אמיר פרי ודנה בקר  - "סופרמן"
(פליי רקורדס)

מי לא היה רוצה את סופרמן קרוב-קרוב אליו? הרי עם קלף מנצח שכזה כל הדאגות מתגמדות. אבל מה אם סופרמן הוא רק גיבור עם חרב מפלסטיק, כלומר אחד כזה שרק מבטיח אבל לא ממש מקיים? על זה בדיוק מדברים אמיר פרי ("פורטרט")  ודנה בקר בשיר שלהם. מדובר בשיר פופי וקופצני שקצת מזכיר בטקסטים את "גיבור גדול" של סי היימן. הטקסט של חן פעמוני והלחן של אמיר פרי יוצרים שיר מתקתק עם לחן מאוד קליט וקליל שכייף להקשיב לו שוב, בעיקר כי להיות סופרמן זו קצת שאיפה של כל אחד...
 
רפאל היצירה - "שיקסע מיידלע"
(נענע)

הקשר ביני לבין השפה היידית מסתכם בכמה מילים בודדות ואיזה דוד רחוק שאמא שלו הייתה דוברת השפה. למרות זאת, רפאל היצירה הצליח לחבב עלי שיר שמילות הפזמון שלו  הן "השיקסע מיידלע איז אגרויסע בלבלה", ואפילו מצאתי את עצמי ממלמלת אותן ביחד אתו.  השיר מדבר על בחור שהתאהב בלא עלינו בגויה (אותה שיקסע מיידלע),  למורת רוחה של אימו שדואגת לפרק את הקשר בכל מיני טענות. היצירה מגיש שיר מינימליסטי בליווי הגיטרה המופלאה של ארז לב ארי (שגם אחראי על הלחן והעיבוד) ותופים של רן שמעוני. הקצב של השיר אטי,  והקול של היצירה הוא  לא בדיוק קול פעמונים, אבל דווקא בגלל זה מקשיבים למילים המחויכות ונדבקים בפזמון היידישאי.
 
הסנדלרים היחפים - "חזרתי אליך"
(ווייבס)
 
בואו נודה על האמת – שירי אהבה לארץ ישראל זה מה-זה פאסה. בעידן הציני שלנו, כשכל אחד עושה את החשבון הכלכלי כשנשאלת השאלה האם להישאר או לעזוב את הארץ, שירי אהבה למולדת הם מצרך די נדיר. ובכל זאת שירם של "הסנדלרים היחפים" עוסק ב - לא פחות ולא יותר - כמיהה ובגעגועים למולדת. "חזרתי אליך" הוא בעצם שיר אהבה, שבקלות אפשר היה להקדיש לבחורה, אבל לקראת סופו מתבררת המהות האמיתית של מושא האהבה, והאמת - זה די מחמם את הלב. אחרי הכל למי מאיתנו אין לבטים לגבי כדאיות החיים כאן, מי מאיתנו לא טייל מעבר לים וחווה שלווה ושקט שכאן הם לא ממש בנמצא? ולמרות כל הטוב שמחכה שם, כאן זה הבית שלנו. ולפעמים צריך איזה שיר קטן שיזכיר את זה.
 
רינת עמנואל - "פנדורה" 
 (עצמאי)

גם אם חווה אלברשטיין היא לא בדיוק ה"קאפ אוף טי" שלי אני יודעת להעריך את הייחודיות שלה בנוף המקומי. לכן ממש הפתיע אותי לשמוע את רינת עמנואל ב"פנדורה". הקול של עמנואל מאוד מאוד דומה לזה של אלברשטיין, וגם  השיר שלה יכול היה להתיישב בדיוק על המידות של הזמרת הוותיקה. החבירה של עמנואל לשם-טוב לוי שאחראי על העיבוד, על ההפקה ועל הלחן של השיר  מוכיחה את עצמה  -  השיר  מהוקצע ונעים לאוזן עד מאוד. הסיכוי שעמנואל תצליח לעבור את מחסום הפלייליסט הוא לא גדול בעיני. מצד שני, היכולת הווקאלית שלה והאומץ לייצר שיר כל כך שונה מהטרנדים ששוטפים לאחרונה את הסצנה המוזיקלית הישראלית קנה לה מקום של כבוד בפלייליסט האישי שלי.
 
בשורות טובות וגיל קופטש-  "מוסיקת מחאה"
(עצמאי)

גיל קופטש הוא דמות מאוד מסקרנת בעיני. לא תמיד אני מסכימה עם הדעות שלו, אבל משהו בו שמצליח לגרום לי לעצור לרגע ולהקשיב. כאן הוא חובר ללהקת "בשורות טובות" בשיר ש סגנון הרגאיי שלו מתאים לטקסט המחאתי. הלהקה שרה את הפזמון, קופטש נותן מכות מכוונות לבטן בטקסטים ואת הקולות הגבריים שוברות שתי האחיות בעלות הקולות המדהימים מלכה ואיילה אינגדשט. הרוך והעונג שהן מביאות אתן רק מדגישים  את המילים המחוספסות והנוקבות.