מחול - אוהד חיטמן בהופעה

מרבית הזמן אוהד חיטמן שואף אל מחוזות שנסוניים, אבל יש לו גם צד נשכני ועוצמתי להציע

אהבות מתעתעות

את "הרגע הבא", אלבומו השני של הזמר והיוצר אוהד חיטמן, שראה אור בראשית שנה זו, אי אפשר לנתק מקורות חייו בתקופה שעברה בין שני תקליטיו (הראשון, "אוהד חיטמן", ראה אור ב-2005). הוא מקפל בתוכו עדויות - ישירות וגם עקיפות, מרומזות וגם מודחקות- להתמודדות עם מחלה קשה (שסיפורה גם נפרש בתקשורת). אולם כוחו של חיטמן וגם עוצמתו הרגשית של התקליט, כפי שהם באים לידי ביטוי במופע שבא בעקבותיו, אינם תלויים בדבר ואין להם כל קשר למכונני הזדהות או למעוררי רחמים. כי חיטמן מרגש (ועוד איך!) בזכות מה שהוא נטו - כותב, מלחין, זמר ומבצע מעולה.

מעלתו העיקרית של חיטמן היא בלתי אמצעיות. בלי חומות, ללא סייגים, אין מסכות. תוכו וברו שווים, אהבותיו ויצירתו זהים. וזה לא דבר של מה בכך להיות רומנטיקן בעידן ציניקני. כי, מצד אחד הוא הולך נגד הזרם, נגד כיוון הרוח, נגד האופנה, עם צליל רומנטי נעים ומחמיא לאוזן, מלטף ומערסל, שבעצם נוגד כמעט כל מה שמזוהה היום עם מוזיקה פופולרית. מצד שני, הוא בכלל לא מנסה להמציא את הגלגל או, לחילופין, מוזיקה חדשה ואחרת. הוא זורם עם מה שהוא, ללא עכבות, ללא היסוסים, ללא שיקולי פופולריות, עם המוזיקה האהובה עליו והנכונה בעיניו.

וזו לא רומנטיקה שמלצית, אם הוטעיתם לרגע לחשוב. אמנם המפיק המוזיקלי ושותפו הבכיר בעיבודים - של האלבום ושל המופע - הוא שמוליק נויפלד, קלידן ואיש מחשבים ("מוזאיק"). אבל המבע המוזיקלי אינו קלידני-קליידרמני, חלילה. אמנם מרבית הזמן הוא בלאדי ושואף אל מחוזות שנסוניים, אבל הוא גם נשכני ועוצמתי כמו שרוקנרול גיטרות סוער וצעקני יודע להיות (למשל "אלוהים אל תנסה אותי" ו"ליל האהבה", הדרמטיים והטעונים).

וזה מפני שחיטמן אינו כותב שירים צפויים ומובנים מאליהם. אל תתנו למנגינות הנעימות, הקולחות והמתיידדות שלו להטעות אתכם. האהבות שלו טוויסטיות ומתעתעות ("חשבתי שיהיה רומנטי" בניחוח שנסון צרפתי מקסים; השיר היחיד שלא הוא כתב את מלותיו; הן של יואב גינאי), זרועות ברגעי משבר לא קלים, בפרידות ("תגידי לו" שהופקע ממשמעותו), בצורך להשקיע ולחשוב. השירים מספרים סיפורים אנושיים ("האשה של חייו"), קיומיים וגם פילוסופיים. ויש גם לא מעט שירים "חברתיים", ששואבים השראה מנופים עירוניים מנוכרים ("תעלות" המצוין), שאינם יכולים להיות שירים "קלים" ופשוטים, אך תמיד כנים ואוהבי אדם.

סגולתו המרכזית של חיטמן כמוזיקאי הוא ביצירת לחנים מתחבבים, שמצד אחד נדמים כמו יצאו מהשרוול, עם קווי מלודיה וגישה הרמונית שהיה ברור שרק כך הם יכולים להישמע, ושכאילו חיכו לו שיוציא אותם מתוך האפלה. מצד שני הם נשמעים כחברים ותיקים כבר משמיעה ראשונה ("בא לי בקצב" שיהיה הסינגל הבא שלו, וגם שיר חדש שבמינימום עיבוד מבטיח חברות ודאית), ואפשר על נקלה להצטרף אליהם בשירה (מ"נקודת ההתחלה", שבתקליט הוא מדאט עם רונה קינן, ובהופעה הזו עם גלי רוזנבלום המפתיעה והמרגשת, כמגשים "משאלת לב" שלה, דרך "צעד אין חזור" הנפלא, ועד שיר הנושא, בהדרנים; בשני האחרונים מככב אגב נגן הגיטרות הפנטסטי שלו, דורון מזרחי). הם פשוט מזמינים נענוע וגעגוע רומנטי. מן הסתם תולדה של שורשים קלאסיים ונגינה בפסנתר, ושל התכתבות עם השפעות מובנות - חיטמניות (עוזי, דודו), ארציות (שלמה) ו...סטינגיות. אוהבי מוזיקה, בני גילים שונים, ימצאו בו הנאה רבה.

חיטמן הוא גם זמר מצוין, פה מדויק, כן ומשכנע לשיריו. הוא מגוון בהבעה. יכול להיות בלאדיסט ומאהב, רך ועוגב, גם רוקר קוצף וגם זמר נשמה כואב. בדרך כלל הוא נמוך, אבל לא חושש להתמודד עם אתגרים גבוהים. למרות שהוא מוגבל לכאורה מאחורי הפסנתר (במיוחד על במה קטנטנה כמו של זאפה; אגב, ההופעה היתה הראשונה שלו במועדון התל אביבי וראשונה בדרך מועדונים חדשה) הוא עדיין מספיק מרתק ומעניין בהגשה, ולא רק בתנודות הקול אלא גם בג`סטות ובתנועות, בישיבה ובעמידה. את המחול הוא שומר להופעה עם עידו תדמור, אך הוא יכול לשרטט כוריאוגרפיה דמיונית למקהלת בנות-מלוות (ב"סתם יום אחד") וגם לשמש כמו כהן גדול מול עדת מאמינים או די.ג`יי. מול קהל אקסטטי ("מונוטוני"). הוא מגיש נכון את שיריו, משרת מגוון רגשות, גם משעשע ומשחק, גם מדמיע ומתפרק (כפי שהוא עושה במעמד מסעיר ועוצר נשימה ב"ליל האהבה"; זה רגע השיא בהופעה, מרגש עד דמעות). וגם הפטפטנות הבלתי נשלטת שלו משתלבת בהצלחה במארג הזורם, השופע ומלא הבטחון.

בסך הכל 18 שירים במופע שנמשך יותר משעה וחצי. 12 מהם מ"הרגע הבא" ("סתם עוד יום" מבוצע פעמיים, אחת כהדרן נועל), חמישה מ"אוהד חיטמן" ואחד חדש לגמרי. לא בכל הופעה מובטחת זמרת מרשימה כגלי רוזנבלום לביצוע "נקודת ההתחלה" (וגם "האשה של חייו"). אני מעריך שגם אם יופיע לבד זה יהיה מרשים. בכל מקרה, רביעיית הנגנים שלו (בס, גיטרות, תופים ומחשב) מצוינת - גם בנגינה המהודקת, מחושמלת כאקוסטית, גם בליווי הקולי, בהרמוניות יפהפיות.

חוויה, לא פחות.

אוהד חיטמן. הרגע הבא בהופעה. זאפה תל אביב. 17 ביולי 2008.