"כפרה" (2007)
 
הסרט הפותח את הפסטיבל. עיבוד לרב המכר הבינלאומי של איאן מקיואן, בבימויו של ג`ו רייט ("על גאווה ודעה קדומה"). הסיפור מתרחש באחוזה ויקטוריאנית משפחתית רחבת ידיים, בפרובינציה בריטית באמצע שנות ה-30, קצת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. במרכזו, רומן רווי תשוקה המתפתח בין בת המשפחה התוססת ססיליה (קירה נייטלי) ובנו של שרת הבית, צעיר שרמנטי בשם רובי (ג`יימס מקאבוי, "המלך האחרון של סקוטלנד").
 
הצלע השלישית המשמעותית בסיפור הזה היא בת המשפחה בראיוני (סאוריס רונאן. בבגרותה מגלמת אותה רומולה גארי). כנערה בת 13, היא ניחנה בדמיון מפותח, מרבה להעלות על הכתב את הגיגי לבה וחולמת להיות סופרת. היא צופה ברומן המתפתח בחדרים נסתרים בין ססיליה ורובי, ובהיותה מאוהבת אף היא בבן השרת הנאה, היא מפלילה אותו באירוע של תקיפה מינית של אחת מבנות המשפחה, אירוע בו כלל לא היה מעורב.
בעקבות זאת הוא נשלח לכלא, ומשוחרר רק בתנאי שיתגייס וישרת בצרפת, במסגרת בנות הברית. אבל הקשר הרומנטי שלו עם ססיליה מתחדש והשניים נחושים לממש את אהבתם ולהוציא את צדקתו לאור. אלא שבראיוני עוד תשוב לתמונה ותשנה אותה, במחווה של חרטה עמוקה, בקשת מחילה וכפרה. הסרט, שיוקרן בקרוב גם  על מסכינו, מועמד לשבעה פרסי "גלובוס הזהב", באירוע המצומצם (בגלל שביתת התסריטאים בהוליווד) שיתקיים הלילה, ובו בעיקר יוכרזו שמות הזוכים.
 
מצד אחד, הסרט רווי רומנטיקה אפית גדולה מהחיים, ושחזורים תקופתיים מרהיבים. מצד אחר הוא מנסה להיות מסוגנן אך יוצא מבולבל וחסר אחידות בהתנהלותו, ומותיר תחושה של החמצה.
 
"זה עולם חופשי" (2007)
 
סרטו החדש של קן לואץ`, "גיבור מעמד הפועלים" של הקולנוע הבריטי, ששב לרעות בשדה הסוציאלי החביב עליו. לואץ` מכה כאן בבטן הרכה של החברה התעשייתית באנגליה, שלכאורה קולטת מהגרים עניים מכל רחבי העולם, אבל רומסת אותם ואת זכויותיהם ברגל גסה. במרכז הסרט אנג`י (קירסטן ווארינג), צעירה יפה ודעתנית, אם חד הורית, מפוטרת מעבודתה בחברת כוח אדם, כמארגנת כוח עבודה זול של מהגרים. היא מנצלת את הידע שרכשה בתחום ופותחת עם חברתה הקרובה רוז (ג`ולייט אליס) חברת כוח אדם אלטרנטיבית, בדירתן הקטנה.
 
למרות האזהרות המגיעות לפתחה, שהיא מתמודדת נגד טייקונים אימתניים שלא יניחו לה להתרומם, מצליחה אנג`י הנמרצת לגייס עובדים זרים הכמהים לתעסוקה ושולחת אותם למפעלים ולגורמים שהכירה, הזקוקים לכוח עבודה זול. על הדרך גם מתפתח רומן לא מחייב בינה ובין אחד העובדים שבארסנל שלה, צעיר פולני  בשם קרול (לסלאו זורק), שגר באתר קרוונים. הסובל העיקרי מעיסוקה התובעני הוא בנה הקטן, המתגורר עם הוריה, ומגלה נטיות אלימות בבית הספר.
 
למרות הצלחתן היחסית, אנג`י ורוז לומדות בדרך הקשה שהמכשולים בדרך להקמת חברת כוח אדם משגשגת, על גבם של העובדים הזרים האומללים הם רבים וביניהם אי יכולת לשלם להם כפי שהתחייבה והסתבכות עם גורמים פליליים אלימים. תוך כדי פעילותה, גם משתחררים בלמיה המוסריים של אנג`י, והיא מאמצת שיטות פעולה מניפולטיביות המקוממות נגדה את חברתה-שותפתה רוז. 
  
סרט חברתי מצוין, המשרטט תמונה עגומה של שוק עבודה נצלני וחסר רחמים בחברת שפע בעידן הגלובליזציה, המונע מציניות אינטרסנטית וחוסר אנושיות משווע.
 
"הרצח של ג`ון לנון" (2006)
 
סרטו של אנדרו פידינגטון. השחקן האלמוני המצוין ג`ונאס בול מגלם את מייקל צ`פמן, האיש שרצח את ג`ון לנון. הטקסטים שלו בסרט  מבוססים על יומניו של הרוצח. "הייתי אף אחד עד שרצחתי את האיש המפורסם בעולם", מצהיר צ`פמן. "כשאתה לא יכול להיות מפורסם, תנסה להפוך לידוע לשמצה". הסרט מנסה לשרטט את מניעיו  של הרוצח, תושב הונולולו הוואי. הראשון שצ`פמן, רצה לכוון אקדח לרקתו היה דווקא אביו, שאותו בקושי הכיר וחש כלפיו תיעוב. גם את אמו (קרישה פיירצ`יילד), אליה היה קשור, לא ממש חיבב בגלל היותה אישה מזדקנת שניסתה לשמר את נעוריה בעזרת מאהבים צעירים. "מי שעובר ילדות נורמלית לא גדל לרצוח אקס-ביטלס", תולה צ`פמן את האשם באווירת ובסביבת ילדותו.

הצעיר, בעל התנהגות דחפים ביזאריים, גם ניהל מערכת יחסים מורכבת עם אשתו גלוריה (מיה אומורי), הרבה לשוטט בחוסר מטרה, הפנה כוונת טלסקופית וירטואלית, בדמות משקפת, לעבר קורבנות מזדמנים, התקשר אליהם ואמר: "באנג באנג, אתה מת". כשהפך את הספר "התפסן בשדה השיפון", של ג`יי. די סלינג`ר, לתנ"ך שלו, נעשה אובססיבי ממש. הוא זיהה עצמו עם הגיבור הולדן קולפילד, המנוכר חברתית ונאבק בזיוף ובצביעות החברתית. לנון החל לסמל בעיני צ`פמן את גדול הזייפנים.
 
הוא טס לניו יורק, מסתובב סביב בניין דקוטה בו התגוררו לנון ויוקו אונו, אך שב להוואי, ורק בגיחתו השנייה למקום, ביצע את מעשהו הנפשע. אנחנו עוקבים אחריו נוסע במוניות בניו יורק, ומפתח ניכור נוסח טראוויס, גיבורו של סקורסזה ב"נהג מונית" (אם כי צ`פמן צופה בבתי קולנוע דווקא בסרטים "השור הזועם", אף הוא של סקורסזה  וב"גיבורים פשוטים"). כל מכלול הרגשות המבולבלים והפסיכוטיים, ואיבוד הקשר עם המציאות - מתנקזים לסדרת יריות רצחנית, שהרגה את אחד המוזיקאים והאמנים הגדולים בעולם. הסרט עוקב אחר צ`פמן גם כשהוא מובל למוסד הפסיכיאטרי ולבית הסוהר.
 
תוך שימוש בתחביר קולנועי אפקטיבי: עדשות פנורמיות רחבות, צבעים ודימויים אקספרסיביים, ומשחקו הכריזמטי של בול, יצר פידינגטון סרט מרשים ומהוקצע, שמשאיר את הצופה בנשימה עצורה, למרות שמדובר בכרוניקה טרגית ידועה מראש.