בלי צד שלישי
 
איכשהוא  תמיד יש לי תחושה שגברים מצחיקים הרבה יותר מנשים. יש להם משהו בנונשלנטיות, בביטחון העצמי וביכולת לרדת על כל מה שנמצא סביבם בלי לחשוב על מה יחשבו עליהם אחרי זה. לעתים מפציעה איזו דמות נשית שגורמת לי לתהות על קנקנה של תיאוריית הצחוק הממש לא מבוססת שפיתחתי לעצמי, למשל עדי אשכנזי או ליטל שוורץ. שמחתי לגלות שגם נויה מנדל עושה עבודה ממש לא רעה בתחום ההצחקה.
 
מופע הסטנד-אפ של מנדל עוסק – איך לא – ביחסים שבינו לבינה. בניגוד לסטנדאפיסטיות אחרות שבעיקר נוגעות בדייטים, סקס והילדים של החברות, נויה מדברת על מה שקורה אצלה בבית. על הילדים שמטריפים את השכל, על הבעל שיכול שעות לשבת בשירותים ובסוף לצאת עם תובנות פילוסופיות לאחר שקרא את הטקסט על גבי מטהר האוויר, על חוסר השיוויון בינו לבינה בכל מה שנוגע לעבודות הבית ולחלוקת תחומי אחריות בין מה שנחשב נשי לגברי.
 
אמנם כל סטנדאפיסט מתחיל לומד שכדי להצחיק את הקהל יש לספר את הסיפורים מנקודת מבט אישית ככל האפשר. בטוח שמעתם בהופעות את הסיפור על השכן, על זו שחבר יצא אתה, על בן דוד רחוק או על בעל המכולת הטרחן. אצל נויה מנדל אין סיפורים על צד שלישי. את הכל, כך נדמה, היא חווה על בשרה (ועל קצות העצבים שלה), ולכן כשהיא מספרת את זה ו"נכנסת" לסיפור, אין שום דבר מעושה בסיטואציה. היא פשוט מובאת בדיוק כפי שהתרחשה.
 
למרות שבהתחלה היא עושה קצת רושם של דודה פולניה או לפחות מורה בבית ספר יסודי בעיקר בגלל הקול והחיטוט בנבכי נשמתם של אי אלו מהשורה הראשונה, מהר מאוד זה משתנה. מנדל מתחילה לירות בצרורות בדיחות מצחיקות, נהנית מהקהל שמשתתף ועל הדרך גם זורקת איזו עקיצה לעבר מי שמעז לקחת ממנה את הפוקוס.
 
באחד הקטעים היא מספרת על שגרת יומו של בעלה שחוזר הביתה מהעבודה, נרדם עוד לפני פתח הבית ונוחר כל הערב מול מקלט הטלוויזיה (אבל למרות זאת לא נותן לאף אחד את השלט). היא לעומתו מג`נגלת את כל המשימות ובערב כשהיא מתה לעצום לרגע את העיניים, הוא מתעורר ונזכר שדווקא די בא לו לצלול איתה אל חוויה רומנטית בין הסדינים. בדיוק כשהיא מצליחה לשכנע אותו בנחירות קטנות שהיא לא בעניין, מגיעים הילדים ומנסים להעיר אותה (אבל בשקט) כדי לשתות. כשהיא אומרת להם לבקש מאבא, הם חוזרים אליה בעיניים כלות ואומרים – אבל אמא, אבא ישן...
 
לוקח למנדל כמה דקות טובות עד שהיא נכנסת למוד הנכון. בהחלט יכול להיות שאלו סימנים של תחילת הדרך של המופע החדש. כך או אחרת, שווה לבוא, לשמוע ובעיקר לצחוק צחוק בריא ומשחרר. 

נויה מנדל, 17 באפריל, אולמלא תל-אביב.