אהבה, חטאים וסקס אפיל

אני ממש מעריכה אנשים שיש להם אומץ להפוך את החלום שלהם למציאות. למשל צחי סיטון, שמעלה בימים אלה את המופע "לאס וגאס - תל-אביב". לבחור יש על הקיר שני  תארים במנהל עסקים, אבל טיול אחד בארצות הברית הבהיר לו שהדבר שהוא באמת אוהב לעשות (ולא פחות חשוב – יכול לעשות בהצלחה) הוא לשיר שירים של אייקונים מוזיקליים שעליהם גדל. כך החל להתגלגל רעיון המופע שלוקח את הקהל דרך השירים אל מחוזות רחוקים ונפלאים של אהבה, חטאים והמון סקס אפיל.
 
ב"לאס וגאס-תל-אביב" סיטון עושה כבוד לפרנק סינטרה, דין מרטין ונט קינג קול. כמעט כל אחד מהשירים מבוצע גם בעברית וגם בגרסת המקור הלועזית. גם אם בהתחלה המימיקה של סיטון נראית קצת מלודרמטית מדי, אחרי כמה שירים אי אפשר שלא להישבות בקסם שלו.
 
בשלב מסוים במופע החיסרון של צלע נשית על הבמה הופך למורגש מאוד. נדרשה מישהי ש"תשבור" את הקול העמוק של סיטון ותוסיף למופע מימד נוסף. בדיוק אז התחיל סיטון לשיר את "בלתי נשכח" (Unforgettable) ובבית השני הצטרפה אליו הזמרת אלה תדמור והביאה איתה בדיוק את האפקט הדרוש. הקול הגבוה שלה והבס שלו יצרו קונטרה מוזיקלית להתמוגג ממנה. בהמשך הערב מבצעים השניים יחד גם גרסה מצחיקה ומקפיצה  ל"סינדרלה רוקפלה".
 
בין השירים מנדב צחי סיטון לקהל גם פיסות של מידע על האומנים, מה שמוסיף המון עניין למופע אבל בעיקר יצר אצלי את התחושה שסיטון הוא לא סתם פלקט שמזמר, אלא בחור עם ידע ויכולת להעביר מסרים בצורה מעניינת ומשעשעת.
 
בתום המופע מאפשר סיטון לקהל לבקש בקשות שהוא יבצע על הבמה. כמעט שלא היה אחד מהיושבים שהחמיץ את ההזדמנות הזו. כל מיני שמות של זמרים נזרקו לחלל האוויר, ביניהם קליף ריצ`רדס, אלביס פרסלי ועוד ועוד. סיטון בחר לבצע את אחד משיריו המוכרים של מלך הרוק`נרול Can`t Help Falling In Love.
 
מה שהמיס אותי לחלוטין במופע היו הביצועים של סיטון לשירים באיטלקית. בנוסף לאריה באיטלקית היה  גם ביצוע יפהפה לשיר "וולארה". הקהל כמובן מצטרף למנגינה, למילים ולמה שביניהם. אז אני לא יודעת אם האיכויות הקוליות והדיוקים של סיטון היו עוברים שופטים עם אוזן מקצועית, אבל לי ולעוד כמה עשרות של אנשים בקהל זה עשה פשוט טוב על הלב.
 
 אחרי הדרן ארוך וממושך הסכים הקהל (טוב, לא הייתה ממש ברירה) לתת לסיטון ולצוות הנגנים שאיתו לרדת מהבמה. המצחיק היה שכאשר האורות באולם תיאטרון גבעתיים נדלקו, זה נשמע כאילו המופע עדיין ממשיך. ההבדל היחיד היה שהאנשם בקהל שרו, כל אחד לעצמו, את השירים שהם ייקחו אתם הלאה אל תוך הלילה. בינינו – מה עוד נדרש ממופע כדי להיחשב למוצלח ביותר?

צחי סיטון, "לאס וגאס -תל-אביב", תיאטרון גבעתיים, 6 במרץ 2008.