מחול - דבוז'ק במסע אלונקות

רק בפרק האחרון של הסטאבט מאטר בביצוע הסימפונית י-ם ניכרו הפיוט והדרמה שביצירה

כרטיס ביקור טרגי

ל"סטבאט מאטר" של דבוז`ק, ניתן בקלות ליחס מעמד של יצירה מכוננת. היא אמנם לא פופולרית כמו הסימפוניות וגם לא כמו המוזיקה הקאמרית של המלחין, אבל יש בה ממד אישי. התמליל של "סטבאט מאטר" הוא תיאור כאב האם העומדת ליד בנה המת. כל אחד יכול לייחס את הסיפור העצוב, לאמא אמיתית, או לאמא מטאפורית. דבוז`ק חיבר את היצירה, בהמשכים, בתקופה שבה מתו שלושה מילדיו בסמוך ללידתם, והוא ראה במוזיקה ביטוי לכאב שפקד אותו.

היצירה הזאת, שהייתה אהודה בארצו צ`כיה, שימשה גם כפורצת דרך באנגליה ויותר מאוחר בארצות הברית. דבוז`ק הגיע ללונדון ונפעם למשמע ביצוע של היצירה ב"אלברט הול" שבה לקחו חלק מאות רבות של זמרי מקהלה ותזמורת גדולה. "סטבאט מאטר" הפכה באנגליה למעין כרטיס ביקור ויותר מכך פתחה את לב האנגלים למוזיקה של דבוז`ק ובעקבותיה הוזמן המלחין לחבר סימפוניות שעתידות להתנגן בביצועי בכורה עולמיים באנגליה.

ניסיתי למצוא בקונצרט ליל אמש את ההתלהבות שריגשה את הקהל האנגלי במאה התשע-עשרה, אבל גם מעט מזה לא הצלחתי לגלות. הטקסט הקצר של ה"סטבאט מאטר", שמשמש מלחינים אחרים ביצירות קצרות יותר היה אצל דבוז`ק ליצירה סימפונית-קולית גדולה לארבעה סולנים, מקהלה גדולה ותזמורת. לאורך הדרך יש רגעים יפים שבהם דבוז`ק נשען על מוזיקה עממית מבוהמיה, במקומות אחרים ביצירה נשמעים בבירור רמזים ליצירות עתידיות, בכללן הקונצ`רטו הנודע לצ`לו. על פניו (בתווים) יש ביצירה פיוט רב ודרמה גדולה.

"בסדר" ותו לא

צירוף הכוחות שעמד אמש על במת המשכן לא הצליח לגלות את הדרמה הגדולה, אלא מעט ממנה בדקות הסיום ממש. המנצח האנגלי ג`יימס ג`אד, לא הצליח להביא את הנגנים ואת זמרי המקהלה לאיזושהי רמה של התלהבות מן החומר המוזיקלי שעל ביצועו הם הופקדו. נגינה של "בסדר" ותו לא – וזה מה שקיבלנו - אין בה די כדי להפיח חיים בסדרה של עימותי הפיוט והדרמה. על המקהלה הפילהרמונית תל-אביב ניתן לומר לכל היותר שרמתה הייתה אחידה, כשחולשת הטנורים כקבוצה בתוך המקהלה ניכרת ברגעים בהם הם שרים לבדם על הבמה.

מכלל ארבעת הסולנים, היתה זו סבטלנה סנדלר, זמרת המצו סופרן שזמרתה הייתה משכנעת ביותר. בקטעי הסולו שלה וכמוהם גם בדואטים עם זמרת הסופרן לריסה טטוייב. טטוייב על קולה היפה, נשמעה אופראית מדי ליצירה זו. הטנור פליקס ליבשיץ לא שמר על רמה אחידה ואילו זמר הבס האמריקני פטר סרטאמר, גילה חוסר נוכחות משמעותי בתחילת הערב. לכאורה ובדיעבד, נראה היה כאילו הוא שומר על כוחותיו לפרק שבו עליו לשיר כסולן. אלא שגם אז נעדרה ממנו הדרמה.

דבוז`ק חילק את הטקסט לעשרה פרקים שבהם הוא מגוון את מבחר צירופי הקולות (מקהלה, רביעיית סולנים ותזמורת) בתחילת היצירה ובסיומה ולאורך הדרך חיבורים שונים מזימרת א-קפלה (מקהלה ללא תזמורת), שירה סולנית, וקטעים שונים לקבוצות בתזמורת לכלי הנגינה מעץ, שנשמעו טוב מכלי הנגינה ממתכת. אבל המגוון והעושר כאמור נשארו ברובו של הערב בספרי התווים. רק בפרק העשירי נשמע שכולם מתעשתים. מעין רגע אחרון של מסע מפרך כאשר היעד שכבר נראה באופק, הולך ומתקרב. ואז כדאי להשקיע.

חלוקה אחרת של מקורות האנרגיה והגדרות מוזיקליות יותר ברורות של המנצח היו ללא כל ספק מיטיבות עם הביצוע.

אנטונין דבוז`ק: סטבאט מאטר אופ` 58. סולנים, המקהלה הפילהרמונית תל-אביב, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. מנצח: ג`יימס ג`אד. המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב.