אביגיל כהן, שם חדש שכדאי לזכור, עוד לפני תקליט ראשון וכבר מחזיקה מופע שלם עם חומרים מקוריים
פשטות וחינניות
זו לא פעם ראשונה שאני הולכת להופעות של זמרים שאני לא מכירה את הפירות המוזיקליים שלהם ולא תמיד הם מצליחים לגרום לי להתאהב בהם, אבל השבוע זה קרה לי שוב. קוראים לה אביגיל כהן. זמרת ויוצרת צעירה שהפשטות וחינניות שבשיריה הם חלק מהקסם שהיא מפזרת ואם עוצרים לרגע להקשיב גם למילים שיוצאות לה מהפה, ההנאה ממריאה לשיאים חדשים.
בחודשים הקרובים עתיד לצאת אלבומה הראשון של כהן שרובו ככולו – אם לשפוט לפי המופע – רוק רך עם נגיעות של בלוז פה ושם (אולי כבר יצא לכם להיתקל בסינגל שלה "ערב ראש השנה"). את רוב השירים שבו היא כתבה. חלקם עוסקים באהבה, אחרים בגיל ויש גם כאלו שעניינם בגורל. כך או אחרת, הקו המחבר בין השירים הוא הקול הצלול והערב של כהן. היא נותנת את ההדגשים במקומות הנכונים, עולה ויורדת בטונים ככל שמאפשר לה המנעד הקולי שבו בורכה. זמרת של ממש. בסוף כל שיר היא משחררת מעין חיוך קטן של ניצחון. בצדק. את ההפקה המוזיקלית אגב עושה לה אלעד כהן, שזכור מפרויקט "שלושים".
שיא הרגש במופע מגיע (וזה אולי צפוי) דווקא בקאוור מוכר. מדובר בשירו של ליאו פרה Avec Le Temps שזכה לגרסה עברית של אביב גפן ("ועם הזמן"). השיר הזה עמוס במנה גדושה של רגשות ואכזבות. לפני שכהן מתחילה לשיר את גרסת המקור בצרפתית, היא מתוודה על מוצאה הצרפתי ושולפת פתק קטן מכיס המכנס, שבו תרגום נאמן למילות אחד מבתיו של השיר. אני אמנם מכירה את הגרסה העברית ששר גפן, אבל התרגום המילולי של כהן הצליח לגרום לי לדמוע. אחר כך, כשהיא שרה את השיר בשפת המקור, לא יכולתי שלא להתמכר לרוך, לחן ולעוצמה שהיא יוצקת למילים.
ההרכב שמלווה את אביגיל כהן כולל קונטרה בס (יהוא ירון), תופים (אביב ברק), גיטרות חשמליות (עופר קורן) וקלידים (אלון רדעי). מדי פעם גם מתווסף כנר (אבנר קלמר) לנבחרת. יחד הם יוצרים בליל של קול וצליל שהאוזן נהנית להתמכר אליו. הדינמיקה שבין צוות הנגנים לזמרת מעניינת - בתחילה נראה כאילו הם אלו שנותנים לה את הביטחון לעלות לבמה ולפצוח בשירת סולו. מאוחר יותר מתהפכות היוצרות. הביטחון חוזר לאביגיל והיא מפרגנת לנגנים שסביבה כמו שרק מישהי שבאמת מוקירה את העבודה שלהם יכולה.
רוב הקהל שהגיע ביום שני האחרון לתיאטרון "תמונע" בתל אביב נמנה על חוג המכרים של כהן. זה טבעי. ככה זה בהתחלה. אני מקווה שאביגיל כהן תהפוך לשם מוכר בתעשייה ותצליח למלא אולמות גם באנשים שבאים רק לשם המוזיקה שלה, ולא לשם החברות. הרבה זמרות צמחו כאן בשנים האחרונות אבל לא כל אחת באמת יכולה להחזיק מופע שלם עם חומרים מקוריים, לחבר מנגינה לקולו של הרגש ולגרום לו להישמע טוב כל כך.