מנעד קולי להשתאות

שירים בצרפתית ממיסים לי את הלב. בין אם מדובר באיב מונטאן, ז`אק ברל, אדית פיאף או יוסי בנאי ז"ל שעשה "עליה" לחלק מהם, השירים האלו גורמים לי לרצות רק לנסוע לעיר האורות ולגמוע מהשפה והרומנטיקה. במופע "על מדרכות פאריז" לוקחים חלק עודד מנשה בתפקיד המנחה החינני שהוא משחזר עוד מימיו בערוץ הילדים והזמרת-שחקנית טילדה רג`ואן. בעוד מנשה מתיילד לעתים, מפריז באנקדוטות מהחיים של עדן הראל ושלו וכל רגע מוצא לנכון לאזכר את "קרב סכינים", רג`ואן מפליאה בשירה ובמנעד קולי שאפשר רק להשתאות ממנו.
 
"על מדרכות פריז" הוא מעין מסע באולמות המפוארים של העיר, וגם בביבים שלה שהצמיחו זמרים אדירים, בבתי הקפה ועוד. לאורך המופע שזורות פרפראות  וסיפורים קטנים על רומנים בין הזמרים ועל האליטות שהניעו את גלגלי המוזיקה והכסף. החיבורים בין הטקסטים לשירים מספקים לצופה את כל הקסם הנדרש כדי להיסחף על כנפי הדמיון ולנחות כמה שעות מכאן, במקום בו האהבה נשמעת הרבה יותר רומנטית.
 
החלוקה במופע פשוטה – מנשה מרים לרג`ואן להנחתות, והיא מצדה לא מפספסת. רג`ואן מצליחה לגרום למופע לזרום ומדביקה את הקהל בהתלהבות שלה. מנשה אמנם נראה קצת ארכאי לידה, אבל כשהיא פותחת את הפה הנוכחות שלו כאילו נעלמת לגמרי. יחד עם ארבעת הנגנים שאיתם על הבמה, טילדה רג`ואן גורמת לקהל להתרגש, לשיר איתה את המילים ובעיקר לחייך מאוזן לאוזן שוב ושוב.
 
הפעם היחידה לאורך המופע שמנשה הצליח להצחיק (אותי לפחות) הייתה כשהוא שלף את החיקוי שלו ליהורם גאון. רגע לפני שהם מתחילים לשיר את "צור משלו אכלנו" בעברית ובלדינו, מנשה מוכיח שהוא לא רק מנחה שאשתו מחכה לו בבית, אלא גם חקיין. האמת היא שלמרות הקול המסורי משהו של עודד, דווקא כאן הביצוע המשותף שלהם היה יפה, וכשרג`ואן סילסלה בלדינו זה נשמע כמעט כאילו השפה הזו עדיין חיה ובועטת.
 
אחד הדברים שהפריעו לי במופע היו במפתיע השירים שהושרו בעברית. דווקא ליד השירים הגדולים והיפים בשפת המקור, נשמעים העיבודים לעברית לא סקסיים בלשון המעטה. אם מוסיפים לכך את העובדה שבדואטים דוגמת "פרולה" (במקור בביצוע אלן דלון ודלידה) תיפקד עודד מנשה על תקן דלון, התוצאה הייתה די הרת אסון. בעיני העוול הגדול ביותר נעשה לשיר "אהבה בת 20" שלדעתי אי אפשר להתעלות בביצועו על זה של יוסי בנאי, ולשמוע את עודד מנשה שר את המילים הכל כך עמוסות רגש האלו פשוט היה בזבוז.
 
המופע מסתיים בשרשרת שירים של אנריקו מסיאס הוותיק, שכל כך אהוד עלינו כאן בישראל. אחרי הקדמה בה מסבירים רג`ואן ומנשה על הקשר המיוחד בין מסיאס לישראל, היא מוצחת בשירה של הלהיטים הגדולים של הזמר. מנשה מצדו תופס דרבוקה ומנסה להשתלב ללא הצלחה יתרה בחגיגה.

בשורה התחתונה, עם עודד או בלעדיו, טילדה רג`ואן עושה במו שפתיה ומיתרי קולה את "על מדרכות פריז" למופע ששווה לראות. גם אם אתם לא ממש אוהדים של נבחרת צרפת בטורניר היורו שמתקיים כעת, וגם אם אתם לא ממש סובלים את הצרפתים, לשנסונים יש קסם מיוחד שרק משתבח עם הזמן.