מחול - רחל ואלתרמן על גבי CD

לאחרונה שירי המשוררים מוצאים מהנפתלין וזוכים לתחייה מחודשת. ערבי שירה, ביצועים מחודשים ומופעים נוסטלגיים שצצים כפטריות לאחר הגשם הם רק חלק מהמגמה הזו, שמגיעה לשיא בימים אלה לכבוד שבוע הספר . כחלק מהגל הזה יצאו לאור השנה שני אוספים חדשים - האחד אוסף משיריו של נתן אלתרמן, ושני – משיריה של רחל.

שיריהם של שני המשוררים המופלאים האלו מלווים אותנו שנים ארוכות, ולא תמיד אנחנו יודעים ששיר שזוכה לביצוע מחודש נכתב לפני כמה עשרות שנים. המבחן של השירים האלו, לטעמי, הוא מבחן הזמן. אם השירים מצליחים "לדבר" גם אל הדור הצעיר או האם הם נתפסים כנחלתו של הדור הבוגר יותר. זהו גם ההבדל בין "כחכות רחל" ו"על אם הדרך".

האוסף משירי רחל הוא פנינה שהזמן עשה לה רק טוב. שיריה של המשוררת שאהבה כל כך את הכינרת ואת ארץ ישראל נשמעים גם היום מצוין. השילוב בין ישן וחדש, בין "החלונות הגבוהים" וחנן יובל לבין אחינועם ניני, בועז שרעבי ואריק איינשטיין מצליח לגעת ולרגש.

האוסף נפתח ונסגר באותו השיר – "זמר נוגה" (התשמע קולי) – בביצועים שונים. הפתיחה שייכת ל"חלונות הגבוהים" והסגירה שמורה לעפרה חזה. שתי הגרסאות שונות בתכלית אחת מהשנייה. בעוד הגרסה של "החלונות" קצבית וצעירה-משהו, הגרסה של חזה איטית וסולידית הרבה יותר. קול הפעמונים של חזה השר את מילותיה של רחל, יוצר תחושה של סגירת מעגל.

האלבום כמו מתאר את מסעה של רחל, ההתאהבות שלה בארץ ישראל, התפילה שלה להפוך לאם והעיסוק שלה במוות. "עקרה" (אורי), "כינרת" (שם הרי גולן), "עבריה", "פגישה חצי פגישה", "יש ונדמה" של רחל שרדו את מבחן הזמן. הפשטות שבה רחל מציירת את הישראליות, הציונות, ההווי שומרת את השירים שלה רלוונטיים עד היום.

אלבום האוסף משירי אלתרמן מדבר בקול אחר. חלקם של השירים המיושנים מאלו שזכו לעיבודים מחודשים. אמנם ניתן למצוא באלבום את "זמר שלוש התשובות" בביצועה של רבקה זהר, את "ניגון עתיק" בביצוע בני אמדורסקי ואת "את הלילה שלך מרגיעים" בביצוע יוסי בנאי, אולם רבים מהשירים האחרים באוסף , כמו "הזר מקנא לחן רעייתו", "זמר המפוחית", "אנקש", "שיר הפונדקית" - סוחפים ומרגשים היום הרבה פחות מבעבר . אולי השכבה המבוגרת יותר תתחבר אליהם בקלות, אבל אני דילגתי על פני רובם .

אם אתם – כמוני - אוהבים להוציא את הכוכב הנולד שבכם בכל פעם שאתם שומעים שיר מוכר, "כחכות רחל" נותן שלל של הזדמנויות לכך. האוסף החזיר אותי כמה שנים אחורה, לימים שניתחתי את "עקרה" בשיעורי ספרות, וניסיתי לשכנע את הורי להעביר לתחנה אחרת בכל פעם ששמעתי את רבקה זוהר שרה את "זמר שלוש התשובות". "על אם הדרך" לא הצליח לגעת בי . שיריו של אלתרמן שבדרך-כלל זורמים לי בדם נשמעו הפעם אפורים ומעט דהויים.

מיכל בן דוד