מחול - פתיחת פסטיבל הג'אז באילת: כוכב נולד

אבישי כהן התקבל באקסטזה, אבשלום בן שלמה הותיר רושם עמוק. יוסי מר חיים מדווח מאילת

אולם הטסטוסטרון

נתחיל דווקא מהסוף: השעה 02:30 לפנות בוקר והקהל לא נותן לאבישי כהן לרדת מהבמה. הוא כבר שר שני קטעים מאלבומו החדש-"אל הציפור" ו"שלום עליכם" והקהל רוצה עוד. אבישי כהן, מנהלו הבא של הפסטיבל אינו זמר ויש לו על מה לעבוד בנושא אינטונציה, ויבראטו וכו` אבל הוא הבין שהקול האנושי הוא המדיום הקומוניקטיבי ביותר. בתחילת ההופעה הפליא ללהט בבס, ולמען האמת, אהבתי יותר את כהן כמלווה ואת הפסנתרן הצעיר המופלא שי מאסטרו כסולן. כהן כותב לחנים מלודיים, שיש להם ניחוח ישראלי גם בהרמוניה, גם בהתנהלות הפראזות המוזיקליות, שנדמה כי טקסט עברי עומד מאחוריהן. כשהוא מנגן וחופר בתחתית הבס-זה אפקט ותו לא. כאשר הטריו (עם ג`וליאנה בתופים) משתקע במלודיה ולא בטכניקה-זוהי מוזיקה רגישה, מנוגנת נכון ומעבירה עומק של חווייה. כשהעלה כהן את המקישן איתמר דוארי כחבר רביעי- החלה האקסטזה. כבר לפני ההופעה זרמו מאות אנשים לאולם המערבי ואני מאמין שהאנרגיה ששודרה אל הטריו מהקהל הרימה את המופע, גרמה לאנשים לשיר ולרקוד עם כהן.

חמישה מופעים ראיתי היום (25 באוגוסט) והראש מתפוצץ מרוב מוזיקה. דני גוטפריד, המנהל הנוכחי סיפר במסיבת העיתונאים כי זה הפסטיבל הגדול ביותר מבחינת הופעות, "אפילו אם נרצה אין יותר מקום" והכמות תורגמה ברוב המקרים לאיכות. האולם המערבי הוא אולם הטסטוסטורון. במקרה או שלא במקרה שלושת מופעיו- רביעיית מייק שטרן, אדמר קסטניידה ואבישי כהן הם פרפורמרים מוחצנים, אוהבי קהל ואקשן. הראשון מביניהם, מייק סטרן, עשה את מה שהוא עושה תמיד- ניגן כמו שד, עבד על טורים גבוהים של פיוז`ן ולפעמים הגזים. אבל הבסיסט שלו, ריצ`רד בונה, גנב לו את ההצגה והציל את המופע בקולו המתוק הגבוה, בחום שלו ובקטע הסולו שלו-שבו הקליט את עצמו בלופ ארבע פעמים ושר על ההקלטה. שמענו חמישה קולות, וראינו, ברגעים בהם התופים שתקו אקט של טלפתיה נדירה בינו ובין סטרן, שניגן איתו מוזיקה עממית,שנשמעה אירית. החן שלהם ניטרל את הסקסופון והתופים שנסחפו לבדרך כלל נגינה מאוד מאצ`ואית.

המופע הבא היה של הטריו של קסטניידה בצירוף נגן הוויברפון ג`והן לוק. קסטניידה מנגן על נבל אינדיאני,כזה שיש ללהקות כמו לוס פאראגואיוס. בטכניקה של נגני פלמנקו הוא הופך את הנבל לכלי אגרסיבי וגם מנגן את הבס ביד שמאל. איתו נגן טרומבון, מתופף ונגן ויברפון מקסים. המוזיקה נשמעת מאוד לטינית ולפעמים ממש קסומה. צרוף הצלילים היה מאוד לא שגרתי. כאשר ניגן קסטניידה לבד-זה היה פחות מעניין, משהו כמו מיסה קריאולה. הוא איש מאוד סנטימנטאלי, כמו הכלי שלו ורק יחד עם התופים והטרומבון הוא מגיע ללהט הלטיני, המזכיר את צ`יק קוראה בראשית דרכו. היה כדאי לשמוע ולו רק כדי להעשיר את אוצר המוזיקה שלנו בעוד כלי.

בן שלמה – הכי מפרה, הכי עמוק

בין לבין שמעתי שני הרכבים ישראלים. אבשלום בן שלמה הנמצא בארץ כבר 37 שנה מנגן במופעו "החוויה האתנית" כאילו רק אתמול ניגן בשיקגו עם סן-רא,המורה הגדול שלו. זה היה המופע הכי מפרה בעיני, הכי עמוק. עזר כנגדו היה הגיטריסט הוותיק סטיב פסקוף. שניהם לא ישראלים במקור ושניהם הטביעו חותם עמוק על חיי המוזיקה בארץ. אבשלום, המוזיקאי הבכיר של קהילת העבריים מדימונה הוא הייצוג הכמעט יחידי לסגנון הג`אז החופשי ובדרכו הצנועה הוא הותיר רושם עמוק על כל מי שהיה באולם. אפשר לנגן ג`אז חופשי שאינו אגרסיבי וחודר ישירות לנשמה.

אבי לייבוביץ` והאורקסטרה השיקו דיסק חדש ביום ההופעה. כששמעתי אותו במלון הוא היה נקי, ברור, מתוזמר לתפארת ומאוזן מבחינת היחס בין תשעת הנשפנים לחטיבת הקצב שהיא ברובה חשמלית. בהופעה הערב הבאלאנס היה גרוע - הסינתסייזרים והגיטרה גברו על הנשפנים וההשפעה על הנגנים הייתה מיידית. קטעי הסולו המשובצים במארג התזמורתי מבצבצים מדי פעם, ואז התזמורת מלווה את הסולנים: הליווי התזמורתי, הכתוב בצורה מאוד מקצועית, הפריע לסולנים. היו גם הרבה קטעים טובים כמו הקטע המצוין "זמבורה" שכתב אלון פרבר וגם ניגן בו, הגיטריסט לקח עוד והכל עבד מצוין- קטע בניחוח המזרח. אז אם קטע אחד עובד , מה עם השאר? למזלו של לייבוביץ תתקיים עוד הופעה מחר.

ועכשיו אני בדרכי אל הג`ם, מנסה להתאושש משש שעות של מוזיקה.

פסטיבל הג`אז הבינלאומי באילת, יום שני, 25 באוגוסט: רביעיית מייק סטרן, החוויה אתנית –אבשלום בן שלמה, רביעיית קסטניידה, טריו אבישי כהן, אבי ליבוביץ` והאורקסטרה.