מחול - השני של קוב

כנראה שרק עורך דין יצליח להחזיר לרוק הישראלי את חדוות העשייה האלטרנטיבית

חיים באי ודאות

"במלאות שנה למותו של.../ על מזבח של עבר מדומה/ איך האנשים פה ממשיכים כש.../ במלאות שנה.../ (...) וככה זה היה תמיד, לא מרפה ולא מגליד/ לא מרפה ולא מגליד.../ ודור חדש מפציע, מר ולעולם טועה/ אל ההרים, אל המדבר, אל הימים שועה/ בצהרי המוות אין מי שיאמר רואה/ את התקווה.../ באוסטרליה החיים נמשכים" ("במלאות שנה למותו של..." מילים ולחן: קוב)

כנראה שבמצבו של הרוק הישראלי נדרש היה עורך דין אמיתי כדי להחזיר לו את חדוות העשייה האלטרנטיבית -אלטרנטיבית לפחות ביחס למה שאתם שומעים ברדיו - כך שגם מי שלא שמע עדיין את אלבומו השני של קוב, "סיום מפואר בלחיצת כפתור", בוודאי נתקל באחת מהביקורות הרבות המשבחות בצדק את האלבום המוצלח הזה.

"מבחינה טקסטואלית האלבום הזה מדבר על חיים במצב של אי ודאות", מספר קוב, "שזה בגדול המצב של החיים שלנו פה. גם מהמקום של ביטחון, של כלכלה, ובכלל של העם היהודי, נקרא לזה ככה. איזשהו מצב ביניים. האלבום נכתב על אנשים שנמצאים בצומת דרכים, או על עם שנמצא בצומת, בין מלחמות, בין קריירות, בין מערכות יחסים. זאת הייתה ההרגשה שלי כשכתבתי את השירים".

באיזה צומת עמדת אתה בזמן הכתיבה?

"כתבתי את הטקסטים האלה עוד לפני שיצא האלבום הקודם, סיימתי אז את הסטאז`, וגם אני הייתי במין מצב ביניים כשלא ידעתי פתאום מה לעשות עם החיים שלי".

רוקנרול בסופי שבוע

באיזה תחום אתה עוסק כעורך דין?

"אני עושה הכל אבל יש לי פינה חמה בלב לזכויות יוצרים, אני מייצג אמנים, בחוזים, מול חברות תקליטים, במשפטים, בבוררויות של אקו"ם, בסכסוכים".

בבוקר בבית משפט ובערב על הגיטרה?

"כן, משהו כזה. אני עובד במשרד משפחתי, כמעט עצמאי, וזה נותן לי חופש לעבוד בסדר גודל שמאפשר לי לעשות את הרוקנרול. זה קווים מקבילים כאלה אבל יש חלוקה של בוקר ערב וסופי שבוע. על רוב האלבום הזה למשל עבדתי בסופי שבוע".

איך בכלל התגלגלת דווקא לעריכת דין כאדם שרוצה לעשות רוקנרול?

"אני תמיד אומר שאני חצי פולני וחצי עוד יותר פולני, אז לחצו עליי, `תלמד משהו`, וזה מה שהחלטתי ללמוד".

וכשאתה רואה את מצב הרוקרים סביבך אתה בטח מבסוט שיש לך עבודת יום

"אני מאוד מבסוט מההחלטה. כיף לי לעשות גם את זה וגם את זה, אני פחות לחוץ על כסף, ויש בזה גם משהו שמוזר אולי להגיד, אבל אני חושב שאני בא למוזיקה ממקום יותר טהור, אין שיקולים של מסחריות, הם לא נמצאים שם כשאני מגיע למוזיקה".

ואם היית צריך לבחור?

"אני לא רואה את עצמי בתור מישהו שיפסיק לעשות מוזיקה. אני מבסוט מהמקום שאני נמצא בו, ואני לא חושב שאם אני אצליח מאוד בתור זמר אני אוותר בהכרח על עריכת דין".

בין סחרוף לארצי

כדי למקם את האוזן מבחינה מוזיקלית: אפשר להרגיש ברוב השירים באלבום את ההשפעה של אמנים כמו ברי סחרוף, במיוחד בשירה של קוב, וזה בא לידי ביטוי דווקא בביצוע שלו לשיר של שלמה ארצי, "שינויי מזג האוויר", למרות שזה זכה לקבל באלבום צבעים מוזיקליים לטיניים.

"בכל פרויקט עד עכשיו אני עושה קאבר אחד. כיף לי לקחת במיוחד יצירות שהן אפילו כמעט נכסי צאן ברזל ולהאיר אותן באור אחר. `שינויי מזג האוויר` זה שיר שאני נורא אוהב. יש בי איזה סטייה קלה בכל מה שקשור לטקסטים של שלמה ארצי. אני אוהב את הפאתוס ואת הדרמה, יש שורות שהן באמת אובר דרמה כזה אפילו בלי קשר הגיוני בהכרח, ופה פשוט חשבנו שהקטע של הפלמנקו, שזה גם סגנון מלא דרמה, מתאים מאוד למילים, ואני חושב שזה באמת נותן פירוש קצת אחר לשיר".

תספר לי על "במלאות שנה למותו של...". יש סיפור אישי סביב השיר?

"זה שיר שנכתב על מוות שהוא אפילו לא ספציפי. עקרונית זה על מוות של חיילים והתמודדות עם זה. אנחנו מקום שיש בו כל כך הרבה מוות, ובמיוחד של נשמות צעירות, וזה כל כך עצוב והעולם ממשיך, וזה משהו שמאוד ייחודי לארץ, ומאוד קשה להתמודד איתו. יש איזה מקום שמשפחות וחברים נשארים לבד עם האובדן. אני לא יכול להתמודד עם זה. אני בנאדם שלא יכול אפילו להסתכל בערבי זיכרון בטלוויזיה. הסיום של השיר זה שבאוסטרליה החיים נמשכים, בחצי כדור אחר הבעיות האלה כאילו לא קיימות בכלל, הממד הזה של הרגשות ושל האבל לא קיים".

"אני לא רואה סיבה שזה לא יכבוש את הפלייליסטים"

למה חיכית כל כך הרבה זמן בין האלבום הראשון שלך שיצא לפני חמש שנים ועד לאלבום החדש?

"מה שקרה זה שפשוט החלטתי בהחלטה מושכלת ומודעת לעשות את האלבום הזה כמו שצריך. משוחרר מלחץ ובלי לוחות זמנים, אלא כשזה יהיה מוכן זה יהיה מוכן. מראש הייתה החלטה לא לפנות לחברות תקליטים באלבום הזה, כי גם בלייבלים וגם בחברות תקליטים אני חושב שיש איזה סוג של לחץ מסוים על השירים להיות יותר מסחריים, מחפשים את הסינגל, ולא רציתי לעשות אלבום עם סט כזה של אנשים שעוברים לך על המוזיקה.

"אני חושב שיש איזה נוהג בחברות הגדולות שאתה בא עם ארבעים שירים והם מצמצמים לעשרה, ואני לא מרגיש שזה עושה טוב למוזיקה. רציתי לעשות תקליט כמו שבא לי. איכשהו, אם ה`פרס` במוזיקה שאני רוצה לעשות הוא לא גדול, נגיד ברוק, אני רואה את האמנים הכי מצליחים שמוכרים עשרת אלפים עותקים, ולא שאני מזלזל חלילה, אבל בהתחשב בזה שבארץ אתה לא הולך לגור בווילה מטורפת כי עשית להיט, אז אני מעדיף שהמוזיקה שלי תהיה טהורה ולי תהיה שליטה אמנותית מלאה".

השירים וההפקה באמת מעידים שאתה לא מכוון לכיבוש הפלייליסטים והמצעדים, אז מה זו הצלחה מבחינתך?

"אני לא עושה אוונגרד, זה ברור. אני לא רואה שום סיבה, במקום מתוקן תרבותית, שזה לא יכבוש את הפלייליסטים, אבל אני חושב שבעניין הזה אנחנו נמצאים במקום לא טוב, כשאני ודומיי לא חורכים את הפלייליסטים. הצלחה זה הופעות, אבל זה לא בהכרח צריך להיות ככה. אני לא מוותר על המקום של הצלחה בפלייליסטים אבל זה לא בראש סדר העדיפויות. כשאני שומע את האלבום אני יכול לראות כמה שירים שבהחלט יכולים מבחינתי לחרוך את הרדיו. התחנה הבעייתית מקבלת את זה פחות, למרות שהרבה יותר מאשר את התקליט הקודם שלי שאף תו ממנו לא הושמע בחלק מהתחנות, אבל אני דווקא מאוד מחובק על ידי הרדיו, אם זה 88 אפ אם, מאה ושתיים, גלי צה"ל, גם ברשת גימל היה לי שיר השבוע. אני נמצא במקום טוב. לא בתחנה הפופולרית ביותר, אבל באיזושהי נקודה גם הם לא יוכלו להתעלם יותר".

לפני שנסיים, מה זה קוב?

"קוב זה שם במה. תמיד ידעתי שאני רוצה שם במה, פרסונה קצת אחרת שתהיה על הקצה. עם השנים זה נהיה פחות רלבנטי אבל בזמנו רציתי. קראתי לעצמי בתחילת הדרך י.ל., שזה ראשי תיבות של השם שלי, יעקב לשצ`ינסקי, שזה לא שם של רוקר... הגעתי אחר כך למוטי שהרבני שאמר שי.ל. זה לא שם טוב והציע לקרוא לי `אליאס`, כמו `המכונה`. אמרתי שיהיה כבר אליאס קוב, יענו המכונה קוב. המפיק הבא שהיה מיכה שטרית הציע שניפטר מהאליאס, ונשאר הקוב".

ב-7 ביולי ייערך ב"שסק" ערב ההשקה של האלבום ובו תיערך הופעה אקוסטית מצומצמת, ובהופעות שאחרי יופיע קוב בהרכב מלא הכולל את אורי תכלת בתופים, ארז פרנק על הבס, נדב כץ וקוב עצמו בגיטרה חשמלית.

קוב, "סיום מפואר בלחיצת כפתור", תווית.