"משחקי שעשוע" (ארה"ב 2007)
 
אימה. הבמאי מיכאל הנקה ("מחבואים", "המורה לפסנתר"), שב ויוצר את סרטו האוסטרי המצמרר מ-1997, עבור אולפן אמריקני. השחקנים דוברי אנגלית במקום גרמנית, הלוקיישנים בארצות הברית במקום אי שם בארץ הוואלסים והשניצלים, אבל כל השאר – ניואנסים בעלילה או פרשנות שונה - כמעט לא השתנה.
 
בני זוג בורגנים, ג`ורג` (טים רות`) ואן (נעמי ווטס) מגיעים עם בנם וכלבם לחופשת הקיץ השנתית שלהם בבית הקייט בלונג איילנד ליד אגם פסטורלי, שם הם נוהגים לשוט, לפגוש חברים ופשוט לנוח. בשעה שהאב והבן מכינים את סירת המפרש להפלגה, האם נענית לבקשת צעיר (בראדי קורבט) מנומס ורך לשון, לבוש בגדי גולף וכסיות לבנות תואמות, שנוקש על דלת הבית ומבקש שתי ביצים, בשם השכנים. היא נענית לו ואז הוא שומט אותן כאילו בגולמנות מובנית, ושב ומבקש עוד ביצים. עד מהרה מצטרף אליו ידידו (מייקל פיט), הלבוש כמוהו, ויחד הם מצליחים להוציא את בעלת הבית משלוותה. כהבעל חוזר ההטרדה הופכת לעינוי סדיסטי ארוך ומסויט של הצעירים במשפחה (בלי אקטים פיזיים מחרידים בולטים על המסך), למען השעשוע בלבד. כל ניסיון של בני המשפחה להימנע משיתוף פעולה עם משחקי החברה/ מעשי ההשפלה להם נדרשים בני הזוג ובנם, נידון לתגובה אכזרית נוספת. מדי פעם מגניבים המתעללים מבט ומשפט לעבר המצלמה ומשתפים את הצופים בחוויה, כרוצים לומר, שימו לב לבידור ולשעשוע שמתרחשים כאן. אולי אין סיבה להתעללות, אבל זה הכיף שבדבר. 111 דקות.
 
ראשית יש לתמוה על ההחלטה של האנקה ליצור מחדש בדיוק את אותו הסרט, אפילו אם המטרה המקודשת היא לפלח את לב אלה מבין האמריקנים שלא צפו בטייק 1 האירופי. שנית, הגרסה האוסטרית הייתה איכשהו הרבה יותר שטנית ומחרידה, כפי שצריך להיות התרגיל המבריק הזה בעצבי הצופים. יחד עם זאת, מי שלא צפה בגרסה הקודמת ורוצה להתענג על סדיזם רך ומזוכך ולחוש חוסר אונים מוחלט ובלתי הפיך, מוזמן לצפות בסרט הזה.
               
"מונגול" (גרמניה-קזחסטן-מונגוליה-רוסיה 2007)            
 
דרמה. הבמאי הרוסי סרגיי בודרוב כבר היה מעורב לפני יותר משנתיים באפוס היסטורי דומה, סרט קזחסטאני-צרפתי רחב יריעה אבל מיוסר, שעבר גלגולי הפקות ובמאים (בודרוב נטל את שרביט הבימוי מידי איוון פאסר),על האיש שאיחד את שלושת השבטים הקזאחים היריבים.
 
גם במקרה זה  מדובר בהפקה שבה מעורבת קזחסטן, ובמרכז הסרט הפעם דמות נועדת הרבה יותר -  ג`ינגס חאן, הכובש הגדול בהיסטוריה האנושית, שאיחד את כל השבטים המונגולים ובמאה ה-13 כבש חצי עולם. חלקו הארי של הסרט עוסק בילדותו של המצביא לעתיד, הילד טמוג`ין. בגיל תשע אביו, חאן העומד בראש שבט, לוקח אותו כדי לבחור לעצמו כלה לעתיד משבט אחר. אבל בדרך בוחרת בו בורטה, ילדה מקסימה, משבט פחות נחשב, והוא מחליט שהיא תהייה ברבות הימים כלתו. לאחר שאביו מורעל על ידי שבט יריב, טמוג`ין נמכר לעבדות ובורטה נחטפת על ידי אנשי שבט אויב. עקשנותו של טמוג`ין מסייעת לו להיאבק כדי להחזיר לעצמו את כבודו ורכושו, וכמובן שגם את כלתו. בהמשך, כנער מתבגר, הוא כבר ייצא ללחום את מלחמותיו, כדי לאחד את השבטים המונגולים, ובסופו של דבר יהפוך למנהיג הבלתי מעורער של המונגולים ולמקים האימפריה הגדולה ביותר בכל הזמנים. הסרט התמודד מול "בופור" על אוסקר הסרט הזר הטוב ביותר, וכידוע שניהם הפסידו ל"הזייפנים". בודרוב העדיף ללכת על המיתוס ולשרטט פרופיל הרואי-רומנטי של ילד מדוכא שיוצא מעבדות לחירות, ואהבתו הגדולה מהחיים שמתגברת על כל המכשולים. זאת במקום לעסוק באופיו האכזרי והפסיכוטי של המצביא האכזר, שגייסותיו הפראיים וצמאי הדמים ביצעו בשטחים שכבשו מעשי טבח נוראים. עם טדאנובו אסאנו, הונג ליי סון, קולאן צ`ולון, אודינאם אדסורן. 120 דקות.
 
סרט מרשים ומרהיב שעשוי באופן מוקפד ומחושב, גם אם הוא "מגויס" ולא נאמן למציאות ההיסטורית.
 
"הבן של רמבו" (אנגליה 2007)
 
דרמה. סרטו של גארת ג`נינגס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"), שבמרכזו וויל (ביל מילנר), נער הגדל בעיירה שמרנית באנגליה של שנות ה-80, שם מקבלים הילדים חינוך מוקפד, הכולל ביקורים תכופים וקבועים בכנסייה. בבית ובבית הספר נאסר עליו, במצוות אמו, לצפות בסרטים ובטלוויזיה, אך בבית הקולנוע המקומי יוצא לו להיחשף לראשונה לסרט "רמבו", שמצית את דמיונו. בדרך מקרה חובר וויל ללי (וויל פולטר), הבריון המרדני שובר הכללים והחוקים של בית הספר, ומתברר לו שזה מחזיק ברשותו מסרטת וידאו. לי מזמין את וויל להשתתף איתו ביצירת גרסה אלטרנטיבית ל"רמבו", באמצעים הדלים העומדים לרשותם, וההפקה הזו הופכת להיות סודם המסעיר. להפקה מצטרפים גם תלמידים צרפתים שמגיעים לבית הספר במסגרת תכנית חילופי תרבויות, ורבים מאנשי הקהילה המקומית, אלא שסדרת נסיבות סודקת את הקשר האמיץ שנוצר בין וויל ולי. 96 דקות. 

סרט מקורי, יוצא דופן ומרענן. השימוש בנערים שאינם שחקנים מיטיב איתו. מזכיר בקונספט ובחדוות היצירה הקולנועית הטהורה את "קדימה תריץ אחורה".
 
"שחק אותה סמארט" (ארה"ב 2008)
 
קומדיה/ פעולה. פארודיה על סרטי ריגול שביים פיטר סיגל, על פי סדרת טלוויזיה פעולה קומית בשנות ה-60. במרכז הסרט מקסוול סמאטר (סטיב קארל), אנליסט בסוכנות הריגול "קונטרול", השואף להפוך לסוכן שטח, ובזכות היותו איש ביון יסודי ומבריק מבוקשו ניתן לו. מה גם שמפקד הסוכנות (אלן ארקין) חושש ממזימתו של ארגון הפשע המרושע "כאוס" להשתלט על העולם. סמארט אמנם מפנטז לעבוד עם אלילו, הסוכן החזק והחסון 23 (דוויין ג`ונסון), אך כפרטנרית משודכת לו דווקא 99 (אן התאוויי), סוכנת ותיקה, מקסימה וקטלנית. השניים יוצאים לנסות  לסכל את תוכניות "כאוס", אך הם נתקלים במיומנותו החלקלקה והערמומית של הסוכן הראשי של הארגון, סיגפריד (טרנס סטמפ) ושל עוזרו הנאמן שטארקר (קן דוויטיאן). אלה מפעילים ביד רמה עסקי טרור מכניסים וסמארט ו-99 יצטרכו להסתייע בכל הכלים העומדים לרשותם על מנת לבלום את יריבם. 110 דקות.
 
פה ושם הברקות, אבל באופן כללי לא מספיק מצחיק, לא אחיד, ארוך ומייגע מדי, והסרט נגמר פעמיים (לפחות) לפני שהוא מגיע לסופו הממשי.
 
"השוד המלוטש" (אנגליה-לוקסמבורג 2007)
 
דרמה/ מתח. סרטו של מייקל רדפורד ("הדוור", "1984"). בלונדון שנת 1960 הגברים עדיין זוכים לעליונות בחברה ובשוק העבודה, והנשים בעמדת נחיתות בולטת. לאורה קווין (דמי מור), עובדת בכירה, ממולחת ומתוחכמת, בחברת יהלומים מובילה, מתוסכלת מכך שהיא אינה מקודמת על ידי הבוס שלה לתפקיד ניהולי, בעוד רבים מעמיתיה הגברים נבעטים למעלה לפניה. מר הובס (מייקל קיין) הוא שרת ומנקה העובד בחברה, שבהמשך יתברר שאף הוא נוטר טינה לאדם הקשור בה, בגלל טרגדיה אישית. הוא יוצר במפתיע קשר עם לאורה, משוחח איתה על המכנה המשותף שלהם -  הטינה כלפי החברה ומגלה לה שהיא מועמדת לפיטורין מסיבות פוליטיות. לבסוף הוא מציע לה תכנית מבריקה לביצוע פשע מושלם, שיותיר אותם עם יהלומים בשווי שיאפשר להם לפרוש לאלתר משוק העבודה. לוקח ללאורה זמן ובסוף היא משתכנעת, אך בהמשך יתברר לה שמר הובס ביצע את המהלך שתכננו מעל ומעבר למצופה. עם למברט ווילסון, ג`וס אקלנד. 108 דקות.
 
שנות ה-60 נראות טוב בסרט הזה, נוסטלגיות במידה הנכונה. סרט פשע טוב ומהוקצע למדי, שנשען בעיקר על משחקו של קיין, פחות על עבודתה של מור.