המבחן הראשון עבר בהצלחה

המופע המלא הראשון של קבוצת המחול HaDanCe שהוקמה בקיץ 2007, נפתח עם "אנטרופיה" של הכוריאוגרף הצעיר מיכאל מילר, בוגר המרכז למחול חיפה שבמסגרתו הוקמה הקבוצה.
 
היצירה היא בעיקרה מחול קבוצתי הנבנה על הרעיון הפיזיקלי המכמת את רמת "אי הסדר" במערכת סגורה - כאשר מחוגי הזמן נעים קדימה כמות האי סדר גדלה בהדרגה. מילר בוחן מה עשוי לקרות כאשר מחוגי הזמן נעים גם לאחור. האם הכמות תצטמצם? האם ייתכן שהסדר ישוב על כנו? אולי זה מפתיע, אבל הרעיון שלו מוצא ביטוי טוב ומעניין בכוריאוגרפיה שיצר לחמש רקדניות. תחושת המבנה המסודר מתקיימת, וכל שבירה שלו נענית בהתכנסות מחודשת, בניסיון לשחזר את מה שנפרץ. מילר מצליח למצות את היכולות של הרקדניות הצעירות וחושף יכולת אישית משלו ליצור תנועה בימתית רציפה. את התלבושות ליצירה עיצבה חגית אביר, אבל רק משעלה האור המלא כתום היצירה התברר שהן צבעוניות ויפות להפליא. מילר, שעיצב גם את התאורה האפלה למדי החמיץ בכך מרכיב שהיה מעשיר את מהלך המחול שיצר.
 
היצירה השנייה בערב המחול היא "מחשבות חוזרות" של אורי איבגי הוותיק יותר. היצירה, שברגעיה הראשונים נראית כהמשך ישיר ליצירה הראשונה, מתבוננת בהיבטים שונים של מסגרת קבוצתית של נשים. היסודות מוכרים ואיבגי מבטא אותם בהתאמה ברורה – אם זה דרך  אחווה קבוצתית או התבלטות אישית, חשיפה או צבירת כוח. עיקר יופייה של היצירה מגיע בחלקה השני כאשר איבגי מעמת יפה בין זהותה האישית של האישה לזהותה ה"קבוצתית", ואת המאבק המתעצם ביניהן. בתהליך היצירה הזה מתגבשת הנוכחות של הרקדניות הצעירות, ובעיקר זו של נעה שילה, דקת גו וגבוהה שמיטיבה לתת משמעות ברורה לתנועה שהיא מבצעת.
 
נוכחותה בולטת אף יותר במהלך המחול השלישי של  הערב "ואחרי כל זה...” של מיכל מועלם וג`יאנאלברטו דה-פיליפס, המועלה בבכורה עולמית. ניסיונם המשותף של השניים במרכזי מחול באירופה ניכר היטב ביצירה הזאת הנעה מפשטות של תנועה קבוצתית או אינדיבידואלית אל מערכות תנועה מורכבות יותר. הרעיון של  היצירה הוא לבחון איך ומה נשאר בנו מאוצר "הזכרונות שמטיילים לנו בגוף" ו"הרגעים שהיינו בהם ולקחנו אתנו" – מילדות אל בגרות, ובעיקר מה קורה כאשר הזיכרון זורק אותנו אל אותם רגעים וזיכרונות שכבר היינו בהם והם בלתי נפרדים מהגוף והנפש העכשוויים. ביצירה משובצים טקסטים קצרים ובהירים של מאיר גולדברג ושל עופר ארזי, אחת הרקדניות בקבוצה. מבחינות רבות, וככל הנראה באותו צירוף מקרים התרחש לעתים במופעי מחול, יש ביצירה היפה הזאת מעין מהלך מסכם של הערב כולו, כולל הבחינה של מה נקבע בתודעת התנועה הפיזית והרגשית של הרקדניות הצעירות ואיך הן עומדות במבחן הראשון של ערב מחול מלא.
 
התשובה על כך היא כי שש הרקדניות – עופר ארזי, שירה באר-גורביץ`, ברקן רגב-חומש, נעה שילה, שירן שלום ונטע שליין – יוצרות קבוצה צעירה ורעננה שנושבת ממנה הבטחה להמשך מסקרן, וטוב לדעת כי בחודש הבא ייערכו אודישנים להרחבת ההרכב.