מחול - יין ישן וטוב

דני רובס, שועל ההופעות הוותיק במופע חדש שהוא עסקת חבילה של שירים, סיפורים ושישה נגנים

גם שיר חדש של רובס נשמע מכר ותיק

לצאת במופע במה חדש אחרי שני שירים חדשים בלבד ברדיו ועם אלבום שהוצאתו הוקדמה "לרגל הביקוש", אבל עדיין רואה אור במרחק תריסר שנים מקודמו, זה לא עניין של מה בכך, גם לא לשועל הופעות ותיק, עם 25 שנים בדרכים. זה מהלך שאסור לו להתפתות לתחושת הרגע, אלא למחשבה כבדת משקל ובהידרשות לבחינה מדוקדקת ולהחלטה מדויקת. אלא שדני רובס, בפתח היובל השני לחייו, ממרום קריירה מפוארת וניסיון-חיים של רכבת הרים, ובהישענות על מניין אלבומים ועשרות להיטים, יכול להרשות לעצמו לקפוץ למים הקרים בטרם קיץ.

כשמו, "משהו חדש מתחיל", איננו קאמבק. רובס לא נעדר מהסצנה ולא חדל להופיע בכל השנים שעברו מאז אלבום האולפן הקודם שלו. בכל מיני מתכונות, גדלים והרכבים. הוא רק מתחיל משהו חדש, קשר, מעגל, היכרות, אחרי הפסקה ארוכה מדי. הדבר החדש, אם תרצו, הוא בגודל. גם בשיאו, בשלהי השמונים-ראשית התשעים, רובס לא הופיע עם יותר מארבעה נגנים-מלווים. הפעם הוא עושה זאת עם שישה. וגם זאת אמירה, אם לא מוזיקלית, אז הצהרתית, של נוכחות. הנער הוותיק מן הבלוק חוזר להכות בזירה.

שני שליש מתוך שעתיים הופעה ועשרים שירים, תריסר פלוס, הם מה שמוגדר "וכל הלהיטים הגדולים". והם אכן הגדולים ביותר. בעיקר מ"פנים ושמות" אלבומו הנפלא (1987) שמיוצג על ידי חמישה: "זה לא אני", "קטע מסוכן", "מכתב קטן" (בדואט עם אילאיל תמיר), "לא נרדמת תל-אביב" ושיר הנושא. וכן "ציפורים כהות מעל העיר" ו"רכבות 68-80-88" (שכתב בהשראת רצח אלילו, ג`ון לנון), "איך הוא שר", "בדרך אל האושר" (מולבש על פראזה ביטלסית) ו"בא הביתה מהלילה", והשירים שהחזיר הביתה אחרי שנתן לאחרות: "אני מדבר" (לאסתי כץ), "נוסעת בעקבות האהבה" (לורדינה כהן) ו"מחר הוא יחזור" (ללהקת פיקוד מרכז), שיא אמוציונלי חזק, שכובש ומרגש בכל עיבוד ובכל פעם.

השאר, שישה, מחצית מן האלבום החדש, משולבים, כדי להקל את קליטתם והיטמעותם, במחציתו הראשונה של המופע. וזה למרות שגם שיר חדש של רובס, נשמע מכר ותיק, כבר מטעימה ראשונה. כמו יין טוב ואהוב. וזה בזכות סגולות היצירה שהוא מצליח לשמר בחיוניותו הידועה: כתיבה רגישה ומחוננת, לחנים רבי רגש והגשה עזת הבעה והטעמה. וכאן אין חדש. אותו רובס, של שירי אהבה ופרידה, מערכות יחסים ורגשות, של אקספרסיביות מתמסרת ומרגשת. יצירה שגם כשהיא הכי אישית, היא נטועה ברלוונטיות קיומית ומתפתחת בקונטקסט אנושי מוכר.

אין הפתעות

היצירה של רובס היא תמיד אישית. אישית מאוד אפילו. "כל שיר חושף איזה סוד", הוא שר ב"פנים ושמות". הצלחתם הגדולה של שיריו להתחבב, מעידה על איכותם הסיפורית, בהכנסת השומע לתוך החוויה שלו, אך גם על יכולתו, הבלתי מודעת אולי, לקלוע אל הרגש, הנשמה והלב. ולא מעט משיריו של רובס "איבדו" את זהותם המקורית לטובת זהות מאומצת, ציבורית וכללית, שונה מן המכוונת. זו מן הסתם הסיבה, שרובס, כתקשורתן מיומן. מצמיד הגדרה ותיאור לכל שיר, ישן כחדש. לסייע לאוזן למקם את עצמה מיד מול השיר, להקל את ההיכרות והקליטה. זה שיר מסע, פה בריחה, שם שיר פרידה מבוגרת, וכאן על טראומה של ילד.

הייתי אומר שאין הפתעות ברפרטואר החדש של דני רובס, אלמלא היו לקביעה כזאת משמעות ביקורתית-שלילית. אלא שהפעם, נשבע לכם, אמירה זו נקייה מכוונות עוינות, משקפת מצב נתון, משבחת את מגע הקסם הרובסי. ועוד משהו: כעוף מוזר - ציפור שיר, אם תעדיפו - בפופ המקומי, זמר-יוצר עם השפעות סיקסטיז ברורות, ביטוי מאופיין באקספרסיביות יוצאת דופן, ונטייה בלתי נשלטת לפטפטנות, הופעה של דני רובס, כרגיל, כמוכר וכידוע אצלו, היא עסקת חבילה של שירים וסיפורים, חבילה מהודקת שבלתי אפשרי להפריד בין מרכיביה. וצריך להיות בקיא ומומחה בתחומי השירה והסיפור, כדי לא להתיש את הקהל וגם לזכות בהקשבתו ובהערכתו. ואצל רובס ההקדמה לעתים מזומנות מפורטת וארוכה הרבה יותר מהשיר עצמו. אבל הוא יודע לבנות סיפור, יודע להחזיק מתח, מודע לנחיצות שורת מחץ, ובעיקר רהוט ובהיר, לבבי ובלתי אמצעי, מלא הומור ומשעשע. והתבדחויותיו, בעיקר בפרשנות מילולית לאנגלית, הפכו כבר מזמן לסמל מסחרי: "לקרוא לביטלס `חיפושיות`, על פי דמיון הצליל, זה אותו היגיון שיקרא לאביב גפן His Father’s Grape"

ההפתעות והחדשות, אם כבר, הן בהפקה המוזיקלית של אורי זך ("שרגיל לראות בהופעות את הגב של מירי מסיקה, ועכשיו נאלץ להסתפק בתחת של דני רובס..."), שמחדדת את הרוק הרך והרומנטי של רובס. הדגש יותר על תופים (תומר צדקיהו), באס (יוראי אורון) וקלידים (זך). הם נותנים הטון, קובעים הצבע, יוצקים יותר דרמה בשירים, הדרמטיים מעצמם. דווקא הגיטרות נדמה (עמית יורגנסון ואריאל טוכמן) מסורסות משהו. אך אלה לא פוגמים בשירה הרובסית, שגם על הבמה, היא תמיד בצבע ובארומה אולפנית. יין טוב, כבר אמרנו?

דני רובס. משהו חדש מתחיל ...וכל הלהיטים הגדולים. מוזיאון תל-אביב. 22 בפברואר 2008