מחול - תל-אביבי בלילה לבן

יוסי מר חיים פילס את דרכו בין אירועי הלילה הלבן בתל-אביב למרתון המוזיקה החדישה במרכז ענב

שופן בשדרה, שירה בגן החשמל

אני אוהב את הלילות הלבנים של תל-אביב. אפילו הסיסמה ההזויה "טרומפלדור יקפיץ אותך הלילה"(?) שהתנוססה בדרך למרכז ענב לא הפריעה לי, וגם לא הקומפרסור שהרחיב את הכביש ממול בסגנון תעלת בלאומילך (הנה הוכחה שבתל-אביב המחלקה לחזות העיר עובדת גם בלילה) והתמזג ברעש הקבוצה האלמונית שניגנה בלובי. הכול היה טוב.

לפני כן עברתי בשדרות רוטשילד שהיו מפוצצות בהמוני מאזינים שהתפזרו בין כמה פסנתרי כנף בשדרה. שמעתי אטיודים של שופן והתפעלתי מההברקה: להרכבי גיטרה-בס-תופים יכולנו להאזין בכל מקום ( ואמנם האזנתי להם בבימה הקטנה של "האוזן השלישית" וגם על שפת הים) אבל פסנתר כנף הוא כלי שלא מתנייד בקלות, ועוד לאמצע השדרה! שאפו למחלקת המופעים. אחרי האזנה קצרה למשוררים בגן החשמל (במה שעברה, יותר מאוחר למרתף לבונטין 7 ) הגעתי למקום שאותו אני מחפש כל שנה: המרתון של ג`אז ומוזיקה חדישה בניהולו של צבי יפה שהגיע בשעה טובה אל שנתו הרביעית.

האולם לא היה מלא ברגע שנכנסתי, אבל זה די צפוי. זהו מרתון הממשיך עד למחרת בשעה 16:00 ומסתיים בתחרות הלחנה של תלמידי המחלקה לקומפוזיציה של רימון. אנשים יוצאים ונכנסים, רובם יודעים למה יש לצפות. והפעם אני רוצה להתרכז בשני מופעים מצוינים.

פולחן בחצוצרה, בס תופים

אנסמבל רובוטוביבוק מפולניה הוא לא הרכב שגרתי: חצוצרה וויברפון, בס ותופים. מה שלא שגרתי הוא הדרך שבה הקצב מתחלק בין חברי הקבוצה: לכאורה הטיפול בקצב נוטה למונוטוניות: הבס בדרך כלל חוזר על פראזה בודדת, ובמשך הזמו משנה אותה טיפין טיפין. המתופף המאוד אינטליגנטי יאקוב סוחאר מפתח את הפראזה, חוזר עליה בוריאציות בסאונד לאו דווקא ג’אזי: שייקרים שונים (המוטחים לפעמים על ידי החצוצרן שמחוץ לחצצור מנגן על תיבה סינית) והרבה עבודה במערכת תופים של היי-הט סגור. הרושם הנוצר הוא תיפוף אתני. הוויברפון כאן אינו דווקא כלי הרמוני רומנטי. לא הצליל המתוק המתמשך המוכר לנו אלא הקשה אגרסיבית של מספר מועט של צלילים המצטרף למופע ההיפנוטי של הבס והתופים. על מצע זה הנע בין פרימיטיביות לתחכום ג’אזי עולה החצוצרן מג`סקי שהוא הסולן הראשי (זה אינו הרכב דמוקרטי). גם הוא מתחיל בפראזות קצרות רפטטיביות אבל מגוון אותם בהתפרצויות שחלקן עובר דרך עמעם וחלקן מנוגן בצליל חזק ביותר במעברים חדים מרגיסטר גבוה מאוד אל הנמוך ביותר. הרושם הנוצר הוא מעין קונצרט של סטיב רייך, לו היה רייך נגן ג’אז ולא מלחין קלאסי.

החלק האלתורי נמצא תחת ההגבלות המחמירות של צלילי הפתיחה (כמובן שבסולו של תופים ישנם יציאות מהמסגרת אך גם הם היו מאוד בשליטה). חלק מהזמן הרגשתי מהופנט, והתמסרתי לפולחן ובחלק מהזמן הרגשתי מנותק,כשהצד המכני השתלט על הנגינה. זוהי הרגשה של להיות בפנים ובחוץ בו זמנית. שמו של ההרכב משקף את תוכנו- יש לנגינה צד רובוטי המתחרה באווירת ביבופ נוסח מיילס דייוויס בהרכביו האחרונים.

החלק היחידי שממנו הסתייגתי היה נגינה של מלודיה בסינתיסייזר על ידי החצוצרן. הסינתיסייזר ניחן בצליל אנלוגי מיושן (בכוונה) וסולם הטונים השלמים שעליו התבססה המלודיה נשמע מחוץ להקשר המלודי בו נעה הלהקה עד אותו קטע. מג`סקי אינו קלידן והניסיון שלו להרחיב את יריעת הסאונד היה לו מקום אולי בקונצרט של שעה וחצי. מתוך 45 הדקות של ההרכב אהבתי הכל פרט לאותן שתי דקות בהם השתלטה האלקטרוניקה על הרכב אקוסטי במהותו.

ליצן כעוס

הקונצרט השני היה מוזר ביותר. מדובר באמן נודע בגרמניה, פסנתרן, פרפורמר, מקיש, ממציא וליצן בשם ארוין שטאכה. שטאכה יודע לחבר כלי עבודה של יום יום בחיווט חשמלי (אני מניח שהוא משתמש בטכניקה הנקראת MIDI ) כך שכל תנועה שלהם במרחב-קדימה, אחורה, זה לעומת זה וכו` תשפיע על צליל אלקטרוני בסיסי ותשנה אותו. ישנם מאות התקנים כאלה והידוע ביותר הוא כפפת MIDI שבה כל תנועה של כל אצבע שולטת בפרמטר אחד. מה ששונה בשטאכה הוא הכוריאוגרפיה של התנועה בחלל -כוריאוגרפיה מטופשת לחלוטין ומצחיקה בטירוף, בניגוד לרצינות הטוטאלית של רוב האלקטרונאים. כדאי לבקר באתר שלו הנושא את שמו Erwin Stache .com ולראות כי הוא קורא לסוג העבודה שלו עבודה קינטית או Kineticus.

המופע התחיל בקטע וידאו בן 5 דקות. אנשים שכובים על פלטפורמות מוסעים על גבי מסילות בעיר נטושה. הם שכובים על גבם ובפי כל אחד מהם ישנו צינור או שפופרת או התקן אחר המשמיע קולות. שטאכה עצמו גורר חלק המעגלות. הווידאו היה פשוט מושלם. אבל זו הייתה רק ההתחלה. מצלמה הניצבת במאונך לפסנתר קלטה את שתי ידיו שהחליטו לריב אחת עם השנייה תוך כדי ביצוע מחוות לצ`יקו מהאחים מרקס. שני עכברי מחשב שוחחו ביניהם שולחן עבודה הפך לסינתיסייזר, שואב אבק לסקסופון. חשוב היה גם לראות את הבעת פניו: מעין ליצן כעוס. אחרי חצי שעה נראה כי המופע מתחיל לחזור על עצמו - התקנים משמאל הבמה הופעלו יחד עם התקנים מימינה. ברור כי תפיסת הזמן של שטאכה אינה של קוסם המראה קונצים אלא של אמן הרואה בשפע, בעודפות, בגודש האפשרויות אתגר שיש להשתלט עליו. למחרת נתן שטאכה כיתת אמן שאליה נבצר ממני להגיע. אך שיטוט באתר שלו מגלה קשרים עם אמנים קינטיים רבים ברחבי העולם, המנגנים דרך האינטרנט ומעורר חשק להמשיך ולעקוב אחריו.

המשכתי את הערב בשיטוטים רגליים, כדרכי תמיד, וחשתי כי כדאי להיות תל-אביבי ,בלילה הלבן ואולי גם בלילות אחרים.

מרתון לילה לבן במרכז עינב- מרתון ג’אז ומוזיקה חדישה 3 ביולי. ארווין שטאכה( גרמניה) –יוצר כלים ופרפורמר; להקת רובוטוביבוק (פולניה): ארתור מג`סקי (חצוצרה,סינתיסייזר) מישל קרלובסקי-בס גיטרה,מרסין קופיודרו-ויברפון ,יאקוב סוחאר-תופים.