מחול - עולים השבוע: "הלילה הוא שלנו" ועוד

חואקין פיניקס ומארק וולברג בדרמת מאפיה, זוכה גלובוס הזהב "כפרה" ועוד

"הלילה הוא שלנו" (ארה"ב 2007)

דרמה. סרטו של ג`יימס גריי ("אודסה הקטנה", "רחובות מושחתים"). בובי (חואקין פיניקס) אינו ממשיך את המסורת המשפחתית, בלשון המעטה. בעוד אחיו ג`וזף (מארק וולברג) משרת במשטרת ניו-יורק לצד אביהם, מפקח המשטרה הבכיר ברט (רוברט דובאל), הגאה בו, בובי מתפקד על תקן הכבשה השחורה של המשפחה. הוא מנהל מועדון לילה בברונקס בשם "אל קאריבה", שבו שורצים אנשי העולם התחתון בכלל ואנשי המאפיה הרוסית האכזרית, בפרט, ומסרב להפצרות אביו ואחיו לעשות הסבה מקצועית. יש לו חברה אמנדה (אווה מנדז), והוא בן בית בביתו של ראש משפחה רוסית והבעלים של המועדון, גבר קשיש חביב בשם בוזאייב (מוני מושונוב). בובי מציע לו לפתוח מועדון גדול במנהטן, בניהולו, ונראה שקריירת חיי הלילה שלו רק הולכת ומתפתחת. אלא שפשיטה משטרתית על מועדונו, בחיפוש אחר סוחרי סמים, גוררת בעקבותיה התנקשות בחייו של ג`וזף, הנפגע קשות בפניו. לבובי מתברר שמאחורי ההתנקשות באחיו עומד ואדים (אלכס וידוב), מאפיונר מסוכן ורצחני, בן דודו של בוזאייב, המתרועע איתו ב"אל קאריבה". בובי עומד בפני דילמה קשה שתוצאותיה עלולות להיות קשות עוד יותר. עם דומיניק קולון, אולג טקטרוב. 117 דקות.

מקצועי, אמין, חזק ומדויק. גריי טיפל כבר בחומרים שמרכיבים את סמטאות הפשע הניו-יורקיות, מכיר את החומר ומיטיב לבנות את אווירת המתח ברחובות הזועמים, כמו גם את הווי הטרקלינים המשפחתיים. למרות היעדר מוטיבים שיהפכו אותו ליצירה מיתולוגית, נוסח אלה של סקורסזה וקופולה, זהו בהחלט סרט מרשים על נאמנויות משפחתיות, פשע-מאפיה, ומה שביניהם.

"לארס והבחורה האמיתית" (ארה"ב 2007)

קומדיה-דרמה. סרטו של קרייג גילספי. לארס (ריאן גוסלינג) הוא בחור מוזר הליכות, מתבודד ומתרחק מחברת אדם, כולל אחיו גאס (פול שניידר) ואשתו קארין (אמילי מורטימר), המנסים לקרב אותו אליהם, אך ללא הצלחה. הוא מתגורר במוסך הסמוך לביתם, שבעיירה קטנה, ומסרב לסעוד איתם בביתם, או ליצור קשרים עם בחורות שמנסים לשדך לו. במקום העבודה שלו, חבר למשרד מסב את תשומת לבו לבובת מין במידות אדם, ולארס רוכש בובה כזאת, ואז משתנים חייו. הוא מציג אותה בתור ביאנקה, חברתו החדשה, מדבר אליה ומבלה איתה כאילו הייתה אישה בשר ודם, והופך לפתע לאדם הרבה יותר מתקשר ופתוח חברתית. לאחר שאחיו ואשתו מתאוששים מההלם, הם מחליטים לשתף איתו פעולה ולהתייחס לבובה כאל חברתו הלגיטימית. הם נועצים ברופאת המשפחה דאגמר (פטרישיה קלארקסון), וזו מזמינה את ביאנקה לבדיקות, יחד עם לארס כמובן. גם היא נוהגת בעניין בטבעיות, אבל במקביל לבדיקת ביאנקה מתחילה לנהל שיחות תראפיה עם לארס, במהלכן נחשפים כאב וכעסים מודחקים על היעדר דמות אם, וחסכים רגשיים אחרים, במשפחה בה גדל עם אחיו. ההתנהלות של לארס עם ביאנקה, תוביל גם אותו וגם את סביבתו, לתובנות חדשות על חייהם. עם קלי גארנר. 106 דקות.

אותנטי, מצחיק, מדמיע וביזארי במידה הנכונה. בובה של סרט!

"כפרה" (אנגליה 2007)

דרמה. עיבוד לרב המכר הבינלאומי של איאן מקיואן, בבימויו של ג`ו רייט ("על גאווה ודעה קדומה"). הסרט זכה השבוע בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הדרמה. העלילה נפתחת באחוזה ויקטוריאנית משפחתית רחבת ידיים, באמצע שנות ה-30, קצת לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. רומן רווי תשוקה מתפתח בין בת המשפחה התוססת ססיליה (קירה נייטלי) ובנו של שרת הבית, צעיר שרמנטי בשם רובי (ג`יימס מקאבוי, "המלך האחרון של סקוטלנד"). הצלע השלישית המשמעותית בסיפור היא בת המשפחה בראיוני (סאוריס רונאן. בשלב מבוגר יותר מגלמת אותה רומולה גארי ולבסוף ונסה רדגרייב). כנערה בת 13, היא ניחנה בדמיון מפותח, מרבה להעלות על הכתב את הגיגי לבה וחולמת להיות סופרת. היא צופה ברומן המתפתח בחדרים נסתרים בין ססיליה ורובי, ובהיותה מאוהבת אף היא בבן השרת הנאה, היא מפלילה אותו באירוע של תקיפה מינית של אחת מבנות המשפחה,שבו לא היה מעורב כלל. רובי נשלח לכלא, ומשוחרר רק בתנאי שיתגייס לצבא בנות הברית הלוחם בצרפת נגד הנאצים. הקשר הרומנטי שלו עם ססיליה מתחדש והשניים נחושים לממש את אהבתם ולהוציא את צדקתו לאור. אלא שבראיוני עוד תשוב לתמונה ותשנה אותה, במחווה של חרטה עמוקה, בקשת מחילה וכפרה. 130 דקות.

מצד אחד, הסרט רווי רומנטיקה אפית גדולה מהחיים, ושחזורים תקופתיים מרהיבים. מצד שני, הוא מנסה להיות מסוגנן אך יוצא מבולבל וחסר אחידות בהתנהלותו, ומותיר תחושה של החמצה.