סיגל אבין מגישה בהבימה עיבוד שרמנטי ומרנין למחזה מהמאה ה-18 במתכונת תכניות הריאליטי
דיאלוג מנצנץ ותפאורה מחייכת
אין להכחיש כי המחלוקת מי מבין בני זוג שנתפסו בקלקלתם בגד ראשון מופרכת ממש כמו המחלוקת מי בגד אחרון כאשר השואל הוא גבר, צרפתי, סופר ומחזאי מהמאה ה-18, שעונה לשם פייר קרלה דה שמבלן דה מאריבו. מאליה ברורה התשובה, ואפילו אם המחזה מעובד ומבוים בידי אישה ששמה סיגל אבין התשובה תהיה אחת ויחידה. ולא צריך לחכות זמן רב כדי להיווכח בה.
משום כך ברור שלא המי אלא המה הוא עניינו של מאריבו, כמחזאי, ולא המה אלא האיך הוא עניינה של אבין. משום כך היא קיצרה מאוד את הדיאלוג המנצנץ המוגש כיין נתזים עברי מהיקב של דורי פרנס ואת מה שהחסירה מילאה בתנועה פרי דמיונה המשותף עם שחקניה, לצלילי מוזיקה יפהפייה של רן בגנו שנשמעת כאילו נוצרה בגני וורסאי, ובתפאורה מחייכת של ענת שטרנשוס שעיצבה אולפן טלוויזיה דמוי קרחת יער עם עלים ושלולית ומצלמות וידיאו שעוקבות בדאגה אחר המתרחש, ותאורה יעילה של אלון כהן שלא שכח להאיר גם את הקהל מעת לעת.
כל זאת משום שהעיבוד נסמך מאוד אל רעיון תכניות הריאליטי, ונשען חזק על בימוי הווידיאו החי וגם המוקלט של אמיר פלדמן ומשודר מארבעה מסכי פלזמה חדישים. לכאורה נראה כי מדובר בסאטירה על סוג המשדרים הזה, אבל לכל היותר יש בכך עקיצה לא ממש כואבת באצבע הזעירה ביותר של הצופים המכורים לתכניות האלה.
הערך המוסף המדויק יותר של העיבוד הוא באפשרות לחרוג מתקופת המחזה המקורי ולהעבירו דרך הדלת האחורית – בעזרת התרגום, בין השאר – לימינו שלנו, כאשר את הסאב-טקסט העדכני מספקים דווקא הצלמים, האומנת והמנחה ובעיקר הקהל המזהה את הנאמר עם המוכר לנו כיום בכל מה שנוגע לזוגיות, לידידות ולקרבה אינטימית בין גבר לאישה, בין שתי נשים ובין שני גברים.
בראשית ברא את המין האנושי
העלילה המקורית מספרת על שתי נשים ושני גברים, בני עשרים, שמדען חטף אותם בלידתם וגידל אותם בתאים מבודדים, שבהם הכירו רק אומנת-מחנכת אחת שלימדה אותם כל מה שהם צריכים לדעת כל עוד הם בתאיהם. המחזה מתרחש כעבור עשרים שנה כאשר האומנת מוציאה אותם לראשונה מהתאים, ומארגנת ביניהם שורה של מפגשים. הם מגלים את עצמם, הם מגלים את זולתם, הם מתאהבים, הם נמשכים, הם מתחברים, הם בוגדים. זה כל הסיפור. סיפורו של המין האנושי.
בעיבוד של אבין, היציאה לאוויר העולם היא שיאו של משדר ריאליטי עם מנחה, צלמים, קהל, שמחפש לגלות כמו המחזה מי יבגוד ראשון. כיוון שמלכתחילה נוצרים שני זוגות של גבר ואישה ברור שכמו בטנגו גם לבגידה דרושים שניים. ותחשיב מתמטי פשוט רומז מראש על מספר הבגידות הצפוי. מסקנה? ניחשתם.
כיוון שכך, יותר משזה תחקיר על מתירנות מינית יצרה אבין יצרה סיפור של התעוררות מינית, כמו של ילדים וילדות או של מתבגרים - וזה עובד מצוין, משעשע כשהם מגלים את גופם, יופיים, ייחודם הפיזי, והתרגשותם ההדדית. ברגע מסוים שתי הבנות מקבלות לידיהן מצלמות זעירות כ"תרגום" עדכני לרעיון המראה המקורי, כדי שיראו את עצמן ויעשו השוואה בינן לבין עצמן. זהו קטע מדליק, עשוי ומבוים נפלא. ויש גם רגע מרגש פתאום כשעל ארבעת המסכים נשקף תקריב של עיניים כמעט דומעות של אחד הצלמים. זאת הנקודה שבה הרעיון של אבין ביחס לריאליטי הופך ממסגרת תיאטרלית לחוויה אנושית. כי כן את הצלמים מגלמים תמיד ארבעת הצעירים כשהם לבושים בבגדים שחורים המסתירים את זהותם, כל אחד או שניים בתורם. ואי אפשר שלא לזהות למי שייך זוג העיניים היפות, הנוגות.
שישה שחקנים מצאו במאית
צוות השחקנים, בוגרי הסטודיו של יורם לוינשטיין, בית צבי וסמינר הקיבוצים נענה בשלמות לסיגל אבין ולרעיונותיה היפים, ולכל אחד מהם מגיעה מחמאה על כך, על הגשת הטקסט המעוצבת לפרטים ממש כמו בתנועה שתובעת מיומנות מקצועית.
רינת מטטוב מגיחה ראשונה מהתא הסגור ועל שכמה מוטלת המשימה לייצג את הגילוי של זהותה, יופייה ואישיותה מבעד לשלולית שבין מימיה מסתתרת מצלמה. היא מצחיקה בהתלהבות המקסימה שלה מעצמה, וכך גם כשהיא פוגשת את לביא זיטנר, הגבר הראשון בחייה והופכת אותו לשפוט האישי שלה. זיטנר מקסים כשהוא נופל בשביה, ואחר כך, כשיגלה את האמת, הוא מצוין כמי שהבגרות באה לו במכה. והוא גם מיני למהדרין בהתחברותו אל הגבר הראשון בחייו, שיהיה עד מהרה גם יריבו הראשון. את התפקיד הזה מעצב בחן ילדותי עודד יחזקאל שמצליח להיות אמין בהתלהבותו מכל מגע מיני ומשעשע בנכונותו לגונן על זכותו להתפתות. טלי רובין היא הצלע הרביעית, והיא כובשת לב בתפקידה להיות המתחרה, הנבגדת, הנאבקת והסובלת בנוסח "העיניים הרעבות האלה שככה תתבענה" בשירו הנפלא של ביאליק.
את תפקיד המנחה מגלם קובי לבנה במהוקצעות מלאכותית מכוונת, אולי כדי לא לרמוז אל סוג המנחים המתלהמים שממלאים את ערוצינו. בתוך האולם, בתלבושת עב"מית-עכבישית מככבת יעל טוקר בתפקיד האומנת-מחנכת המביאה ומוציאה את הארבעה לאוויר הריאליטי. פניה מכוסות, רק עיניה ושפתיה מציצות מבעד למסכה, ויחד עם התנועה המיוחדת, היא יוצרת דמות חיה מאוד. ילנה קלריך עיצבה את התלבושת שלה ואת התלבושות הלבנות הזהות, מכנסוני-תחתונים וגופיות לבנות של ארבעת המתחרים, ואת תלבושות המנחה וצוות הטלוויזיה.
העלאת ההצגה הזאת על ידי התיאטרון הלאומי ראויה לכל המחמאות, כמו שראוי לגופים שסייעו ותרמו לכך. זאת הפקה מרנינה, שקסמה מהלך מתחילתה ועד סופה.
27/03/2008
:תאריך יצירה
|