תלאות האהבה

רגע לפני שהסתיים המופע "לרציניים בלבד" בקפה-תיאטרון הקאמרי, הבנתי דבר מאוד חשוב. אפשר להשקיע מיליוני דולרים בהפקות ענק שעוסקות באהבה ואפשר גם ללכת על זה בקטן, על הכי יום-יומי ועדיין להצחיק, לרגש ולגרום לקהל לרצות להתאהב או להתרפק על בן הזוג הנוכחי. שני שחקנים מוכשרים להפליא, פסנתרנית עם טיימינג מדויק וכמה אביזרי הפקה. בדיוק כמו באהבה כך גם ב"לרציניים בלבד" הבינו שכדי לדבר בשפה של הלב לא צריך ללכת על משהו גרנדיוזי.
 
המופע בנוי מקטעי מערכונים שכל אחד מהם עוסק באהבה מזווית אחרת. יש את האהבות הווירטואליות שמתפתחות בעזרת המחשב, יש את אלו שלא יודעים להתחיל, את הבליינד דייטים המזעזעים שצריך לעבור עד שמוצאים את האחד. במילים אחרות – כמעט כל התלאות שעוברים כל אשה וגבר עד שהם מוכנים להגיד "אני מאוהב/ת". דיקלה הדר ושגיא לוי לובשים ופושטים תלבושות, מצליחים לעמוד בכבוד במונולוגים ובפאנצ`ים ובכלל- הכימיה ביניהם על הבמה מעוררת תחושה שהם ישות אחת שעושה תפקיד כפול.
 
בין המערכונים משולבים גם קטעי שירה מקוריים שמבצעים שני השחקנים. למרות שאת הטקסטים די פשוט לנחש, הביצוע החביב יוצר אתנחתא מוזיקלית לאוזניים מהמלל שנשפך על הבמה לאורך המופע. הקול של דיקלה הרבה יותר טוב מזה של שגיא, אבל בעיני זה דווקא חלק מהחן שלו.
 
ללא ספק שני השחקנים מחזיקים את המופע  - היכולת שלהם לירות פאנצ`ים בקצב של מכונת ירייה, בלי שתיווצר תחושה שהם מתאמצים או מאולצים. בין אם זה כתוצאה משעות אימון רבות מספור, או מהבימוי ומהכתיבה הקולחים של איריס מורגנבסר  - הם מתואמים היטב ביניהם וזורמים עם הטקסטים בצורה חלקה ומצחיקה מאוד שעושה את העבודה.
 
את העלייה לבמה ואת הירידה ממנה בתום המופע עושים השניים כשהם עוברים דרך הקהל. בתחילת המופע רק המקורבים אליהם מאחלים להם בהצלחה בדרך למעלה אבל  כשהמופע מסתיים רק מעטים בקהל חוסכים מהם שבחים. שני השחקנים מודים לכל אחד בחיוך גדול ובמילה. ככה זה כשיש אהבה...
 
"לרציניים בלבד", 11 בפברואר 2008, קפה-תיאטרון הקאמרי. כתיבה ובימוי: איריס מורגנבסר. עיצוב תפאורה ויעוץ אמנותי: גלעד קמחי. מוזיקה: אמיר לקנר. משתתפים: דיקלה הדר, שגיא לוי.