בדרך של כספי ורכטר
 
לפני כ-20 שנה עלה ילד בן 11 לבמה וניגן עם צ`יק קוריאה. לפני 15 שנה היה יונתן אבישי הנגן הצעיר ביותר בפסטיבל הג`אז באילת. ההרכב Third World Love שאחד מחבריו הוא יונתן אבישי היה ההרכב הפותח ביום פתיחת מועדון לבונטין 7. כעד לרוב האירועים  האלה צפיתי במופע "הרחק הרחק בארץ כוש..." – פנטזיה מוזיקלית שיצרו אב ובן - אהוד אבישי (מילים) ויונתן אבישי (מוזיקה) בלבונטין 7 עם שבעה נגנים וזמרים (ולפעמים יותר) בהרגשה שזהו תאריך מיוחד.
 
יש בישראל מסורת מפוארת של שירים שאהוד אבישי מכנה "שירת ילדות". פרישת עולם הילדות בעיניים מבוגרות, באמצעים המוזיקליים המשוכללים ביותר המיועדים גם לילדים, אך בעיקר למי שנמצא בילדות ובבגרות כאחד. אם למנות כמה מהם-"בובה מתי" של כספי ומנור, "הכבש הששה עשר" של רכטר וגפן, "הייתי פעם ילד" של איינשטיין ורכטר  (עם "אדון שוקו" של חיה שנהב ). ישנם מלחינים ומבצעים שמגיעים לשיא בדיוק כשהם נעים בין שני העולמות  ובמובן מסוים יונתן אבישי הולך להצטרף אליהם. 

פסטיבל כליזמרי שלם

נקודת המוצא היא שירים שהקדיש האב, אהוד אבישי למורתו בכיתות א` וב` - יוכבד. אהוד אבישי מקפיד לכתוב בצורה פשוטה, עם איזשהו טוויסט שבא באמצע או בסוף. את השיר הראשון והאחרון הקריא בעצמו, בליווי פסנתר סולו. חוש ההומור והראייה המיוחדת של מצבו כילד מצילים הרבה מהשירים. למשל- השיר על הצגה שבה התפקיד היחיד שניתן לו היה "לעזור מאחורי הקלעים". ואז, כשהוא בלתי נראה לקהל, הוא מבין כי הוא בעצם, אלוהים. את השורה "אז אמרתי -אני אלוהים" הופך יונתן אבישי לפסטיבל כליזמרי שלם.
 
הברקה אחרת-פרפר היושב על פרח מגלה כי הפרח הוא פרפר שנרדם. נשמע בנלי ומשומש, אבל אז מתברר שהטקסט הזה הוא הקול השני של השיר הידוע- "פרפר, פרפר, פרח חי" ושני הלחנים חיים ביחד (לשם טוב לוי יש הלחנה לטינית ישנה לטקסט של "בוא אלי פרפר נחמד" המזכירה בסגנונה את האווירה של "ארץ כוש" וזה מזכיר את כישרון העיבוד של שם טוב לוי בשיר כמו "במדינת הגמדים"- גם הוא שייך לאלו היודעים לקבל השראה מעולם הילדות).
 
השיר הנושא את שם המופע, "קשקוש בכוש", מוקרא בקול המשתנה בצורה וירטואוזית על ידי יונתן אבישי ומלווה בצורה לא פחות וירטואוזית על ידי יוני סילבר בבס קלרנית. זהו הקטע בו אבישי וסילבר מתחברים להוויה מוזיקלית  המודרניסטית, שאליה משתייכת רוב עבודתם. הקישקוש-אחד המסמנים של הציור המודרני מקבל "קישקוש" מוזיקלי בבס קלרנית. אבל אין לטעות ולחשוב שיונתן אבישי עושה פשרות: הקו האתנו-ג`אזי של Third World Love עבר תהליכים של פישוט והבהרה, אם נשווה אותו להלחנותיו כנער.
 
ב"כוש" הוא נע בין סגנונות ומשווה גם למילים הפשוטות ביותר אופי אקזוטי באמצעים שונים: תרנגולת ששונאת צבע לבן ומוצאת סמרטוט אדום מקבלת קצב יווני של שבע שמיניות. הקלימבה האפריקאית, שעליה הוא מנגן בשקיפות גדולה הוא רקע לשיר אפריקאי ובתזמורת פח הזבל, שבה כולם מנגנים על משהו ולו נשאר רק פח זבל הוא בונה בטוקדה ברזילאית, ומיד אחריה- שיר בקצב הדנזון-ריקוד קובני  שמוצאו צרפתי, שבו הוא משוטט על הפסנתר בנוסח גרוניך הצעיר ועושה לכולם טוב בנשמה.
 
מחיים עולמות ברמיזה
 
אני חייב להודות כי לא כל הטקסטים דיברו אלי. לעתים הסנטימטליות (בסיום "ליאור עוצמת עיניים", בפתיחה- "שמים עושים ילד") מייתרת את הצורך במוזיקה. אבל כשהוא כותב "סתם", בלי להתאמץ,  בלי לחנך, בלי לחשוב יותר מדי  – יוצא לו משהו טוב. כשאני משווה אותו ליהודה אטלס, למשל, ("הילד הזה הוא אני") אני מרגיש שאמנם אטלס מקצועי יותר, חורז יותר טוב  אבל יש להם נקודת השקה. גם עולמה הפנטזיונרי של חיה שנהב עם הסיטואציות המוכרות ומוזרות באותה מידה לא רחוק מאבישי והוא חייב, לדעתי, להמשיך לכתוב  ולהרחיב את עולם האסוציאציות שלו.
 
לגבי הבן, יונתן, אני ממש מוקסם ממנו. יחד עם יוני סילבר שיכול לנגן על כל דבר, כולל כלים שעדיין לא הומצאו, ואבישי כהן בחצוצרה הם מחיים עולמות שלמים ברמיזה.
 
רונה קינן בטי שירט אדומה שעליה הדפס של ג`ימי מוריסון ( מה שקנה אותי מיד) שרה פשוט ונהדר. עידו מוסרי התגלה כקומיקאי מושלם, ומיכל אופנהיים-שאותה אני מכיר מעבודתה במקהלה, אך לא כסולנית-נתנה לשירים חום רב בקולה העמוק. ועל כולם מתעלה ישראל גוריון הצעיר הנצחי שקולו נכנע למהלך השנים אבל לא אישיותו, לא השמחה שהוא מעורר בכל פעם שהוא עולה על הבמה ולא שאר הרוח שהוא נושא איתו.
 
לא היה ביצוע קולי  שלא אהבתי. כשכולם שרים ומנגנים יחד נוצרת קרבה מאוד אינטימית בין הבמה לקהל. אהוד ויונתן אבישי בנו מחדש את עולם הילדות.
 
 
הרחק הרחק בארץ כוש... פנטזיה מוזיקלית, 17 ביולי,  לבונטין 7. מילים: אהוד אבישי. לחנים, עיבודים, הפקה: יונתן אבישי. שירה: ישראל גוריון, עידו מוסרי, מיכל אופנהיים, רונה קינן, יונתן אבישי. נגינה: יונתן אבישי - פסנתר, קלימבה, הקשה.  יוני סילבר- בס קלרנית, חליל, כינור, מפוחית, גיטרה. אבישי כהן-חצוצרה וחטיבת קצב. בימוי הערב-שרון מוהר.