שלוש שפות אם ומוצא אחד

"GENES AND JEANS" (גֶנים וג`ינס, בעברית) תקליטה החדש של אחינועם ניני הוא אלבומה האחד עשר בשבע עשרה השנים האחרונות, כולל אוספים והופעות חיות. בדרך כלל לנתון סטטיסטי כזה אין חשיבות ורלוונטיות כשזמר-מבצע מגיע עם חומריו הנצברים להופעת במה. לא בפעם הזאת. לא במקרה של "ג`ינס אנד ג`ינס ההופעה".
 
כי במופע החדש שלה, אחינועם ניני "משתמשת" בעצם רק בשלושה אלבומים מהרפרטואר הגדול והמגוון שלה. הראשון שלה, "אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה" מ-1991, השני "אחינועם ניני גיל דור" (שהוקלט באולפן) מ-1993 ו...האחרון, "גנים וג`ינס" משנה זו (2008). את חמש עשרה השנים שביניהן, מייצג שיר אחד בלבד, "I DON`T KNOW", וגם הוא משנה מוקדמת, 1994, מ"NOA", אלבומה הבינלאומי הראשון.
 
זה הנתון המדהים. שאחרי שנות קריירה מפותחת, מרביתה בחו"ל, סוגרת ניני מעגל. חוזרת לאחור, כמעט אל נקודת ההתחלה, שכמסתבר וכמשתמע, היא אתנית-עדתית-תימנית במובהק ובמודע. אם תרצו, באלבומה החדש ועוד יותר ממנו במופע הנוכחי, ניני חוזרת אל שורשיה. ואם תרצו זו ילדותה השנייה, המאוחרת, המוחמצת, כזמרת תימנייה גאה. ומדהים עוד יותר שהיא הולכת עם המופע הזה לכבוש את העולם. ואם ניזכר בתחילת דרכה האירופית, נראה שמה שמצא חן בעיני החוצנים אז, הוא שישגע אותם עכשיו.
 
החלוקה בין השירים פשוטה. כתריסר מ"ג`ינס אנד ג`ינס", ממש (להוציא שינויים בלתי מורגשים) בסדר הופעתם באלבום. וכיון ששם האלבום מעיד בעליל על תוכנו והתכוונותו, לחבר בין הגנים האתניים, מבית סבא שעלה מתימן ומבית אבא שהיגר לארה"ב, לבין הסביבה הג`ינסית החופשית באמריקה ומאוחר יותר בישראל, אליה  שבה בגיל 17 (סיפור חייה מפורט במעברים המדוברים שבין קטעי השירה), שילובם עם השירים המוקדמים, עבריים כולם (!) - "מישאלה (בעיניה)", "אורי (עקרה)", "פוקח עיניך" (מ-91`), "הוא (בואי כלה)", "אילנות" ו"קרן אור" (מ-93`) הנועל כתמיד - אכן מביא את ניני הכי קרוב אי פעם לשורשים שלה. וגם השליטה בשלוש שפות-אם -עברית, אנגלית ותימנית - לא יכולה להסתיר את העובדה שיש לה מוצא אחד, שאליו התחברה רק באחרונה. נראה שהיתה צריכה את הזמן שלה כדי להיפתח למקורותיה ולגעת בהם.
 
דומני שזו ההופעה הראשונה של ניני בישראל שאינה נעזרת בשירותיו של המקישן הווירטואוז הקבוע שלה, זוהר פרסקו. מחליף אותו בהרכב הנגנים המחומש שלה המקישן גדי סרי, שמוצאם המשותף הכשיר אותו להיות משענת נאמנה בחלק לא מבוטל של המופע, ולא רק בשירים שבהם נדרש פח זיתים מקורי. אבל זה לא מופע "תימני". זו זמרת בינלאומית ששרה את האתניות שלה לעולם, ולא בהתרסה, אלא באמפתיות ובאהבה, כשמו שרק מוזיקאית-מלחינה-זמרת-יוצרת חסרת תווית, נעדרת תיוג וברוכת כשרון יכולה להתנהל.
 
על שורשים ונופים
 
יחפה, בשמלה שיש בה אלמנטים אתניים-עדתיים, שאותה תחליף בהמשך (אחרי סולו גיטרה מבריק בשיר לאדינו דווקא, של גיל דור, שותפה הוותיק והנאמן; הנגנים הנוספים הם ענת פיירסטון בבס, גיל זוהר בקלידים וז`אן פול זימבריס בתופים) בלבוש ערב חושפני שמתחתיו ימתינו מכנסי ג`ינס אופנתיים, יוצאת ניני עם "ואלס לדרך", שפותח גם את אלבומה החדש. "איילת חן" התימני נמזג ב"בעיניך" האנגלי, בגרוב חביב ובצעדי מחול תימניים (דניאלה מיכאלי על הבימוי). "מישאלה" גא`זי כתמיד, עם אלתורים קוליים והזדמנות להרכב להפגין יכולת חופשית, רק הקדמה להאצת הקצב של "בואי כלה", כמעט רה-מיקס של עצמו, וניני חגה בסחרור מחול סוּפי.
 
גם כשהיא שרה באנגלית ובקצב "אמריקאי", את DREAMER למשל, הסלסול הוא תימני מבית אבא. גם הקצב בהקשת הקונגס שלה ב"אני לא יודעת" מבהיר את הפשר ומרחיב את מובן המוזיקליות המוּלדת שלה. והשירה ב"EYES OF LOVE" היא צלולה, צחה, בוהקת באיכות קריסטלית, עליה אפשר להתענג גם בכמעט א-קאפלה שב"אני צמא (למימייך ירושלים)" (אלה כל מלות השיר) של אברהם אבן קפמק וב"FOLLOW YOUR HEART" היפהפה; בעוד "אילנות" הקלאסי, בעברית ובאנגלית, הוא בעצם כל הסיפור כולו, על שורשים ונופים, גֶנים וג`ינס.
 
ההמשך אפילו יותר אתני. "אוּרי" מלאכי כתמיד, "יוּמה" (עם תיפוף על בית החזה להאדרת האפקט הקולי, מנהג תימני עתיק), "דאלה, דאלה", בתימנית ובאנגלית עם ארומה תיאטרלית-דרמטית, ההצגה נמשכת ב"HEART AND HEAD", שבו עוטה ניני הינומה ו"כתר" תימני לראשה ופוצחת במחול שבעיצומו, במעבר לשיר הנושא, נחשפים הג`ינס. זה החיבור של המוצא האתני והשורשים המשפחתיים עם האמנות והפרנסה. השילוב בין פופ-רוק עכשווי לבין קצב ולצלילים תימניים פשוט מושלם. אולי היא לא חייבת לחולל, אבל לך תתווכח עם ההרגשה שלה. ולסיום "פוקח עיניך", "אל המעיין", אותו תרגמה מעברית לאנגלית, והפכה אותו ל(כמעט) היפ-הופ, "ספרי תמה", בדואט פחים עם סרי, וכאמור, "קרן אור", מרופד הקרדיטים, לקינוח.
 
אם הקהל בארצות הברית יקבל אותה טוב יותר מהקהל שלנו, סימן הוא שאנחנו לא מוכשרים במידה הראויה לה. אבל אין סיכוי שזה יקרה. כלומר, שפה, בארץ, לא יידעו איך לחבק אותה.
 
אחינועם ניני בהופעה. GENES & JEANS. היכל אמנויות הבמה, הרצליה.30 במאי 2008