ההצגה האורחת השנייה מפולין בפסטיבל ישראל היא חוויה בימתית מיוחדת ונדירה
מחזה חידה
העיבוד הבימתי של "קוסמוס" הרומן האחרון והנחשב ביותר מאת הספר הפולני וויטולד גומברוביץ` עושה בו סדר בדרכו המיוחדת של הבימאי יז`י ירוצקי. סדר שהרומן עצמו –וגם המחזה - מתווכח, אם לא מערער על עצם קיומו, ומתמקד בארעיות השפה ובהיות מושג "החופש" המצאה חסרת משמעות.
קשה לדבר על עלילה במובן המקובל. היא קיימת. אפילו מתקדמת במתכונת של סיפור בלשי המתחיל במפגש מקרי בין שני צעירים שמחליטים לצאת יחד לבית הארחה, ובדרכם נתקלים באנקור תלוי על חוט. מי עשה את המעשה הזה המפר את הסדר שבו אנקורים מעופפים באוויר החופשי? הם הולכים בעקבות חץ – דמיוני ככל הנראה – אל הבית הסמוך, שם הם שוכרים חדר, בתקווה ששם תימצא התשובה. ואולי לא שם לא אצל דייריו, אלא בבית ההארחה שאליו הם יגיעו יחד עם בני המשפחה שאירחה אותם. ואולי אצל הכומר שיפגשו שם. ואולי לא.
גומברוביץ` איננו פותר את החידה, אלא מעצים אותה בכל מהלך. כאשר התייחס לרומן, שפורסם ב- 1965 והוא ספרו האחרון, הוא אמר בין השאר כי "זה רומן על היסטוריה ועל המציאות שמתארגנת באורח מגושם וללא הסבר מתוך ההתחברויות שלנו. הוא מביא אותנו בדרך מסודרת אל עולם נטול סדר, ובמובן מסוים אל מאחורי הקלעים של העולם. ומאחר שכך בדיוק הוא סיפור בלשי, קוסמוס הוא ניסיון להכניס סדר בכאוס, ומכאן שהוא בדרכו צורה של רומנסה בלשית".
כאשר ההצגה מתחילה כבר ניצבים על הבמה המספר של העלילה, ויטולד (כשמו הפרטי של גמברוביץ`) בפניו אל הקהל, ומאחור, בגבו אל הצופים, צעיר ג`ינג`י ששמו פוקס. הם דוממים. כאשר מתחיל הדיאלוג המחבר ביניהם עובר בקהל המלמול "מחכים לגודו". אבל מהר מאוד מתברר שלפנינו אולי סיפור אחר, אולי "מחפשים את גודו", ואולי גרסה אחרת לניסיון להגיע אל "הטירה" של קפקא. ואולי גם, ברמיזה אל "הר הקסמים" של תומס מאן באמצעות השתעשעות לשונית מבריקה סביב המילה ברג (הר בגרמנית). בכל מקרה, זהו מחזה אבסורד בהיר מאוד על האבסורד של הסדר והקיום הקוסמי. או בפשטות – מחזה חידה שמגלגל לפתחנו חידה.
כמו האנקור שפותח שרשרת אירועים מוזרים חסרי פשר כך גם החידה תלויה על חוט דק, והפעם על זה הנמתח מהמוח האנושי, של המספר או של פוקס או של הצופה (הקהל) במתרחש. לכל אורך ההצגה מתקיים המאמץ לפענח את המתרחש ואת הנאמר בשפה הפולנית המיוחדת של גומברוביץ`, שיש בה לפי עדויות של בקיאים בשפה, שכבות מיוחדות ולא שגרתיות. אלה עוברים רק באופן חלקי מאוד בתרגום העברי המוקרן משני צידי הבמה. (בתכנייה אין מציינים מי המתרגם, ואני מנחש שהוא נעשה באמצעות מכון אדם מיצקייביץ` כמו המאמרים הקצרים בתכנייה).
ההצגה של הבמאי הפולני הוותיק יז`י ירוצקי מתרגמת את כתב החידה המורכב של הרומן לשפת תיאטרון שמתעמתת עם עצם מהות התיאטרון כזירת אשליות, כשם שנרמז ברגע מסוים במהלך ויכוח קצר בין המספר לחברו – אם הם קיימים בתוך סיפור המסופר לאחר מעשה או אם הם חיים את המתרחש בו ברגע.
ההקשר התיאטרלי הזה מקבל ביטוי חד מאוד על ידי מעצב התפאורה יז`י יוק קוורסקי, שותפו העיקרי של ירוצקי כארבעים שנה. הוא בנה במה מיוחדת, כראש חץ (!) ענק, או קודקוד של משולש שווה שוקיים התחום בשני קירות לבנים גבוהים, בנויים מלוחות נפתחים או נסגרים. אבזרים נחוצים בלבד, זעירים כמו אבנים או גדולים, מיטות, שולחן גדול או גזע עץ ענק, נכנסים לבמה ויוצאים ממנה כהרף עין, ללא רחש, במהלך מעברים חשוכים בין התמונות. תאורה מדויקת מאוד שעיצב קז`ישטוף טשסקובסקי ומוזיקה "קולנועית" אפקטיבית מצוינת של סטניסלאוו רדוואן משלימים את התחושה שזאת הצגה הנעה בין מילוליות בימתית – עלילתית לכאורה – לסרט אפל.
ומעבר לעיצוב החיצוני - ירוצקי בנה הצגה של שחקנים, שיוצרים יחד מרקם עשיר של דמויות ושל מחוות – בשתיקות או בצעקות, בדיאלוגים או במונולוגים רוויי הומור או דרמה, שמקרבים או מרחיקים את פענוחה של החידה, ושל משמעותה. זה צוות מתוגבר מצוין של שחקני התיאטרון הלאומי של ורשה. בולטים בו אנה סניוק רבת העוצמה בתפקיד האם המארחת, זביגנייב זפשיצקי העסיסי בתפקיד ליאון בעלה שכל משפט שהוא אומר ראוי לתשואות, מרצ`ין היצנר כפוקס הנלהב כבלש-חובב בנוסח שרלוק הולמס, ובעיקר אוסקר המרסקי בתפקיד ויטולד, המספר-המשתתף בעל כורחו במשחקי הבילוש של פוקס ומוצא עצמו שותף להפרת הסדר.
"קוסמוס" היא ההפקה החשובה השלישית שממשלת פולין שיגרה אלינו במסגרת "שנת פולין בישראל", והתרומה השנייה לפסטיבל ישראל לצד "הדיבוק". וכמו "מאדאם באטרפליי" שנשלחה אל האופרה הישראלית, גם שתי ההפקות האלה יכולות ללמד כמה גורמים אצלנו מה זאת תמיכה של מדינה בתרבות שלה וביוצריה.
12/06/2008
:תאריך יצירה
|