אחרי הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני שהתקיימה בפסח, ניכר כי עיריית בת ים אכן עוסקת בחקר השימוש בשטחים הציבוריים בעיר למטרות תרבותיות וקהילתיות, כפי שהיא מצהירה.  פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב יוצא לדרך זו השנה ה-12, ובמשך שלושה ימים יארח עשרות מופעים מהארץ ומרחבי העולם על טיילת בת ים.

הפסטיבל מעלה עשרות מופעי רחוב הפתוחים לקהל הרחב ללא תשלום מהארץ ומחו"ל ובמסגרתו תתקיים תחרות נושאת פרסים בין תשע יצירות מקור ישראליות. בין המופעים מחו"ל, שיוצגו בפסטיבל: מלאכים בלגיים מעופפים בשמים, מופע אש מרהיב מצרפת ותושמע בבכורה עולמית יצירה חדשה של המלחין, תושב בת-ים, יוסף ברדנשווילי (מחבר האופרה "מסע אל תום האלף").

גם השנה ינהל את הפסטיבל אמנותית ד"ר עתי צטרון, שניהל את הפסטיבל בשנה שעברה ובמסגרת זו יזם שיתוף פעולה עם הפסטיבל החדש לתיאטרון רחוב בעמאן, בירת ירדן. שני הפסטיבלים שותפים בהבאתן של קבוצות התיאטרון סלמנדרה ודינמוז`ן מצרפת. מנהלו האמנותי של הפסטיבל בעמאן אף יצטרף לחבר השופטים של הפסטיבל.  בין תשע הצגות התחרות יועלו מופעי אקרובטיקה אווירית, ליצנות, מיצג ומחול.

מחזה של גילדת יצרני המסמרים
 
בין ההצגות המסקרנות תעלה "הצליבה", מחזה אנגלי מימי הביניים, העוסק בקשייהם של החיילים הרומאיים שהצטוו לצלוב את ישוע. ההצגה, בביצוע בוגרי החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב תעבור כמסע בשדרת הפסטיבל ותגיע ל"גולגלתא" – שם תתבצע הצליבה לעיני כל. "המחזה כתוב מנקודת מבטם של החיילים. הם קיבלו פקודה ונתקלים בהרבה קשיים", אומר יאיר סגל, במאי ההצגה, "לא טוב להם וזה מה שהם מסוגלים לראות. המחזה מאוד אנושי ומתאים למדינת ישראל. אלו אנשים שאפילו צריכים לעשות משהו רע למישהו אחר, עדיין רואים את הקושי שלהם”.

ההצגה מבוססת כאמור על מחזה מימי ביניים, הנמצא במחזור מחזות המיסטריה של העיר יורק, שתרגמה לעברית אלמוג פעיל. ההצגה שהחלה את דרכה בפסטיבל "סמול במה" של אוניברסיטת תל אביב, התפתחה לאורך של כ-35 דקות, אך כאמור יש לה היסטוריה רחוקה יותר. "במקור ביצעו את המחזור הזה גילדת יצרני המסמרים", מספר סגל, "בחג הקורפוס קריסטי הגילדות יצאו לכיכר השוק וביצעו מחזות מהברית הישנה והחדשה ומחיי ישו. מכיוון שלא הכנסייה הייתה זו שהעלתה את המחזות היה בהם יותר הומור", הוא מתאר את ההפקה הימי ביניימית ואת ההפקה העכשווית: "כל גילדה הסתובבה עם עגלות כתפאורה או במה מאולתרת והציגה במקומות שונים. אנחנו לא משתמשים בעגלה, אבל מוציאים את זה לרחוב. השחקנים סוחבים את הצלב ונודדים איתו בטיילת בבת ים. הכיוון שלנו לא היה לנסות לשחזר, זה פחות רלוונטי לקהל בבת-ים. בעיקר חיפשנו את הרגעים האנושיים במחזה הזה. על הקשר המתבקש הוא אומר: "אלה לא חיילי צה"ל, אך יש הקשרים", הוא אומר, "להתעסק בחיילי צה"ל, זו תהיה פרשנות צרה ובנאלית, אבל כשמציגים בארץ, קשה להתנתק מזה".

"זו הצגה מצחיקה עם אלמנטים סאטיריים", הוא מוסיף אך מסתייג שלא מדובר בחמישייה הקאמרית או בארץ נהדרת, "זה טקסט ימי ביניימי עם חריזה ומשקל, ואנחנו מאוד מחויבים לטקסט. זה חריג לתיאטרון רחוב, שהוא בדרך כלל מאולתר, עם טקסט חופשי. זה יהיה מעניין לראות איך זה יהיה עם קהל חי ונושם בפסטיבל".

אדם תומך בקיר

העבודה "קירות" של מרב סבירסקי בביצוע עשרה יוצרים-משתתפים, שכל אחד מהם מאזן קיר על גופו, משלבת בין פיסול לתנועה אשר יוצרים, תוך כדי תנועה, חלל משתנה. העבודה עלתה לראשונה ב"ניסוי כלים 6" והיום אורכה כ- 25 דקות, כוללת הליכה ברחוב, בניית חללים סגורים והריסתם, ועבודת אימפרוביזציה של יחסים בין אדם לאדם ובין אדם למשטח.

"אנחנו שואפים לתנועה יום יומית", אומרת סבירסקי, שמגדירה את עצמה כיוצרת בין תחומית, "זה לא מחול. כל אחד מהמשתתפים מתמודד עם מה שדורש קיר, כשכל אחד מהם מצא בעצמו את התנועה שנדרשת לעבודה עם הקירות ועובד עם שפה וגישה ייחודית משלו. החיפוש היה כתוצר מהסיטואציה והפעולות", היא אומרת ומדגישה: "נוצרת שפה, אך היה לי חשוב לא לכפות את השפה שלי".
 
חברי הקבוצה הם חמישה יוצרים מתחומים שונים: הרקדנית הילה בוארון; אלה בן צבי, שעוסקת בתנועה; יותם דהאן ומיכל כהן, מתיאטרון ותנועה ומל ברגמן, שלומד עיצוב תעשייתי בבצלאל. "אף אחד לא רקדן ממש", אומרת סבירסקי, "זה היה מאוד חשוב לי. אלה אנשים שיש להם קשר עם הגוף שלהם. וחיפוש יום יומי, תנועה שנוצרת כתוצר של המפגש בין אדם לקיר שאותו הוא מנסה לייצב. יש כאן סוג של היפוך יוצרות, מאדם שנתמך בקיר, לאדם שתומך בקיר. העבודה מדברת על התהוות של חברה וקבוצה, שכל אחד בא עם ההתייחסות השונה שלו. אנחנו עובדים בתוך צומת ברחוב, שכל אחד מגיע ממקום אחר וכולם מפתחים תלות. זו עבודה מאוד עיצובית ופלסטית. לפני שרואים את האדם, רואים קיר".
 
מעודדות ומפקדות
 
עבודה נוספת היא "פסק זמן", של אנשי הקולנוע דנה טל ואהוד שגב. השניים יוצרים הכלאה של מעודדות ממגרשי הספורט עם מפקדות קרביות בצה"ל. הקבוצה הכוללת 12 בנות, צועדות בשלשות ומשלבת בין ריקודים למבני הסתערות בניצוחה של המפקדת אופירה זילברשטיין. מופע נע על טיילת ונעצר כל פעם בתחנה אחרת. הקבוצה מניפה את הדגל, יש מטווח ואימונים וסצנת השיא מסיבת מלחמה והכל בשילוב בין תנועות עידוד ליציאה לקרב. הבנות לבושות בבגדים של מעודדות עם אביזרים צבאיים לכוריאוגרפיה של נדר רוסנו. העבודה מאזכרת את פעילותה של קבוצת "תנועה ציבורית", אך לדברי טל: "המופע שלנו טרגי קומי, קרנבלי יותר. הם עושים דברים בכיוון אחר. אצלנו זו הליכה ברחוב בין אנשים ובשיתוף הקהל".
 
"השאלה הגדולה והרחוקה, המיתית שאנחנו שואלים היא `טוב למות בעד ארצנו?`, אומר שגב, "כולנו או רובנו היינו בצבא ואנחנו רוצים לשאול שאלות על אידיאלים ועל הרצון להלחם. אנחנו לא בסיסטם הצבאי, אלא בסיסטם האמנותי וחובתנו לשאול, להעיר ולרגש. לבדוק את עצמנו בתור עם איפה אנחנו.
 
לדבריהם, שם העבודה "פסק זמן" הוא משום שמוצאים אותנו בגיל 18 לפסק זמן מהחיים, לשירות צבאי. וברוח הקרב, על בגדי המעודדות יופיע הכיתוב "הזכות להילחם". "הסטודיו שלי ממוקם ליד מקום שמדפיס חולצות, וביקשתי ממנו חולצות", מספר שגב איך הכל התחיל, "מזה זה התגלגל ונולד העניין של מעודדות צה"ל". לדבריה במהל העבודה גילו שהסיסמא היא של גדוד ש-90% ממנו הן בנות. "זה משהו אבסורדי וסוריאליסטי לומר, אבל על זה אנחנו מתחנכים, על הזכות להילחם".
 
כל הצגה מהצגות התחרות תעלה פעמיים בערב בשלושת ימי הפסטיבל. להצגה המצטיינת יוענק פרס בסך 30,000 ₪. קדימה לקרב!