עולמו של כלפון

וואו! וואו!! ווואאאאוווו!!! הרבה זמן לא נהניתי ממופע כמו שנהניתי מ-Glow של ליאור כלפון ביום חמישי האחרון. כלפון וצוות השחקנים המשובח שלו מספקים חוויה מטורפת שכוללת היכרות עם שפה חדשה, עם דמויות, עם עולם דמיון עשיר ועם הרבה קצב ותלבושות מרהיבות.
 
במשך יותר משנתיים עובד כלפון על סיפור במרכזו עומד גלואו (בגילומו של כלפון), חננה חסר מזל שתשומת הלב היחידה שהוא מקבל היא כאשר מכנים אותו לוזר. חייו של גלואו נראים אפורים ומשעממים עד אשר נוחתת במשרדו בחורה בלונדינית (ניצן איון) שמציתה בלבו את אש האהבה. גלואו חולם עליה, מנסה להרשים אותה ובסופו של דבר (נו, אי אפשר הרי בלי סוף טוב...) מצליח לכבוש את לבה. גלואו ייאלץ לגבור על הבוס הפסיכופט שלו (חיים זנאתי), על מפלצות ובעיקר – על הפחד והמבוכה שלו מהתגובה שעלולה להיות לבחירת לבו.
 
התקשורת בין השחקנים על הבמה היא בשפה חדשה, מומצאת, בין עברית לאנגלית ולספרדית, ולמרות זאת מאוד קל להתחבר אליה בעיקר בגלל הפשטות והחן שבה היא מוגשת לקהל. אם בדקות הראשונות המילים נשמעות קצת מוזר, מהר מאוד הקהל נכנס לעניין ונכבש בעולמו של גלואו.
 
המופע בנוי קטעים קטעים והמעברונים  ביניהם מטופלים בקפידה וראויים לפסקה נפרדת. באחד המעברונים היפים כלפון וכל אביזרי התפאורה של המערכון הוכנסו לבמה כשהם מוטים על צדם והקהל קיבל את התחושה שהוא צופה בהם מלמעלה. אז, בבת אחת "התיישרו" הדמויות והתפאורה ואז הזווית הפכה לפרונטלית. כל "מעברון" כזה טופל באופן שונה והדברים הקטנים האלו, כמו אפקט קולנועי של זוויות צילום המתורגם לבמה, הם שעושים את המופע למיוחד כל כך.

ואולם מה שהכי כבש אותי יותר מכל במופע היה התזמון המדויק בין האפקטים לטקסטים. למרות שהמדובר היה בהצגת בכורה, השחקנים ואנשי ההפקה עבדו בתיאום מלא. לא היה בקבוק שנשפך בלי שנשמע סאונד של פקק או פחית שמתגלגלת בלי שנשמע ההד שלה. העלייה והירידה של הדמויות תוזמנו  היטב. באחד הקטעים נכנס כלפון כביכול לדמותו של ניאו ממטריקס ומנהל קרב שכולו אפקטים של סאונד ותנועה מול כל מה שתמיד איים עליו. בקטע הזה הצליח  כלפון ליצור לגלואו עולם משלו, שבו הבגדים זוהרים, האורות עמומים והעיניים והדמיון לא נחים לרגע.
 
היו עוד המון דברים שגרמו לי לחייך מאוזן לאוזן. במהלך המופע יורדים השחקנים לקהל, משתוללים על הכסאות, רוקדים והופכים את הקהל לחלק בלתי נפרד מהעלילה ומההצגה. בשלב כלשהו רוקדים השחקנים לצלילי ריקוד הפופקורן. בן רגע מתחילים לעוף לעבר הקהל בלונים ענקיים דמויי פתיתי פופקורן. בשלב הזה לא היה אחד שלא ניסה לגעת ב"פופקורן" ולהעיף אותו הרחק הרחק. בכל פעם שאחד הפתיתים חזר לכיוון הבמה, דאגו השחקנים להחזירו לעבר הקהל שלא ידע מנוחה ומרגוע מהמאורע.
 
ליאור כלפון הוא בחור שיודע להגשים את החלומות שלו. לדעתי,  לא ירחק היום שבו המופע הזה יעלה על הבמות ברחבי העולם ויכבוש קהלים גם מעבר לים. בינתיים גם לכם יש הזדמנות ליהנות משעה ומשהו של עונג צרוף, צחוקים מרחיבי לב ומעוף על כנפי הדימיון וכל זה בבית מיומנה ביפו. ממש כאן אצלנו.

לרכישת כרטיסים באתר הבמה!