מחול - קליל וקוּל

גם בשירים הרציניים יותר של אלון אולארצ`יק מסתתר תמיד חיוך. על מופע ההשקה "לרוק & רוך"

לוליין, תעלולן ופעלולן

אלון אולארצ`יק הוא סוג של לוליין מוזיקלי. הידע התיאורטי והמעשי הנרחב שלו ושליטתו בכלי נגינה רבים מאפשרים לו קפיצות קדימה, אחורה ולצדדים לז`אנרים מגוונים ולסאונדים שונים, כפי שיעיד "רוק & רוך", אלבומו הכפול האחרון, שחלקו האחד קשה וחלקו השני רך.

זאת ועוד: הגישה של אולארצ`יק למוזיקה, ככל שהיא רצינית ומוקפדת, מאופיינת בקלילות יצירתית וחשיבתית. מוזיקה מבחינתו היא הנאה שלא כדאי להעכיר ברצינות עודפת. שיריו מצטיינים בתעלולנות מוזיקלית עולצת ובפעלולנות מילולית מבודחת, וגם ברציניים יותר שביניהם מסתתר תמיד חיוך. שלא לדבר על כך שהוא מומחה לשירי שטות. גם כאלה - כמו "שטויות", "רזה" (שיר הדיאטה האולטימטיבי) או "שיר הבוס"- צריך לדעת לכתוב. ואלון הוא רב-אמן בהשתטות אינטליגנטית ובהפיכת נושאים טריוויאליים ו"מיותרים" לאישו מלא חן וחיוניות.

כמבצע, נדמה לא אחת שהדרישות המוזיקליות שלו, גבוהות מיכולתו הזימרתית. כמודע למגבלותיו הקוליות הוא לא עושה עניין מהשירה. בקלילות הבלתי נסבלת של אי-הרצינות יש הרבה חן וקסם, מאפיינים ייחודיים של אלון אולארצ`יק, אנטי-כוכב מודע לעצמו.

כל אלה נמצאו בשפע וברוחב יד במופע ההשקה של האלבום החדש, שכלל 27 שירים (חמישה מהם כהדרנים), נציגים לסלט הסגנונות, ההשפעות והטעמים של אולארצ`יק. מג`אז וסווינג ("מבעד לעשן" ו"מאוהב מדי"), ועד רגאיי ("שיר הבוס") וים תיכוני ("אריס" וקלאסיקות עבר). קליל וקוּל, זורם ולא לוחץ, מתבדח אך לא מחרטט. השירים קצרים, מלודיים וקליטים מאוד, גם כשהם מורכבים כמו "בבית קפה מצד הרחוב" של אבות ישורון, ולבטח כשהם נוגים ונוגעים, עורגים לניחוח של פעם, לטעם הארצישראלי של הלהקות הצבאיות הראשונות, לשירי האהבה השל התרנגולים, כמו ב"מתגעגע לזמר שלך", "ארץ מלח" ו"ערב יום ששי", שלושתם מתקליטו החדש.

יותר ממחצית שירי המופע , 14, לקוחים מהאלבום הכפול החדש – תשעה (מתוך 12 קטעים) מ"רוך", ה"צד" הרגוע, ורק חמישה מרוק, ה"צד" הקצבי יותר. בעיבודים מלאי החום והשמחה, לא ניכר שום הבדל בין ה"צדדים". נדמה שאלון הקפיד לבחור את השירים הרכים יותר מ"רוק", או לפחות להגיש אותם בגרסה קרובה יותר ל"רוך". עזרו לו 11 מלווים, ביניהם שלושה נגני מיתרים ושלוש זמרות. ספק אם הרכב גדול זה הוא פורמט ההופעה השוטף שלו. מצד אחד, בהחלט מגיע לו ולשירים שלו. מצד שני, חמשת האחרים, בהם בולטים נגן הנשיפה ניצן עין-הבר והגיטריסט ברק חנוך, שותף ותיק, מספקים מסגרת תומכת ומגוונת מספיק בנפרד. אגב, משונה שאלון, שכתב בעצמו את השירים, לא מכיר אותם בעל פה ונעזר בסטנד עם דפי המלים.

את מצבת השירים משלימים תריסר להיטים גדולים מקריירת הסולו הארוכה של אולארצ`יק: "בא לשכונה בחור חדש", "היא הולכת בדרכים" ו"גלים גלים" (85`), "כל הלילה אני בגנך" ו"שני חלקים בתוך השלם" (87`), "בן בסט" ו"כל דבר קט" (93`), "בואי נגיד שאני שלך", "ילדה" וב"עינייך" (96`), "נערה במשקפיים" (שהלחין במקור לגידי גוב והקליט בעצמו ב-97`) וכן את "יו יה" מ"כוורת" (אם כי מוותר על "ילד מזדקן" מאותה תקופה).

מועדון 24 הוא לא מקום לשמוע הופעות. ברוח התקופה והאופנה אמנם כבר לא מעשנים שם, אבל המפגע האקולוגי הוא של רעש. בקטעים רועשים ניחא. הנגינה "מכסה". אבל בלתי אפשרי להתענג על שירה נקייה משאון הסביבה, בשיר שקט, מקסים ויפהפה כמו "בבית קפה מצד הרחוב", שמחציתו הראשונה אנפלאגדית לגמרי. לרחש-בחש הבלתי פוסק אחראי בר המשקאות הממוקם למצער בעיבורו של האולם. ואפשר לתמוה - מה הטעם? וגם - אם אנשים לא מפסיקים לדבר, ובאו בשביל לשמוע את עצמם, למה שיעשו זאת בחלל הופעות?

אלון אולארצ`יק. מופע השקה של `רוק & רוך`. מועדון 24, תל-אביב. 20 בדצמבר 2007.