הציורים כדלתות
 
בסרטו "סקס ולוסיה" (2001) הוא חשף אותנו לפאז וגה הנפלאה. ב"סערת החושים של אנה", יצירתו החדשה, מציג לנו הבמאי הספרדי עתיר הדמיון חוליו מדם את מנואלה ואיס, שחקנית צעירה אלמונית וחסרת ניסיון, שעל כתפיה הטיל את התפקיד הראשי. כעת היא מסיימת את לימודי המשחק שלה במדריד ומשתתפת בסרט חדש של הבמאי חוויאר פסר. ואיס מגלמת בסרט את אנה, ציירת צעירה המצטרפת, בחסותה של ג`סטין (שרלוט רמפלינג), לסדנת אמנים במדריד, שם היא מתאהבת ואף פוגשת מהפנט מקצועי בשם אנג`לו (אסיאר יומן) שמביא אותה למסע גילוי אישי שבו היא מתוודעת לגלגוליה הקודמים.
 
מדם, שהגיע לארץ כאורח פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי ולשם הקרנת הבכורה של סרטו כאן, מקדיש אותו לאנה, אחותו. "בחרתי בשם אנה לגיבורת סרטי משום שזה היה שמה של אחותי", הוא מספר בראיון איתו כאן. "היא אהבה לצייר ובערב פתיחת תערוכה מיצירותיה באיזו גלריה בסרגוסה, אירעה לה תאונת דרכים טרגית שגרמה למותה. מאחר והשמחה הושבתה ולא חנכו אז את עבודותיה, החלטתי לקחת אותן צעד אחד קדימה ולהשתמש בהן בסרט. כתבתי את התסריט כשאני מתבסס, מטאפורית, על הדמות שלה, עם כמה שינויים נדרשים. הגיל המקורי שלה היה 36 ואצלי בסרט אנה הגיבורה היא בת 18. אבל יש לשתיהן את אותה הילה מיוחדת.
 
"אנה אחותי ציירה באופן ספונטני-אינטואיטיבי בלי להשקיע בכך יותר מדי תשומת לב, זה בא לה באופן טבעי. גם השחקנית עיצבה את הדמות בצורה טבעית באיזושהיא אינרציה עצמית. בשלב מסוים החלטתי להתנתק מהדמות של אנה אחותי, אבל השתמשתי כמובן ביצירותיה. קיבלתי החלטה אמנותית, לתת משמעות מיוחדת לעולם הנאיבי שלה, וכך לציורים שלה חיברתי מעין דלתות שנפתחות ומובילות לכיוונים חדשים. אחותי השנייה סופיה היא זו שיצרה ציורים נוספים לסרט, שהשתלבו עם אלה של אנה". 
  
לאפשר לצופה לגעת בדמויות
 
גם בסרט זה כמו בסרטיך הקודמים, יש משקל רב לסקס ולעירום. למה בעצם? ניסו לצנזר אותך?
 
"עד עכשיו לא חוויתי בעיות עם הצנזורה.`סקס ולוסיה` הוקרן בארצות הברית ודי הצליח. `סערת החושים של אנה` הוקרן בפסטיבל טורונטו ועד עכשיו השתתף בעיקר בפסטיבלים ולא בהקרנות מסחריות. ישראל היא המקום הראשון שהסרט יוקרן בו פומבית, לקהל הרחב, והקהל שלכם יהיה שפן הניסיונות שלו.
 
"אני חושב שהיום הציבור פתוח הרבה יותר לנושא האירוטי ולסקס בסרטים, אבל רק אם הוא קשור באופן הגיוני  לדמויות. אלימות, למשל, הוא נושא שבא לידי ביטוי בהרבה סרטים, אנחנו מרשים לעצמנו לקבל אותו כדבר מובן מאליו. הטכנולוגיה הקולנועית של היום מאפשרת לבמאים להציג סוג של אלימות מוחשית, בטכניקות שמראות איך הכדור חודר לגוף האדם. אלימות כזו לא רואים בחיים, בעוד שהסקס הוא משהו מוחשי שקורה אצלנו בחיים על בסיס יומיומי. אני אוהב להשתמש בסקס בגלל שהוא מקרב אותנו לאיזשהו מגע אישי עם הסרט. ברגע שנוצר המגע הישיר הזה, שלצופה מתאפשר לגעת בדמויות, השגתי את המטרה. אם לא נוצר המגע הזה, אז יש כאן פספוס".
 
הסרט מכיל גם את אלמנט גלגול הנשמה. מה הוא מסמל בעיניך?
 
"בשלב מסוים של כתיבת התסריט הגעתי להבנת ממד הרוחב והחלל של אנה ולאחר מכן נוצר השלב שבו ממד הזמן בא לידי ביטוי. הגעתי למסקנה שלדמות שלה יש קשר לדמויות מהעבר. הסרט הוא באיזשהו מקום שיר הלל לנשים בכלל ולאיזה קרב עתיק של אישה, שהדמות של אנה לא רצתה לחוות. היא חיה במישור אחר. הכתיבה של הדמות של אנה  הייתה מבחינתי  ניסיון להחיות את אנה אחותי, שאיתה היה לי קשר חזק מאוד. הרעיון של דמויות העבר בסרט לא היה ברור לי מלכתחילה עד הסוף ולא הייתי בטוח שהוא יצור עניין אצל הקהל. הייתי די סקפטי בנושא, עד שחקרתי את עניין הגלגולים הקודמים וגם עברתי יום אחד היפנוזה, כדי לחוות ולדעת במה מדובר ולהיכנס כמה שיותר עמוק לנושא הסרט".
 
ביישן מכדי להיות במאי
 
מדם, 49, יליד ולנסיה, נחשב היום לאחד הבמאים הבולטים בספרד, ושמו מוזכר בנשימה אחת עם פדרו אלמודובר. למעשה, את האהבה לקולנוע הוא ירש מאביו, שנתן לו בילדותו מסרטת סופר 8, שבה החל הילד להשתעשע. בהמשך הוא פנה דווקא לאתלטיקה, הצטיין בתחום ובגיל 18 כמעט נשלח לייצג את ספרד באולימפיאדה. לאחר מכן הוא פנה ללימודי פסיכולוגיה, שנטש לטובת החזרה ליצירת קולנוע. "כשהשתמשתי במצלמה שאבי נתן לי, הבנתי שאני יכול להביא משהו מהמודעות שלי תוך כדי צילום", הוא אומר. "אבי היה אומר לי, אתה בחור ביישן וכדי להיות במאי אתה צריך איזו יכולת של מוחצנות. בהמשך גיליתי שזה לא כל כך הכרחי. כשהחלטתי שאני שייך לעולם הקולנוע, עשיתי סרט קצר ותוך כדי לימודי הפסיכולוגיה שלי המשכתי לעשות עוד סרטים קצרים".
 
האם אתה מוצא זיקה בין עיסוקיך בעבר, אתלטיקה ופסיכולוגיה, לעבודתך כבמאי קולנוע, והאם אתה מיישם דברים שלמדת מהם?
 
"כשעסקתי באתלטיקה די נהניתי והייתי מסופק מהעיסוק הזה, שמצריך המון כוח ואנרגיה. אבל זה היה בגיל צעיר ובהמשך החלטתי לפרוש מפעילות ספורט מקצוענית. לימודי הרפואה והפסיכולוגיה, אליהם התמסרתי כי חשבתי שאני רוצה להיות פסיכיאטר, היו מבחינתי סוג של תסכול גדול. הבנתי בשלב מסוים שאני לא מתאים לזה. במבט לאחור, אני מצטער שבזבזתי זמן על לימודי רפואה ולא השקעתי בלימודי קולנוע מסודרים. אני מוצא קשר בין הספורטאי האתלט שעוסק בספורט אינדיבידואלי, לעיסוקו של הבמאי. שניהם צריכים להתמודד עם סוג של בדידות בעבודותיהם האישיות והמאוד פרטיות, וזו התמודדות שמצריכה גיוס של הרבה משאבים נפשיים".
 
סירב לספילברג
 
ב-1992 יצר מדם את סרטו הראשון באורך מלא, "פרות", שכבר בו בלטו אמצעי הביטוי הליריים שלו. סרטו השני, "הסנאי האדום", נוצר שנה לאחר מכן, ובעקבותיו פנה אליו סטיבן ספילברג, בהצעה שיביים בהוליווד את "המסכה של זורו". "זה היה כבוד גדול לקבל הצעה כזו", אומר מדם. "נתנו לי שבועיים כדי להחליט. היו לי מחשבות בעד ונגד. הרי זה סרט פעולה, השונה לחלוטין מהסגנון שלי. לא ידעתי בדיוק איך אני יכול לתרום ספציפית לסרט כזה, מה גם שהיה מדובר בהפקה די סגורה, שלא היה לי בה כמעט טווח תמרון. היה לי גם חשש מכך שלא אעשה את הסרט טוב. יכול להיות שזה נובע מהעובדה הסרטים שאני כותב ויוצר מתאימים לאופי האמנותי שלי ורק אותם אוכל לעשות טוב. פרט לכך, האנגלית שלי לא כל כך טובה, אני שייך לדור שעוד גדל בתקופת פרנקו, שבה לא למדו אנגלית. מעבר לכל אלה, באותו זמן כתבתי את התסריט ל`הנאהבים מחוג הקרח הצפוני`, כלומר היה לי פרויקט שכבר עבדתי עליו. בקיצור, בשבועיים שבהם הייתי צריך להחליט שיניתי את ההחלטה שלי מכן ללא, וחוזר חלילה, כל חמש דקות.
 
"יום אחד בבוקר קמתי, החלטתי להשיב בשלילה, ושמחתי על כך שהצלחתי להגיע להחלטה, שאני לא מתחרט עליה עד היום. אני לא נגד הצעות מאולפנים אמריקניים, פשוט התזמון לא התאים. הביקורת היחידה שיש לי על הוליווד היא שבמצבים מסוימים הם לוקחים יוצרים ספציפיים ומכניסים אותם לעולם עם תנאים מאוד ברורים ובעצם סוגרים להם את מרחב התמרון היצירתי".
 
ב-1996 יצא למסכים סרטו הבא של מדם "ארץ", בכיכוב כרמלו גומז, וב-1998 "הנאהבים מחוג הקרח הצפוני", שהצליח מאוד בזירה הבינלאומית וייצב את מעמדו של מדם כבמאי בינלאומי מוערך. כמובן ש"סקס ולוסיה" כבר זכה לתהודה רבה ברחבי העולם. ב-2003 הוא יצר סרט דוקומנטרי שנוי במחלוקת על חבל הבאסקים הבדלני בספרד, ובעיותיו הפוליטיות והחברתיות. הסרט עורר דיון סוער בספרד.
 
מהו האתגר המרכזי שאתו אתה מתמודד בעת עשיית סרט? 
 
"בעבודה מסוג זה אתה צריך כל הזמן להשתלט על הפחד ולנווט אותו. באיזשהו שלב אתה צריך לשים אותו בצד, שאם לא כן הפחד ישתלט עליך. אני לא יודע אם אני גיבור שפוחד או בעצם פחדן שמשחק אותה גיבור. זו עבודה שאמורה להגיד משהו לקהל חיצוני, ולכן אפשר להשוותה למאמץ של הספורטאי לזכות באהדת הקהל. הפתרון הוא באמת להפגין יצירתיות ולפתח כושר אימפרוביזציה. כשעבודה היא בצוות, אתה הוא זה שצריך להוביל אותה, ואמור להדביק את אנשיך במחלה שלך, על מנת שיילכו אחריך. אתה אמור להוות דוגמה ואתה לא יכול לאכזב אף אחד. זה העניין הבסיסי. למזלי, אשתי עובדת אתי כמנהלת אמנותית, ומאחר שאנחנו חיים יחד, היא מודעת לכל נקודות החולשה שלי".