הברירה הטבעית

את אירועי "מחולוהט" המתרחשים מדי קיץ במרכז סוזן דלל מקובל להגדיר כמעין תמונת מצב של המחול הישראלי.  אירועי המחול  המתפרשים על פני החודשים יולי-אוגוסט נפתחו השנה  במקביל להצלחה מתמשכת של רקדנים וכוריאוגרפים ישראלים בניכר.  בנוסף לסיבובי הופעות של להקות המחול השונות בראשן בת שבע ולהקת המחול הקיבוצית, בחודשים האחרונים זכו בפרסים בינלאומיים גם אמנים עצמאיים רבים כמו הכוריאוגרפית רייצ`ל ארדוס, הרקדן רן בן דרור עבור ביצוע יצירתו של עידן כהן "פרווה מתוקה שלי", ומיה שטרן ותומר שרעבי עבור יצירתם "ארוחת ערב".
 
את יאיר ורדי, המנהל כבר 19 שנה את מרכז המחול סוזן דלל, ניתן למצוא בצמתים המרכזיים של המחול הישראלי. הוא לא רק מנהל המרכז הראשון והחשוב ביותר למחול בארץ (שלאחרונה צומחים לו מתחרים ועל כך בהמשך) הוא גם משמש כיועץ אמנותי בפסטיבל המחול כרמיאל, למשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב,  ראש בית הספר האקדמי למחול באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ומכהן גם בוועדה האמנותית של פסטיבלים שונים למחול.
 
כשאני אומרת לו שנדמה שמצב המחול הישראלי לא היה מעולם יותר טוב  הוא מסכים וטוען שזו המציאות ומדי קיץ בזכות אירועי "מחולוהט" רואים את העוצמה של האירועים.
 
אחת הטענות כנגד אירועי "מחולוהט" הוא העדר קריטריונים ברורים
 
"טוענים נגדי שאני פותח דלת לכל דבר שזז במחול הישראלי ובחלקו זה נכון כי אם לא אנסה ואתן אפשרות לאמנים צעירים להציג על במה מקצועית לעולם לא נדע אם נכון להשקיע בזה בעתיד. ואני מאמין שזו הדרך הנכונה. יש גם את הברירה הטבעית זאת אומרת מה שטוב יישאר ומה שלא יקבל את הכרת הציבור, ייכחד מבחינה אמנותית. זה תהליך טבעי של כל אמנות.
 
אנחנו פותחים דלתות. יש לנו מסגרות ליצירה המקצועית  כמו `גוונים במחול`,`הרמת מסך ו`מחול אחר`  אבל לא כולם מתקבלים לפרויקטים האלה ואני חייב להיות פתוח לכל הזרמים והרעיונות שיש היום ביצירה הישראלית.  זה תפקידי. אני לא יכול לשים רק את מה שעונה על טעמי האישי ואני לא עושה את זה  יש לי חובה כלפי חברה שהיא יצירתית, ייצרית ופעילה למלא את הדרישות האלה. הבמה המקצועית נותנת את המסגרת הנכונה כדי להראות במיטבך ואחר כך באה הברירה הטבעית.  אני לא אמנע ממישהו ליצור".
 
אתה לא מחפש אמירה אמנותית
 
"זו לא מסגרת עם אמירה אמנותית זו מסגרת שיווקית פרסומית  שנותנת תנאים נוחים יותר לכל מופעי המחול בארץ. מתחלקים בהכנסות וזו עסקה מצוינת. `מחולוהט` התחיל כשלושה שבועות ועכשיו הגענו לשמונה שבועות. ואם מתאפשר לי להביא מופעים מחו"ל אני מביא. עלי כמנהל המרכז מחול לנצל את המרכז כמה שיותר ואנחנו מעלים למעלה מ- 770 מופעים בשנה. אני צריך לדעת לנצל את המרכז במשך  365 יום בשנה.
 
"בזמנו אמרו שבחודשי הקיץ כולם בחו"ל וסגרו את האולמות והתיאטראות. אבל זה רק נראה כך . בפועל יש מי שמגיע הקהלים נינוחים יותר, עם החופשות מבתי הספר והמוסדות להשכלה גבוהה, לאנשים יותר זמן ביד. אז עלה הרעיון לסכם את השנה במעין תעודת זהות זמנית רגעית למחול הישראלי. אמרתי ללהקות אתם תבחרו מה אתם רוצים להעלות בהעדפה למה שנוצר השנה. אבל אם לא נוצרה יצירה חדשה אני לא אמנע מלהעלות עבודות משנים קודמות".
 
הקדשתם השנה מקום של כבוד למחול המזרחי, את שני הימים הראשונים של הפסטביל
 
אנחנו תמיד מחפשים את הדרך לשמר את המחול המזרחי בדרך הנכונה. השנה אולי  עלינו על פורמט נכון שני מופעים בז`אנרים שונים של המחול המזרחי. אני  מניח שנעשה פרויקט גדול יותר ומורחב בשנה הבאה. מקומו של המחול המזרחי תמיד היה בסוזן דלל. הוא  מביא מגוון אחר של החברה הישראלית, סוג תנועה אחר, משתתפים אחרים ופותח דלת לקהלים רחבים".

העבר נשכח ונעלם
 
משהו חסר בעיניך במחול בארץ?
 
"לטעמי חסר מפגש בין הצד העיוני והצד הוויזואלי הייצוגי של המחול. סדרות שמדברות על המחול. פעם עשינו סדרה מאוד מוצלחת על מעמדו של המחול מהיבטים של מחקר ויזואלי, וידאודאנס ועוד. נראה לי שהפן הזה מאוד מאוד חשוב.
 
"עוד חסר מאוד שחזור עבודות ישנות מוצלחות של להקות המחול. כל היופי במחול שהוא מדבר לכל נפש, ולכל שפה ולכל חברה ויש כל כך הרבה עבודות נכסי צאן ברזל נשכחים שלא יעלו עוד וזה חבל לי. בגלל שהלהקות מחויבות ליצירה מתחדשת ואנחנו כל הזמן קדימה קדימה קדימה.  העבר נשכח ונכחד ונעלם.
 
למה זה קורה בעצם, למה הגופים לא מקדישים את זמנם גם לביצוע יצירות מהעבר?
 
"עדיין כמות הקהל שמגיע למחול איננה כמו למופעי מוזיקה ולתיאטרון ואנחנו  מנסים לשאוב קהלים חדשים ומחפשים התחדשות מתמדת כי החברה כל הזמן מתחדשת מחפשת את החדש ואת ההתייחסות ומכאן הלחץ הזה ליצור וליצור זה קשה. הלהקות מחויבות מטעם משרד התרבות להגיש יצירה חדשה כל שנה  ויש גופים שלא מסוגלים תקציבית גם ליצור חדש וגם לשמר ויש פה איזה פלונטר. המדינה לא מאפשרת לשמר דברים שקרו יש עבודות שלא נראה יותר. חוסר היכולת לשמר מתקשרת לעובדה שאין גוף שחוקר מחול באופן אקדמי".
 
דווקא בפסטיבל כרמיאל השנה יש מופע, "סימני דרך" שמצדיע ל-60 שנות מחול ישראלי
 
"כן אבל זה מופע אחד בלבד, מופע ראוותני רב משתתפים של  מחול עממי שבתוכו ייכנסו מספר מזערי של מופעים של להקת המחול הרוקדות".
 
מבחינתך כרמיאל ו"מחולוהט" אלו שני קצוות של המחול בארץ?
 
"כרמיאל זה פסטיבל של העם וזה היופי של הדבר. כולם שותפים לפסטיבל אתה לא רק צופה מהצד. יש לי גם סטודנטים שמגיעים לשם. לצד הפעילות העממית  יש גם מופעים. לתת רבדים שונים למחול".

"הטלוויזיה הכירה במדיום של המחול"

יש מגמה חדשה של  הקמת מרכזי מחול חדשים, חלקם נישתיים (בהאנגר אדמה של ניר בן גל וליאת דרור במצפה רמון, מרכז המחול החדש בתל-אביב, מרכז המחול של להקת המחול הקיבוצית בגעתון,  מרכז מחול אקולוגי של להקת ורטיגו בקיבות נתיב הל"ה). מה דעתך על התופעה הזו?
 
"ב-1989 הוקם מרכז סוזן דלל  ועשר שנים לא היו מסביב אפילו לא אולמות נוספים להוציא את המשכן לאמניות הבמה שקם ב-1993 ואחר כך קמו היכלות תרבות בכל מקום. מכיוון שאין בסוזן דלל נישה חינוכית אני מקווה שהמרכזים החדשים יבנו קהלים עתידיים למחול (ולמרכז סוזן דלל) . לולא המחול היה טוב  כל כך ופופולרי  כל כך כמעט ענף היצוא מספר אחד של ישראל הדברים האלה לא היו קורים. זה מחזק את המחול, שיש לו עוצמה מדהימה".
 
פתאום יש לכם  מתחרים מהשוליים?
 
"הם כביכול מתחרים שלנו. קודם נוצר המרכז ואז נוצרו השוליים וזה רק לחיוב.  אנחנו נמצא את הדרך הכי נכונה לשתף פעולה עם הגורמים האלה.  בל נשכח שכדי להיראות הם יצטרכו להגיע הנה".
 
גם לימוד המחול פורח – גם הריקודים הסלוניים בעקבות תכניות הטלוויזיה אבל גם פעילות כמו של הקבוצה ביפו, שיטת גאגא של אוהד נהרין – מחול שהוא לא רק לרקדנים
 
"כל הדברים האלה ביחד נבנים לנוכחות מרשימה ואיכותית של אמנות המחול בארץ  אני רואה את זה לחיוב רב שהטלוויזיה הכירה במדיום של המחול, אמנם בדרך זולה או נוצצת אבל זה קיים. אם דרכה יגיעו עוד אנשים לתחום. `רוקדים עם כוכבים` עשו את מופע הסיום שלהם בסוזן דלל וזה מדבר בפני עצמו".