מחול - השפעות הלחץ על הגוף הרוקד

מיה חביב, הכוריאוגרפית ורקדנית נורבגית ממוצא ישראלי חקרה את ההיסטוריה של הדיכוי. מפגשים עם פליטים בישראל ובנורבגיה והרצון לאתגר את החשיבה של המשפחה הישראלית שלה הם הבסיס לעבודתה. השבוע תופיע חביב בפסטיבל כרמיאל

מסע מאפס מעשה לפעולה

אחת היצירות המסקרנות והבלתי שגרתיות שיועלו השנה בפסטיבל המחול בכרמיאל, הנפתח היום, היא היצירה "נעדר בעת מילוי תפקידו" של אמנית המחול הנורווגית, מיה חביב. עבודתה של חביב תכלול עבודת מחול, סרט וידאו עם פרגמנטים דוקומנטריים ומוזיקה חיה שינגן אמן צרפתי על כלי נגינה בלתי קונבנציונאליים.

חביב, בת 27, יוצרת את עבודותיה מתוך תהליך חקירה אותו היא מקיימת ברחבי העולם. היא בוחנת את זהותה האישית והנשית, תוך התייחסות למעגל המשפחתי ובדיקת השייכות של אדם למקום, בין אם הוא פליט, בן תרבות אחרת, או חולה נפש. במסגרת תהליך היצירה חביב עורכת מסעות באזורים מוכי קונפליקטים ברחבי העולם. כבת לאב טייס ממוצא ישראלי, היא לא יכלה לחמוק מביקורים באזורנו. לצד זאת חביב נפגשה ועבדה עם פליטים בארצות סקנדינביה כחלק ממחקרה לקראת עבודות מתהוות.

"עשיתי מחקר על השפעת הלחץ על הגוף", היא מספרת בריאיון טלפוני שנערך באנגלית, "ואיך אפשר לראות אותו על גוף רוקד. הסולו עוסק בפיזיקליות הזו. העבודה היא מסע מאפס מעשה לפעולה, מהקיצוניות של האין לפעולה קיצונית. אנשים שהם במצב קיצוני עושים את המהלך הזה. הסולו נוצר ב- 2005, המחקר שלי התחיל כמה שנים קודם, ב- 2003.

"התחלתי במרכז פליטים בנורווגיה, חיברתי את המסקנות עם אלו שהסקתי מהזמן שביליתי עם מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי ויש קשר רעיוני בין שני המקרים, בחיים בין שתי זהויות. בעצמי אני משתמשת כדוגמה לקשר בין אירועים בינלאומיים והיסטוריה משפחתית. בסרט ובסולו נשאלת השאלה איך אתה רואה את עצמך דרך האחר? איך אפשר להיפטר מדעות קדומות, כי בדרך כלל לזר ולאויב יש משהו שדומה לנו. ונשאלת השאלה איך אנחנו מתמודדים עם האמירות והדעות הקדומות שלנו עליו. בסרט ובריקוד אני משחקת עם הדימוי` של `האחר`".

הכל נשמט כלפי מטה

סרט הווידאו ארט "The Movie Concert" בן 10 דקות, יפתח את ההופעה. "הסרט, שבחלקו הוא דוקומנטרי, עוסק באיך מקרים פוליטיים והיסטוריים משפיעים על החיים של האינדיבידואל, איך הם נותנים המון משמעות לבחירות האישיות והאמנותיות שאדם כזה יעשה", אומרת חביב. "בסרט יש פרגמנטים של עבודת הסולו שעשיתי בהרים בכורדיסטן בצפון עיראק, מול אנשי הגרילה הכורדית. צילומים של משפחה נורווגית מ- 1949, צילומים של משפחתי הישראלית מ- 1969, וחומרים שצולמו על טרוריסט נורווגי שפעל במסגרות ניאו-נאציות וכת השטן שמרצה כעת מאסר בגין רצח. כל זה מתחבר בסוף, הרבה בהקשר של דעות קדומות ואיך אנחנו יוצרים את הפרספקטיבה שלנו".

במהלך המופע חביב משתמשת בעקרונות שלמדה מהתבוננות ומשהות עם אנשים במצבי לחץ ודיכוי. "עוד בבית הספר למחול התחלתי לבחון את ההיסטוריה של הדיכוי", היא מספרת על הדרך לגילוי עקרונות התנועה המרכיבים את עבודתה, "עשיתי עבודה עם פליטים במחנות בנורווגיה. השהייה שלהם שם התארכה והתארכה בלי לדעת אם הם יכולים לזכות במקלט או לא. זה מצב קשה ובדקתי איך הגוף שלהם מגיב למצב הזה. גיליתי שיש עקרונות תנועה בסיסיים, מתוכם עבדתי. אחד הדברים הבולטים הוא שאין רצון להחזיק את הגוף זקוף, הכל נשמט כלפי מטה. אין כוח להזיז את הידיים. אין כוח פיזי".

דבר נוסף שמאפיין את עבודת התנועה של חביב הוא רפטיציה (חזרה). "אנשים שבדרך כלל נמצאים במצב פסיכולוגי עושים הרבה חזרות, כדי לשכוח את עצמם. זה כמו להתכנס בעולם קטן באמצעות תפילה או טרנס, למשל. אנשים שעברו טראומה מניעים את הגוף שלהם קדימה ואחורה למשך שעות. רעידה היא פעולה נוספת שחוזרת אצל אנשים במצבים קיצוניים. הגוף בטראומה. זה קורה כשחם במיוחד, כשיש שמחה קיצונית, פחד קיצוני וסיטואציות קיצוניות אחרות".

גם היחס לזמן משתנה בתנאים קיצוניים. "במצב פסיכולוגי קשה, הפרספקטיבה של זמן מאוד שונה", היא אומרת, "אני עובדת בקצב מאוד איטי ואז יוצרת שינוי פתאומי בזמן. זה משהו שאני משתמשת בו בסולו. אני נותנת לקהל hard time על הבמה. אני רוצה שהקהל ירגיש את הקושי שבסיטואציה. אין ריקוד יפה, שיעשה להם טוב. יש הרבה אנרגיה של הגוף, הם צריכים לחכות עד שמשהו קורה, אני עושה את זה כדי שהקהל יחוש על מה אני מדברת".

העבודה כוללת גם סאונד ייחודי - במהלך המופע חביב ומוזיקאי צרפתי מנגנים באמצעות גופם בכלים, מיקסרים ומיקרופונים, ומבצעים מניפולציות של סאונד, מאובייקטים גדולי ממדים.

מאתגרת את המשפחה

לחביב כאמור משפחה בישראל והדיאלוג המשפחתי הוא מסתבר גורם מניע גם למחקריה הפוליטיים. ב- 2006 עשתה דואט עם אדווה זכאי, רקדנית ישראלית המתגוררת באמסטרדם, שבה בחנו השתיים איך לאתגר את הקונספציות והדעות הקדומות שלהן. "נסעתי למחנה הפליטים ג`נין ועבדתי עם ילדים בתיאטרון החופש (מייסודה של ארנה מר, בניהולו של ג`וליאנו מר-חמיס), נסעתי לעשות סדנאות לילדים בניסיון להבין איך לאתגר את נקודת המבט של המשפחה שלי. לפי דעתי זו הדרך היחידה לנוע קדימה. לכל משפחה יש רעיונות ופרספקטיבה מה נכון ומה לא נכון, ממה לפחד וממה לא. אני חושבת שלפעמים הפרספקטיבה הזו כל כך חזקה, שצריך לבחור להסתכל על זה שוב. אני לא ישראלית, אבל יש לי משפחה ישראלית ואני באה לישראל. אני רואה את הדברים אחרת מהם. אני רוצה לאתגר את החשיבה שהם רוצים שאני אחשוב ולבחון אם אני מסכימה".

חביב פועלת בשיתופי פעולה עם רקדנים ולהקות בנורווגיה ובפריז. "הפרויקט הבא שלי יהיה עם שני אמנים מאירופה ודרכו נבחן איך אנחנו רואים את הזהות שלנו מול אחרים. נטייל למקומות שאמנים מהמערב לא מגיעים בדרך כלל, כמו המזרח הרחוק ומקסיקו.

אחד משיתופי הפעולה המעניינים בהם היא לוקחת חלק הוא Sweet & Tender Collaborations , שיתוף פעולה אמנותי חדש בין כ-40 אמנים מכל העולם מרביתם מאירופה ומעטים מהם מיפן, מקסיקו, איראן ואוסטרליה. מרביתם רקדנים, ויש ביניהם גם מוזיקאים ואמני וידאו. במסגרת השיתופית הם בוחנים את האפשרות של אמנים יחידים להתארגן ולהתאגד באופן עצמאי, ללא מוסדות תרבות. " זו דרך חדשה להפקות אמנותיות. זה צובר תאוצה. אנחנו יכולים להתארגן לבד ושיהיה לנו כוח, שנוכל לפעול לא כמו שהמוסדות רוצים. דרך לחשוב אחרת על הריקוד וההופעה".

מיה חביב תעלה את "נעדר בעת מילוי תפקידו" ביום חמישי, 24 ביולי 2008 ב- 19:00 בהיכל התרבות כרמיאל.