אני? משוגעת? מה פתאום!

 לפני שאכתוב את דעתי על ההצגה "המדריך לגבר בהריון", יש לי וידוי קטן. אני בהריון בעצמי, והגבר שלידי עושה עבודה ממש עושה עבודה משובחת. לאורך כל החודשים האחרונים היה נדמה לי שמערכת היחסים בינינו ממשיכה להיות כפי שהייתה, עד שהגיע "המדריך לגבר בהריון" ושם לי את המציאות בפנים (מזל שלבן זוגי היו עיסוקים אחרים והוא לא נכח במופע, כך שאולי הוא עדיין לא יודע שהוא מגדל ממש מתחת לאף מעין מפלצת קטנה).
 
אז במה בעצם דברים אמורים? שוקי ומירית הם זוג רגיל לכל דבר עד שמגיעה הבשורה הזו שמשנה את כל פרטי התמונה. מאותו רגע מירית קוראת ללא הרף את המדריך להריון ומעמידה את שוקי בכל מיני מבחנים בלתי אפשריים. הוא מצדו מנסה ככל האפשר להיות רגוע ומרגיע, לקבל כל חשק בלתי נשלט לסלרי באמצע הלילה בהבנה, אבל בסופו של דבר לא מצליח לעמוד בהתקפים הבלתי נשלטים.
 
"המדריך לגבר בהריון" זו הצגה מצחיקה ושנונה מאוד שלוקחת את תשעת חודשי הלחץ והאבסורד אל הקצה. הדינמיקה בין אריאל די-קסטרו וגבי אולמן הורסת מצחוק, גם אם לפעמים הסיטואציות הן מוקצנות מדי. כשראיתי את ההצגה חשבתי לעצמי שאולי אני לא מתנהגת כמו המשוגעת שעל הבמה (מי? אני? משוגעת? מה פתאום!) אבל אי שם במרחב על בטוח יש מישהי שמתאימה לתיאורים האלה.
 
ההצגה בנויה ממערכונים שמלווים את הזוג לאורך כל חודשי ההריון.  ההתרגשות הראשונית, הניסיון לא להפיץ את השמועה לכל העולם, הזלילות הבלתי פוסקות, ההכנות לקראת הלידה וארגון התיק לבית החולים במקרה של אזעקת אמת. גם עניין מין התינוק (מי מעדיף מה) עולה לדיון וכן בחירת השם, סוגיה מוכרת וכואבת במיוחד שכן כל אדם שאמר לכם פעם שלום ברחוב בטוח שזכותו המלאה לקבוע עם איזה שם יסתובב הילד הפרטי שלכם במשך חיים שלמים.
אפשר ליפול להמון מלכודות כשכותבים הצגה על נושא כל כך רגיש וטעון אבל ב- "מדריך לגבר בהריון" הצליח הכותב אביב לוז הכותב לדלג בקלות מעל רוב המשוכות. וגם אם מדובר בסטריאוטיפיזציה והקצנה של מצבים, כשהם מגובים בשורות מחץ ובשחקנים שיודעים להעביר טקסט זה פשוט עובד. ומצחיק מאוד.
 
"המדריך לגבר בהריון", 13 בפברואר, צוותא, תל-אביב.