מחול - זה ייגמר בדם (יזע ודמעות)

ריאיון עם סטיב כץ, החבר היחיד מההרכב המקורי של "דם יזע ודמעות" שתגיע לארץ החודש

ביג בנד ואופי רוקיסטי

איך שגלגל מסתובב לו. סטיב כץ, דינוזאור שעדיין יכול לשלף מתיבת הזיכרון אפיזודות דהויות שלו ושל אל קופר מחליטים על הקמת "דם, יזע ודמעות", יהיה היחיד מגזע המייסדים מ-1967, שינחת כאן עם חברי הלהקה להופעה בהיכל התרבות בתל-אביב ב-22 בספטמבר, ויום לאחר מכן באמפי שוני בבנימינה, לציון 40 שנה לקוממותם.

הלהקה המיתולוגית/ אגדית/ מכוננת (כל סופרלטיב הולך כאן), נתנה בזמנו קונטרה ניו-יורקית לסצינת הג`אז-פופ-רוק המפותחת יותר באילינוי, שכללה את "שיקאגו", "אידי מארס" ו"אלקטריק פלאג", שתקפו פלוס מינוס אותה תקופה. "גלגל מסתובב", "כשאמות", "לא יכול לעזוב אותה", "אני אוהב אותך יותר משתדעי אי פעם", "עשית אותי מאושר מאוד" ו"היי-די-הו" - אלה הן רק פנינים מוזיקליות בודדות נבחרות ממסכת יצירה רחבה נהדרת שהלהקה עומדת מאחוריה, ואשר הפכו ללהיטי רדיו. השם "דם, יזע ודמעות", שהגה אל קופר, המוזיקאי המחונן מייסד הלהקה, לא לקוח מנאומו המפורסם של ווינסטון צ`רצ`יל מ-1940, אלא בעיקר מחוויות פיזיות של הופעת לילה מאוחרת בה ניגן כשידו כבר מדממת, כמו גם בהשראת שם אלבום של ג`וני קאש, שיצא ב-1963.

"אל קופר ואני היינו לפני כן במשך שנתיים וחצי בלהקה בשם `בלוז פרוג`קט` (הרכב על טהרת מוזיקאים יהודים שפעל בגריניץ` ווילאג`, בניהולו של טום ווילסון)", משחזר כץ (גיטרה, שירה), 63, את השתלשלות העניינים לפני ארבעה עשורים. "אל עזב את הלהקה הזו ותכנן הקמת להקה חדשה עם בובי קולומבי (המתופף). הואא הגיע לניו-יורק מסן פרנסיסקו ותכנן לנסוע ללונדון, כדי להמשיך שם את הקריירה שלו. בדרך ביקש ממני לשתף איתו פעולה בשני שירים חדשים. אבל בסופו של דבר הוא ביטל את נסיעתו, ובמקום זאת הקמנו יחד את `דם, יזע ודמעות` (שמנתה שמונה חברים, ארבעה מהם נגני כלי נשיפה, חצוצרה, סקסופון, טרומבון – נ.מ)".

איך בדיוק נולד השילוב של כלי נשיפה ואוריינטציה ג`אזית בשילוב עם רוק?

"כשחשבנו על הפורמט של הלהקה החדשה, החלטנו לצרף כלי נשיפה לקונספט של הרוק, ולא להמשיך באר אנ. בי. ה`אלקטריק פלאג` עשו משהו דומה קצת לפנינו ורצינו להמשיך את הסגנון הזה. חצי מהלהקה הייתה בעלת אוריינטציה של רוק, וזה כלל את אל ואותי, אבל הרבה מהחבר`ה, בהם בובי המתופף, הגיעו מתחום הג`אז. אז למעשה יצרנו לראשונה עיבודים של ביג בנד, ושילבנו בהם את האופי הרוקיסטי שלנו. אני מאמין שהיינו הראשונים באפיון הספציפי הזה של להקה".

מניין היה לכם הביטחון שהסגנון הזה עשוי להיות מסחרי?

"אני חושב שעיקר ההצלחה לה זכינו באה בזכות הזמרים שלנו והשירים שחיברנו, ועל זה בנינו. הקול של אל היה אמור לספק את הסחורה וכשעזב ועשינו אודישן לדייוויד קלייטון תומאס, קלטנו שגם לו יש קול גדול, בעל פוטנציאל מסחרי גבוה. סביב קולותיהם של הזמרים והמלודיות הטובות שחיברנו, בנינו את ההפקה והעיבודים והייתה לנו תחושה שכל המכלול עשוי לעבוד".

"כל הופעה היא אושר עבורי"

למעשה, האלבום הראשון של הלהקה The Child Is Father To The Man"" (1968) התקבל בהתלהבות על ידי מבקרי המוזיקה אך לא זכה בהצלחה מסחרית, והגיע תחילה רק למקום ה-47 במצעד המכירות האמריקני. זאת למרות שהוא כלל את בלדת האהבה הבלוזיסטית האולטימטיבית של קופר, "אני אוהב אותך יותר משתדעי אי פעם", את שירו של הארי נילסון "בלעדיה" וגם את "אני לא יכול לעזוב אותה". הדבר גרם לחיכוכים בין חברי הלהקה ולדרישה של חברת התקליטים "קולומביה", שבה היו חתומים, ליצור חומר מסחרי יותר. עקב כך פרש קופר מההרכב. דווקא לאחר מכן החלה הלהקה אט אט להיות מחובקת גם על ידי הקהל, ושירי האלבום השני, שנשא את השם "דם, יזע ודמעות" ויצא ב-1969, כבר זינקו לראשי מצעדי מכירות הסינגלים, וגם האלבום עצמו רשם הצלחה גדולה וזכה בפרס "אלבום השנה" בטקס חלוקת פרסי הגראמי. "גלגל מסתובב", "עשית אותי כה מאושר" ו"וכשאמות", היו הלהיטים הבולטים מתוכו. באותה שנה הופיעה הלהקה בפסטיבל וודסטוק המיתולוגי.

הופתעתם מהצלחת האלבום השני לאחר שהראשון לא ממש המריא?

"נכון שהאלבום הראשון היה סוג של כישלון, אבל אנשים חזרו אליו לאחר מכן, ולכן הציפיות שלנו מהאלבום השני לא היו ממש מרקיעות שחקים. האלבום נכנס תחילה למקום ה-16, ואני נהגתי כל יום רביעי להתקשר טלפונית למקום בו ריכזו את נתוני המכירות, כדי לדעת מה קורה עם האלבום באותו שבוע. בשבוע השני לא הצליחו למצוא אותו ברשימה, אז כבר אמרתי לעצמי, אוקיי היינו במקום ה-16 ועכשיו אנחנו מחוץ למצעד. אבל פתאום הבחורה מתקשרת אליי לאחר כמה דקות ואומרת לי, לא הסתכלתי קודם במקומות הראשונים ברשימה, וכעת אני יכולה לבשר לך שאתם במקום הראשון. זו הייתה הפתעה מוחלטת. אם אני זוכר נכון, התעלפתי על המקום".

יצרת והופעת עם הלהקה ברציפות מ-1967 ועד 1973. למה בעצם פרשת אז?

"היינו הרבה בדרכים, בסיבובי הופעות, וזה מתיש. רציתי לקחת קצת הפסקה מזה. גם התיידדתי באותה תקופה עם לו ריד והחלטנו לעבוד יחד. הפקתי לו את אלבומיו `חיית רוק נ` רול` ו`סאלי לא יכולה לרקוד`. כך בעצם קיבלתי החלטה להפסיק סופית להיות בדרכים ולעבור לקריירה של מפיק".

ומתי בעצם חזרת להופיע עם "דם יזע ודמעות".

"לפני כשמונה חודשים. עסקתי בדברים שונים במרוצת השנים, כולל עסק שהיה לי עם אשתי, שלא קשור לעולם המוזיקה. ואז הם התקשרו אליי ושאלו אותי עם בא לי לשיר עם הלהקה את השיר שלי `לפעמים בחורף`. אמרתי שאשמח לעשות זאת, ומאוד נהניתי מהחוויה ונשארתי. הלהקה ממש מצוינת עכשיו וכל הופעה שלנו היא ממש אושר עבורי. אני גאה שאחרי 40 שנה הלהקה עדיין בועטת ועושה עבודה טובה מאוד. שמחתי מאוד לחזור להרכב בתקופה הנוכחית".

אפשר להשוות בין המוזיקאים החברים בלהקה היום לחבר`ה שלך, מדור המייסדים?

"החברים היום טובים יותר מהאורגינלים. הם צעירים יותר אבל מיומנים יותר. לא העזתי עדיין לקחת גיטרה ליד מאז שאני איתם, כי יש בלהקה גיטריסטים נהדרים. גם חטיבת כלי הנשיפה הרבה יותר חזקה היום מזו שהייתה לנו אז. ורוב (פפארוזי, הסולן הנוכחי) הוא זמר נהדר, נגן הרמוניקה מצוין ונותן שואו מדהים. אז ממש מרגש אותי לעשות את זה עם החברים האלה עכשיו".

פרט לכץ, ההרכב הנוכחי של הלהקה כולל היום את פפארוזי כאמור, דייב גליס (גיטרה), גלן מקללנד (קלידים), גארי פוט (בס), אנדראה ולנטיני (תופים), טדי מולט (חצוצרה), סטיב ג`אנקובסקי (חצוצרה) וג`נס וונדלבו (טרומבון).

חוויה יהודית עם ביקור התזמורת

היית עם הלהקה גם בביקורה הקודם בארץ, ב-1972?

"כן, ודאי, זו הייתה חוויה מרתקת. עשינו קונצרט אחד בעין גב, שאליו כמה מאיתנו, כולל אני, הגענו באיחור ולא ממש נתנו הופעה טובה, ואני חושב שהקהל לא ממש אהב את זה. אבל שאר הקונצרטים, בחיפה ובתל-אביב היו נהדרים".

לתחושתי, בכמה משירי ראשית הקריירה שלכם יש סאונד הדומה למנגינות הכלייזמרים. האם זה משום שהבולטים שבין חברי הלהקה המייסדת היו יהודים?

"אני לא רואה כל השפעה של מוזיקת כלייזמרים על המוזיקה שלנו, ואני אוהב מוזיקת כלייזמרים. כך שבנקודה זו אני חייב לחלוק עליך".

מפתיע שהלהקה עדיין קיימת. הרי לאורך 40 השנה היא הפסיקה להופיע, חזרה לדרכים ושוב הפסיקה. וחוץ מזה, ספרתי לא פחות מ-127 חברים שהצטרפו ו/או עזבו את ההרכב.

"נכון, אבל זה דבר נהדר. כי אם תעבור על השמות תראה שהלהקה הייתה בית מוזיקלי נהדר למוזיקאים גדולים ברבות השנים, כמו ג`קו פסטוריאס, ג`ו הנדרסון, מייק סטרן. זו הייתה מכללה וחממת גידול למוזיקאים, שממנה הם יצאו לפעילויות אחרות. כך ש`דם, יזע ודמעות` היא יותר מוסד או בית ספר, מאשר להקה. דבר נוסף שאני גאה בו הוא שהלהקה הצליחה לא רק להשתמר אלא להשתבח לאורך השנים, ועל כך אני חייב לתת קרדיט גדול לבובי קולומבי, ששמר על הגחלת והיה הדבק בין החברים".

למרות שהלהקה הצליחה להתקיים ולהשתמר שנים רבות כל כך בגלגולים שונים, למעשה מאז שנות ה-80 היא לא הקליטה חומר חדש. מדוע?

"ככל הנראה בעיקר משום שהחברים הרבו להופיע והיו הרבה בדרכים. חוץ מזה, הקהל בהופעות אוהב בדרך כלל לשמוע להיטים שהוא מכיר. כעת, כשחזרתי ללהקה אני מחבר דברים חדשים, וכך גם כמה מהבחורים האחרים. אני מאמין שבקרוב הקהל שלנו יוכל לשמוע גם חומר מקורי חדש שלנו".

לקראת סיום השיחה כץ מרגיש צורך לשתף אותי ב`חוויה היהודית` שלו ומספר לי שכשהיה ילד למד קצת עברית בבית ספר יהודי. "אתה יודע", הוא ממשיך. "אשתי ואני ראינו אתמול סרט ישראלי נפלא, `ביקור התזמורת`. ממש תענוג, חוויה פנומנלית. כשאגיע לארץ ארכוש עותקים בדי.וי.די עבור שאר חברי הלהקה. אני רוצה שהם יתרשמו ממנו כמוני. אני יודע שאתם עושים שם בשנים האחרונות סרטים מצוינים נהדר. שמעתי גם על `בופור`, שהיה מועמד לאוסקר".