למה אני אוהב את פורטיס
 
רק כ-500 עותקים מכר "פלונטר" בעשר השנים הראשונות שלו, אך הדרך שבה הוא עוכל, חוקה והופנם יוצרת את הרושם כי כל מי שרכש אותו עשה לעצמו להקה (כפי שאמר קוטנר-אם תהיה נודניק מספיק זמן יש לך סיכוי להיהפך לקלאסיקה). דווקא בימים האחרונים ניתן לקרוא בעיתונות רוק כי התקליט הוא מיינסטרים באופיו, מישהו הגדיל עשות וכתב בארסיות "פורטיס עם רוקסי מיוזיק". אני רואה את הדברים אחרת. 

מעולם לא הייתי אובייקטיבי בנושא פורטיס. הכתבה הראשונה שלי בעיתון כלשהו נקראה "למה אני אוהב את פורטיס" והופיעה בעיתון האמנות של אדם ברוך "מושג" בשנת 1975. אחר כך הקלטתי בביתי אפקטים לסרט "שולץ" (ואף ראיתי את עצמי למשך 15 שניות באחד מקטעי הווידאו שחיפו על זמן החלפת ההרכבים השונים).
 
גם נכחתי באולפן בזמן הקלטתו של פלונטר. ב-1978 לא היה מושג ברור והחלטי של הפקה מוזיקלית כפי שהוא כיום. חיים רומנו ,שניתן לקרוא לו All Around Player (שחקן שמבצע טוב כל משימה) היה המפיק, התומך, היוזם בשטח. לא רק לפורטיס, לאף אחד מאיתנו לא היה מושג איך עושים תקליט פאנק-לא מבחינה טכנית ( דיסטורשן, קומפרשן, מיקרופונים) ולא מבחינת בישול ומיקס. "פלונטר" היה בין האלבומים הראשונים בארץ שנוצר בהם קשר בין פאנק לרגאיי ("שמש"), דבר שהיה חדש גם בבריטניה. כשחושבים על מידת האינפורמציה המקצועית שהייתה לרומנו ופורטיס -  הם הוציאו תקליט מדהים. על עמידותו של התקליט יעידו עשר גרסאות  הכיסוי ששמעתי שלשום. מי שהגיע רק בחצות כדי לשמוע את הלהקה המקורית ("מים חמים") הפסיד משהו חשוב מאוד ועקרוני מאוד- את ההיסטוריה של הרוק הישראלי.
 
כל הרכב חשף שיניים לכיוון אחר
 
קוטנר שהיה אז (והיום) חזק בטריוויה פורטיסית ( הידעתם שיואב קוטנר הוא שינויי סדר האותיות של אינקובטור?) עמד בגבורה בפני משימה לא קלה של עשרה חילופים תוך שעתיים. קטעי הווידאו שלו החלו לאזול לקראת הסוף ולחזור על עצמם, אך הוא צדק כשהתעקש לשמור את הפורמט: כל שיר מקבל גרסה, והיו הרבה הפתעות.  בניגוד לאוספים כמו "עבודה עברית" שבהם מגלים פנים חדשות בלחן ישן: פה מדובר בפירוש על השרשת מורשת חדשה של אנרגיה שירה, דיבור, משחק ועבודת במה. בקיצור כל מה שהיה חסר ברוק הישראלי עד שפורטיס הגיע לסצנה. כל הרכב חשף שיניים לכיוון אחר.
 
אהבתי את Useless ID   שעלו ראשונים - קבוצה צעירה שניגנה עם הרבה אנרגיה ודחיפה מהמתופף בקצב מטורף שאמנם לא אפשר להבין אף מילה –אבל אנחנו מכירים את השירים. לאחר ביצוע בינוני של הרכב בשם "המצב השלישי" עלה אורי מור, שהוצג כמעריץ של פורטיס וכמי שביזמתו עלה הפרויקט לאוויר שר עם הרבה רגש והכין את הרקע לאורח החשוב הראשון: שלומי שבן. ללא פסנתר (חבל- אפשר לעשות את פורטיס עם פסנתר, בתנאי שהפסנתרן יהיה מישהו כמו ג`רי לי לואיס) שר שבן את "למדי אותי הלילה" בביצוע חלק ואלגנטי שהלם את תלבושתו המוקפדת, וחשף את הצד היותר מלודי בכתיבתו של פורטיס כאשר הוא מצויד בשתי זמרות ליווי (במקור שרה קולות קורין אלאל) ושוב להדגיש- לא המציא, אלא חשף משהו שהיה שם.
 
הקהל חיכה לפיצוץ וקיבל אותו עם "כנסיית השכל". אחרי  שראינו (בווידאו) את פורטיס שר את "המוות אינו מחוסר עבודה "בתכנית "עלי כותרת" ההיסטורית התברר  של"כנסיית השכל" אין מה להתבייש. הם סחפו את הקהל ששר בפעם הראשונה (אחרי 30 דקות) את כל המילים. גם שירת הפזמון מ-מ-מ-מ-מוות לא איכזבה, השיר הסתיים בסולו תופים מעולה.
 
כאן יש לציין לטובה את הבאלאנס של כל הערב והסאונד הטוב -  למעט שירתו של אבי בללי ב"אינקובטור"  שסבלה מעיבוד השם את הדגש על גיטרה-תופים -  המלים הנהדרות של סמי בירנבך (שאחראי לרוב הטקסטים של " פלונטר") נשמעו בבירור לאורך כל הערב.
 
אחרי הכנסייה בא תורה של  הקבוצה המעניינת ביותר של הערב  - "קרוזנשטרן ופרוחוד" ששרו את "אין לי זמן להיות עצוב". זו להקה אלטרנטיבית אמיתית שהביכה את הקהל בכך שלא חיקתה את המקור והשתמשה בטקסטורות מודרניסטיות. אנשים לידי רצו שהלהקה תלך הביתה. אותם אנשים הזכירו לי את התגובות שקיבל פורטיס במועדון הרוק של בית ליסין בראשית דרכו. חברי הלהקה ניגנו בקלרנית, אקורדיון גיטרה ותופים, מאוד הצחיקו התחברו לטקסט ולקראת סוף השיר- ממש לפני שהעוינות הפכה למשמעותית  הוציאו מסור מוזיקלי ענק וניגנו את הנושא ברגש כה רב, עד שהמפריעים התביישו והחלו למחוא כפיים. ההרכב הסימפטי הספיק הזהלפלוט שיש להם הופעה בתמונע בסוף החודש (31.1). אני אהיה שם.
 
 קוטנר המשיך לפי הסדר( לא לפי מי הכי חשוב אלא לפי הסדר של התקליט)- ופתאום הופיעה משינה מחוזקת ב"ספסרי הגיהינום", נגניה המקוריים של "מים חמים"  - יוסי בוזין בתופים ונטי וייסמן בגיטרה בביצוע נהדר של "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי". תענוג לראות את בוזין וויסמן שלא לדבר על משינה. מישהו אמר על הבמה "שפורטיס נתן רשות לכולנו לעלות על הבמה. עד שהוא הגיע רק הזמרים יכלו להופיע".
 
הגיע זמו הרגאיי.ה"לוס כפרוס" העלו תשעה נגנים עם הרבה כלי הקשה כדי לעשות רגאיי קלאסי, הרבה יותר כבד מהמקור- הנאה צרופה. אורחיהם היו  "מלכת הפלקט" שהפתיעו אותי במקצועיות שלהם וקוואמי ו"החלבות" .קוואמי הוא מין פורטיס צעיר ומאוד חמוד.
 
אך את האקורד הסופי של גרסאות הכיסוי נתן אבי בללי ששר בעצמו את אינקובטור בתוספת כינור ו"נקמת הטרקטור" (עוד טריוויה –לפי קוטנר שם ההרכב הוא שם של שיר של פורטיס שלא הופץ), אלימות בכלים ושירה רכה ומצמררת של הטקסט המוכר ``בתוך אינקובטור סגור ומסוגר שכבתי אני מכווץ. נשמתי אויר חמצני, אח איזה ראש אלוהי". סיום משגע - והיה זה רק חציו הראשון של הערב.



"30 שנה לפלונטר" , 8 בינואר 2008. חלקו הראשון של הערב- גרסאות הכיסוי ל"פלונטר" משתתפים -Useless ID, המצב השלישי, אורי מור, שלומי שבן , "כנסיית השכל", "קרוזנשטרן ופרוחוד", משינה ו"ספסרי הגיהינום", "לוס כפרוס", "מלכת הפלקט", קוואמי ו"החלבות",  "נקמת הטרקטור". מנחה ועורך-יואב קוטנר