחר כך למדתי במדרשה למורים למוזיקה, ובדרך כלל בבתי הספר האלה לומדים מוזיקה קלאסית, והרגשתי מאוד מחוברת לזה. הלכתי להמון קונצרטים, אהבתי מאוד את תולדות המוזיקה, הייתי תלמידה מאוד טובה בתחום. באותה תקופה של המדרשה שרתי גם במקהלה של המדרשה ששרה יצירות קלאסיות, וחשבתי לשלב את שני הסגנונות האלה למין תרכובת מיוחדת שתייפה את שני הסגנונות, השירה הארץ ישראלית והשירה הקלאסית, בשילוב שני הסגנונות האלה למשהו מיוחד שיכול לאפיין את השירה שלי".

להתנהג ברוח הקבלה

עובר משהו מאוד מיסטי ורוחני באלבום, מהשיר הפותח "בראשית", דרך "בשם השם" ועד "חלקת אלוהים", ומעניין לשמוע ממך על זה לאור התקופה הנוכחית שבה הרוחניות תופסת מקום מאוד בולט.

"אני עובדת על הדיסק הזה שנתיים וחצי אז זה כנראה משהו באוויר שקרה בלי שאני בכלל ארגיש. יש איזה רצון שכל האלימות במדינה, וכל החדשות היומיומיות שעליי משפיעות נורא לא טוב – אני קוראת בשבת את העיתון ואני ממש החלטתי שאני רוצה להפסיק את המנוי- הם לוקחים דמויות של עבריינים, נותנים להם במה, נותנים להם כותרת, וכאילו אין דברים טובים במדינה הזאת, וזה נורא מכאיב ומכעיס. יש הרבה אלימות כלפי זקנים וכלפי חסרי יכולת, ואנחנו מוכרחים להתעורר באיזו דרך ולהראות גם את הצד הטוב. אני חושבת שכשמראים את הטוב אנשים מחקים אותו.

"אני התחנכתי בבית על לתת ולא על להגיד `מגיע לי`. ואני רואה שגם הבנות שלי כאלה. בתי למשל תרמה שנה מזמנה כדי לעזור לתלמידים בעפולה בבוקר ולהקים שבט צופים בערב, כשנת שירות של הצופים, ועכשיו היא התגייסה לעוד שנתיים לצבא, אז יש גם דברים טובים במדינה הזאת, ויש נוער טוב שכן מוכן לתרום, וכל הזמן ההרגשה ברדיו ובעיתונות היא שהכל מלא אלימות, אז אני חושבת שהעניין של הרוחניות בא כהתרסה. בא כנגד. כדי להגיד, בואו, תסתכלו על הדברים אחרת, אולי תתנהגו אחרת. אולי תתפללו, תבקשו רגע של שקט, של תפילה. כל מה שלומדים בקבלה, שנחשבת עכשיו לטרנד - מילה שאני לא מתה עליה - הקבלה מלמדת אותך לחיות בלי כאוס, להתמודד עם חיי היום יום, לבלום כעסים, לבלום התפרצויות. אני משתדלת להתנהג ברוח הקבלה, וככל שאני מתנהגת ביותר התחשבות ונתינה אני מקבלת כל כך הרבה וכל כך הרבה יותר קל לי בחיים.

"ואני נורא מרגישה שאני רוצה לספר את זה. להגיד לאנשים, תתנהגו טיפה אחרת. בסוף כל הופעה אני אומרת לאנשים, `תיסעו בזהירות, תוותרו על הכביש, תאותתו`, כדי לתרום משהו. אני גם חושבת שזמר ששר שירים שיש להם איזה אמירה, לא מילים יומיומיות, סתמיות, אלא משהו שאכפת לו, וזה עובר לקהל, הקהל מתנהג אחרת. אחרי שהקהל שומע תפילה הוא לא יכול לקלל מישהו כשהוא יוצא מהופעה. אני מרגישה שגם הדיבור שלנו, השפה, כשאתה מדבר בשפה קצת יותר גבוהה מהסלנג היומיומי, לפחות באמנות שלך, בשירה שלך, שצריכה להיות מעבר לשפה היומיומית, אתה גם מתנהג אחרת".

"אני רואה את הקהל שבא לשירה בציבור, וזה קהל כל כך שורשי, שאוהב את הארץ. אני לא אומרת את זה סתם. אני כבר שלושים שנה במקצוע, וזה קהל אחר. קהל שלא קוראים עליו בעיתונים. זה משהו שאני רוצה לפעמים לזעוק. והמחאה שלי היא לשיר את השירים האלה".

אין בך גם איזה צורך לכתוב כשיש לך מה להגיד?

"האמת שאני כותבת המון אבל זה דברים כל כך אישיים שאני לא מעזה להוציא את זה. הדבר היחיד שהעזתי להוציא פעם זה שיר לזכרה של אחותי שנהרגה בפיגוע. כתבתי לה שיר פרידה, וזה הדבר היחיד שהרגשתי שרק אני אוכל לבטא כמו שאני רוצה. אבל אם יש משוררות כמו רחל שפירא שאני כל כך מעריצה, והיא יכולה לבטא את הרגשות שאני מרגישה בצורה אמנותית, אז מבחינתי זה נכון שאני בוחרת בה לבטא את הרגשות שאני מרגישה, ואני אציג את הכתיבה שלה בקולי ובהבעה שלי. הצורך שלי להתבטא בא דרך כתיבה של אחרים. יש לי מה להגיד ואני אומרת את זה דרך שירים שאני מוצאת, או בדרך שבה אני מביעה את השיר בקולי, בביצוע שלי, באינטרפרטציה, בבחירת השיר. יש המון דברים שהם אני בתוך הדבר הזה גם אם אני לא כותבת את השיר".

זאת ששרה את "חלומות"

את מופיעה הרבה בשנים האחרונות? את מסופקת מבחינה מקצועית?

"המופע שהכי כיף לי לאחרונה זה המופע שיש לי עם רחל שפירא בערב משיריה. אנחנו מופיעות עם זה די הרבה. אני מופיעה גם בכל מיני טקסים, בחלוקות פרסים, מלגות, ומופיעה בהרבה ערבי זמר שבהם יש חלק ראשון של שירה בציבור וחלק שני של אמן אורח.

"כשאומרים לי שאני זמרת ארץ ישראל אני רואה את זה כמחמאה. אני לא מתביישת בזה בכלל, להפך, אני גאה בזה. אני אף פעם לא מסתכלת על העדר ותמיד הולכת אחרי האמת שלי, ולמרבה הפלא, הדור הצעיר שלנו, כמה שחושבים שהוא ציני ואוהב רק את הדברים החדשים, הוא מאוד מחובר להרבה מאוד מהשירים שלנו. קחי את `חלומות`, שזה שיר שחבר`ה צעירים מאוד אוהבים. הופתעתי עם זה מאוד יום אחד. הייתי באיזה מסעדה, ובעל החנות היה אדם בוגר שהכיר אותי והתלהב לראות אותי שם, ועבד איתו בחור צעיר שלא הכיר אותי. כשבעל המקום אמר לו מי אני הצעיר מאוד התלהב, `אה, זאת ששרה את `חלומות`? אני הרבה יותר אוהב את המקור!`.

"והתקשורת לא מודעת לזה. היא ממשיכה לתת את הפוקוס רק לדברים החדשים, והזמרים הוותיקים הבוגרים שעושים את העבודה עם השקעה ועם התייחסות למילים – ואני לא אומרת שהצעירים לא עושים, ממש לא – אבל לכל ז`אנר ולכל זמר שעושה ויוצר ועושה את העבודה שלו בכובד ראש ולא בצורה חפיפניקית, מגיע שתהיה גם לו הפינה שלו בתקשורת".

טוב, אז את יודעת שיענו לך על זה שהתקופה שלנו מונעת על ידי רייטינג ומסחריות וכסף, וזה מה שקובע למה תינתן תשומת הלב ויינתן המקום

"ולפי דעתי מסחריות וכסף זה אומר גם אמנות טובה. אני לא אומרת ששלי טובה אבל לפחות השתדלתי. לקחתי מעבד מצוין, לא השתמשתי בסינתיסייזרים אלא בכלים אקוסטיים, המעבד של האלבום עובד עם הפילהרמונית וכותב למקהלות הקלאסיות הכי טובות בארץ, המקהלות שעובדות איתי מצליחות מאוד בחו"ל והן המקהלות הכי טובות בתחום הקלאסי, אז למה לא לתת פינה גם לדברים האלה. במיוחד אתי, שאני זמרת שהוציאה תשעה אלבומים ומופיעה כל הזמן.

"וזה לא שאין לי את הקהל שמקשיב. אני לא באה בטענות, אבל אני חושבת שיש פער בין מה שקורה בתקשורת למה שקורה בשטח, ואני באמת לא היחידה שאומרת את זה".