מחול - אל המעיין

החיבור בין השורשי למודרני מגיע למיצוי באלבום החדש של אחינועם ניני, שתופיע השבוע בפסטיבל חלב ודבש

מארץ מובטחת אחת לארץ מובטחת אחרת

אפשר לאפיין את פסטיבל "חלב ודבש" השמיני שנערך בעמק יזרעאל (6-5 ביוני) ככזה שמשלב בין ישן לחדש, ומארח על במותיו אמנים כמו ששי קשת, שרה`לה שרון, אבי טולדנו ומיכל טל, ובמקביל, שמות כמו מוש בן ארי, כנסיית השכל, די.ג`יי. סקאזי, איה כורם ומירי מסיקה.

ביום שישי הקרוב, בערבו השני של הפסטיבל, תקיים אחינועם ניני בפסטיבל את המופע החדש שלה, Genes&Jeans – אחד מתוך סדרה של כשבעה מופעים שתקיים בארץ לפני שתיסע עם המופע למסע שיכלול את כל אירופה ויגיע עד לדרום אמריקה ולסקנדינביה - בעקבות האלבום החדש שהוציאה לפני כחודשיים.

ניני עצמה, שמגלמת את השילוב הזה שבין שורשי למודרני לכל אורך הקריירה שלה, מביאה אותו לכדי מיצוי בשירי האלבום החדש שנשענים בצורה מודגשת על החזרה למקורות התימניים עליהם גדלה כילדה, תוך שימוש באמצעים ובצלילים של מי שמנהלת קריירה בינלאומית מוצלחת שנים לא מעטות.

"המופע הזה הוא לא מופע של מוזיקה תימנית", מספרת ניני, "כמו בתקליט יש בזה שילוב של תימנית, עברית ואנגלית, הוא מאוד אישי, והא עוקב אחרי הסיפור של המשפחה שלי, ובהמשך גם אחרי הסיפור שלי, של המסע בין תימן לישראל, ישראל לאמריקה ואמריקה לישראל. המשפחה שלי באה מתימן בתחילת המאה, ואני דור שלישי בישראל, לשתי משפחות תימניות. כלומר, בשלושת הדורות האלה התחתנו במשפחות שלנו תימנים עם תימנים, ולכן גם התרבות והמסורת התימנית נשמרו במשפחה לאורך כל הדורות".

ואיך מצאת את עצמך בסוף כנערה שגדלה בארה"ב?

"מארץ מובטחת אחת עברה המשפחה לארץ המובטחת הבאה, כמו שאני קוראת לזה, אמריקה, בעקבות עסקים של סבא שלי, ובעיקר בעקבות לימודים של אבא שלי, שלמד הנדסה כימית וקיבל מלגה ללימודים בארה"ב, וכך יצא שאני גדלתי בניו יורק, וחזרתי לארץ לבד בגיל 17. המשפחה חזרה עשר שנים אחרי. כל המורכבות של הסיטואציות האלה, והמורכבות הזהותית שלי כילדה בארה"ב ולאחר מכן כחיילת בארץ, עם כל הרקע הזה, זה מקור להשראה בשבילי, ואת זה שומעים בתקליט. יש כאן התעסקות בחומרים בתימנית שלא עשיתי אף פעם, גם מבחינת המחקר וגם מבחינת הטיפול בהם, שמיוחד לי ולגילי דור, שהוא חלק מאוד חשוב מהתקליט הזה. הוא המפיק שלו, הוא מנגן גיטרות, קלידים, תכנותים, והוא עושה כאן עבודה חבל על הזמן".

זהות מורכבת

את מדברת על החיבור לשורשים אבל לי נדמה שבעצם לכל אורך העשייה שלך מאוד בולט החיבור הזה לשורשים שלך

"נכון, אבל כאן יש משהו יותר עמוק. קודם כל ההתעסקות בחומרים התימניים שזה דבר שאף פעם לא נגעתי בו, שנית, בני משפחתי נמצאים פיזית בתקליט הזה. אני מארחת בו בשירה את סבתא שלי בת השמונים ושבע, ואת הוריי. גם הקדשתי את התקליט הזה לסבא שלי המנוח, כתבתי עליו גם שיר. זה תקליט שממש קרוב למשפחה. זה לא רק אלמנטים מזרחיים שהכנסתי למוזיקה שלי או לנגינה, זה הרבה מעבר לזה. זה תקליט שהייתי צריכה להגיע לאיזה מקום בחיים כדי לעשות אותו. לא יכולתי לעשות אותו בגיל עשרים".

איך בעצם את עושה את השילוב בין חומרים תימניים למילים באנגלית?

"לקחנו חומרים תימניים בתור מין ליבה של שיר, וכתבנו טקסטים באנגלית מסביב לשירים התימניים, וכאלה יש בערך חמישה בתוך התקליט. יש גם שיר אחד ישראלי תימני שאני שרה ממש במצב הפיור שלו, יש שיר שמורכב ממלודיה תימנית אבל המילים הן באנגלית ואני משתמשת בסמפל של זמר תימני שקוראים לו שלמה דחיאן, אני עושה גם איזו ורסיה לשיר `אל המעיין`, שזה גם עניין סמלי, אל המעיין במובן אל השורש, אל המקור של המים, וגם לשיר הזה עשיתי עיבוד מודרני לגמרי, ויש שירים באנגלית ממש, שההשראה שלהם נובעת מהרעיון והמושג של מסע, המושג של זהות מורכבת, הרצון להתקבל ולקבל אהבה עם כל המורכבות שלך. לקחתי את הסיפור המשפחתי כהשראה לכתוב שירים מקורים ואני חושבת שיש כאן את השירים הכי יפים שיצא לי לכתוב עד היום".

מנגנים על פחים

איך כל הדבר הזה נראה ונשמע על הבמה?

"אני עושה בארץ כמה הופעות, כמה שאני יכולה לעשות לפני שאני צריכה לנסוע שוב לחו"ל, שם אני מתחילה את הפסטיבלים של הקיץ באירופה בסוף יוני. המופע בכל העולם הוא שילוב של אנגלית עברית ותימנית. בארץ הוספתי עוד כמה שירים בעברית שאני לא עושה בחו"ל, אבל חוץ מזה זה אותו מופע, עם להקה, עם תפאורה ותאורה מושקעים מאוד, תאורה של במבי הגדול שזו הפעם הראשונה שאני עובדת איתו וזו הייתה חוויה נהדרת, ותפאורה של נטע האקר הנהדרת שגם עיצבה את התלבושות, וזו גם הפעם הראשונה בחיים שלי שמישהו מעצב לי תלבושות, שהן משהו כמו הסאונד של התקליט שיש בו משהו אתני ומשהו מודרני. ויש גם בימוי שעשתה דניאלה מיכאלי, וזו גם פעם ראשונה שאני עובדת עם במאית על הופעה, וזאת חוויה לא פשוטה בשבילי כי אני לא רגילה להתמסרות הזאת".

למה הכוונה באמת במילה בימוי? במה זה שונה ממופעים קודמים שלך?

"לא מדובר בבימוי גרנדיוזי אבל בהרבה ניואנסים ובהדרכה מאוד עמוקה והתחברות לטקסטים ברבדים מאוד עמוקים. זה לא כאילו פתאום יש סצנות תיאטרון, אבל יש המון ניואנסים מבחינת הבימוי. ביחד עם דניאלה עבדתי גם עם אילנה כהן, שהיא רקדנית מלהקת ענבל, שעבדה איתי על תנועות מהרפרטואר התימני. יש קטע שבו אני ממש רוקדת ריקוד שקוראים לו דעסה, ריקוד בקצב של שבע, שהוא אחד מריקודי הפולקלור התימניים המיוחדים והאהובים ביותר על התימנים. הרחבתי כאן אופקים מבחינתי. אני עושה פה הרבה דברים שלא עשיתי בחיים. אני גם מנגנת כמעט על כל הכלים בהופעה, על פסנתר, גיטרה, תופים, ובסוף יש קטע תימני אותנטי ממש שבו אני וגדי סרי מנגנים על פחים, קטע תימני אותנטי בלי שום וריאציות. באופן מפתיע ביותר הייתה לי הופעה בהיכל האמנויות בהרצליה וזה היה מדהים, אחת ההופעות הנפלאות ביותר שאני זוכרת בישראל. עם כל הבליל של עברית תימנית ואנגלית, אנשים קיבלו את זה נהדר ואני מקווה שההמשך גם יהיה כזה".

תקליט עם ילדים בין הרגליים

את מרגישה שההשקעה שלך בקריירה בינלאומית פוגעת במשהו בקשר שלך עם הקהל הישראלי?

"בהחלט כן, אבל אי אפשר הכל. אני מודעת לזה שאני משלמת מחיר מול הקהל הישראלי בזה שאני לא נוכחת, מצד שני, הבנאדם הולך לאיפה שהזרועות פתוחות לחבקו, ובאירופה אני מקבלת כזה חיבוק גדול, וזה לא דבר שאני יכולה להגיד לו לא. ועם כל זאת אני מתאמצת לשמור על קשר ולהופיע בארץ כמה שאני יכולה, ומקווה לטוב. התקליט הזה נמכר בארץ יותר מכל תקליט בינלאומי שהיה לי עד כה, וזה כיף".

את מוציאה גם תקליטים שמיועדים רק לשוק הישראלי וגם אלבומים בינלאומיים. מה ההבדל בין עשיית אלבום ישראלי לאלבום בינלאומי, מלבד השפה, כמובן?

"לאחרונה אין שום הבדל. בעבר כן היה. בעבר, כשהיו תקציבים מאוד גדולים בחברות בינלאומית הקלטתי בכל בירות אירופה בערך, והייתה המון התערבות של חברות התקליטים והמון נסיעות והמון שפיכת כסף על התקליט, והיום אין דבר כזה. חברות התקליטים כבר לא מרוויחות כמעט כסף כי אף אחד כמעט לא קונה תקליטים ולכן התקציבים מאוד מאוד צנועים, וכתוצאה מכך גם ההתערבות שלהם קטנה יותר, כי מה שנתן להם את הזכות להתערבות הזאת הייתה ההשקעה הכספית.

"לשמחתי, אני וגילי ראינו את הנולד ובנינו אולפן אצלי בבית, מה שמאפשר לנו לעשות הכל כאן. גילי ואני נהיינו יחידת הפקה עצמאית, וזה נורא כיף. זה בעצם התקליט הבינלאומי הראשון שעשינו לבד, בלי התערבות חיצונית של מפיקים שהרבה פעמים נכפו עלינו על ידי החברה הבינלאומית. הפעם קיבלנו את הקרדיט לעשות את זה לבד, באולפן שיש לי בבית, ושם עשינו את התקליט, עם הילדים בין הרגליים, כמו שצריך. מאז שהוא יצא הוא מקבל את התגובות הכי טובות שקיבל תקליט שלי כבר שנים, גם בחו"ל וגם בארץ. יש מין רגע חיובי כזה בזמן. לפעמים מוציאים תקליט וזה לא הזמן שלו, לא יודעת למה, אבל סביב התקליט הזה יש אנרגיה נהדרת. מהרגע שהוא יצא אנחנו נישאים איתו על אנרגיה נהדרת. הוא יצא בתחילת אפריל, ובספרד הוא הגיע כבר למקום שני ב-itunes, ולמקום עשירי במכירות הרגילות, שאף פעם לא היה לי דבר כזה, והמצב דומה גם בצרפת ובאיטליה".

אחינועם ניני תעלה את המופע Genes & Jeans ביום שישי, 6 ביוני 2008 ב-22:00 באולם האזורי בקיבוץ יפעת במסגרת פסטיבל "חלב ודבש" בעמק יזרעאל. גדי סרי כלי הקשה, גיל זוהר קלידים, גיל דור ניהול מוזיקלי וגיטרות, ז`אן פול זימבריס תופים, ענת פיירסטון בס.