מחול - "ירמה"- קינה על הרחם

הפקת תלמידי סמינר הקיבוצים בשיתוף עם בי"ס רימון נשענת על השכבות הליריות של לורקה

הומור נשי בריא

המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גרסיה לורקה אמר בריאיונות שונים כי "ירמה" שלו, לפי כוונתו, היא "שיר חי על הפוריות". ליתר דיוק זהו מחזה שכל כולו קינה על הרחם שאיננה זוכה להרות. מתוך מה שהוא מתאר, נראה כי האשמה בעקרותה של ירמה מוטלת על בעלה, חואן, הנלהב לעבודת האחוזה יותר משהוא נמשך אל גופה של אשתו הצעירה. השנים חולפות והעקרות הופכת המתרחש למאבק טרגי שסופו המפתיע חותם את גורלה של ירמה.

אבל מעבר לשאלת העקרות, לורקה מעלה לדיון דרמטי את שאלת מעמדה של האישה בחברה המקבעת את מיקומה בתוך הבית פנימה. הוא עושה זאת באמצעות שני מהלכים - הדיאלוג המתקיים בין ירמה לבין בעלה שאינו מבין את פשר אכזבתה ממנו, ולעומתו הדיאלוג שבינה לבין מכר-ידיד מילדותה, ויקטור. הוא אינו מסתיר את תשוקתו אליה, מעורר בה עוד יותר את הנשיות החמה, אך מבלי לממש זאת ולהפר את כללי הכבוד, האישי, המשפחתי והחברתי שבתוכם היא חייבת להתנהל. וברקע לשני אלה שתי מקהלות – זו של נשות הכפר שצופות במתרחש, ואף דוחקות בירמה לפעול, והמקהלה האילמת של שתי הגיסות שבעלה מביא כדי להשגיח עליה.

נועה לב ביימה להפליא את ההצגה בתרגומה הנפלא של רנה ליטוין. כל זאת בליווי אקטיבי מאוד של מוזיקה שכתבו תלמידי רימון – עמי איזן, יואב בר, זהר ליעז-אביב, נעמה רדלר ומיכל רוט – ומבוצעת בידי הגיטריסט מיקי אבעוז ובשירת הלהקה, בניהולה המוזיקלי של נעמה רדלר ובהדרכה הקולית של דורית לוברני, תחת השגחתו של עודד זהבי. תחת תפיסתה של לב הנשיות חוגגת בגדול והופכת להצגה של נשים על גברים, פיוטית מאוד גם בתנועה, ועם הדגשה מפתיעה של הומור נשי בריא שמעביר את המסרים בהצלחה והופך את ההצגה כולה לתקשורתית מאוד.

לב מציירת היטב מערכות יחסים, לעתים בפרטים מינימליסטיים, ובדרך כלל בתנופה גדולה, תואמת היטב את התלבושות והבמה המדבריות-צחיחות שעיצבה עינב דורון, בהדרכת דיתי אופק, ועם תאורה מדויקת בהטעמת האווירה של התמונות השונות, פנים או חוץ, שעיצבה חני ורדי.

תמונות מרשימות

עיקר הישגה של ההצגה של נועה לב הוא בעיצובן של תמונות מרשימות, כמו תמונת הכובסות או הביקור אצל המכשפה דולורס, ובעיקר בעיצוב הדמויות, החל בירמה וכלה באחרונת הנשים, ותלמידי שנה ג` בבית הספר לאמנויות הבמה של סמינר הקיבוצים נענים לה בהצלחה מרבית.

תמר בן-עמי בונה יפה את דמותה של ירמה ההופכת תמונה אחר תמונה מאישה צעירה ואופטימית לפרח שקמל, והיא מעצבת יפה את המעבר מצעירה שמנסה לעורר את חואן בעלה לאישה השומרת על כבודה חרף הריגשה שמעורר בה ויקטור ולבסוף לאישה נשברת שבכוחותיה האחרונים מגינה על כבודה שלה.

יובל שלומוביץ הוא חואן גברי מאוד, אטום למצוקתה של ירמה, מגן ונאבק על מעמדו כגבר, ודורון עמית מרגש מאוד בתפקיד ויקטור, החבר-האוהב, בפגישותיו עם ירמה, כשהוא שר ובתמונת הפרידה המאולצת הוא שובר לב. אייל רדושיצקי ורוי קלדרון נפלאים כצמד הגיסות, שהם מעצבים אותן כל אחד במחוות גוף אופיינית אחת, במבע פנים קפוא, ובצעדים חרישיים.

ועם אלה אי אפשר שלא להתפעל מקבוצת הבנות הפועלות כמקהלה – שלעתים הגברים מחזקים אותה – ובתפקידים אפיזודיים. צוף כהן רעננה ומלאת חיים כמריה, השכנה שילדה בן, רותם מיטרני משעשעת כזקנה חכמה שילדה יותר מעשרה ומנסה לסייע לירמה למצוא פתרון, ומפגישה אותה עם המכשפה דולורס האימתנית במשחק רב השראה של אורית ברדה. לאה גלפשטיין וטלי הירשפלד העסיסיות כשתי נשים צעירות משלימות את הקבוצה הזאת.

הצגת "ירמה" בסמינר הקיבוצים נענית יפה לפואטיקה של לורקה, ורעננותה מעבירה היטב את הטרגדיה של האישה שרחמה נאטם.