שפה תיאטרלית אחרת
 
בית הספר של תיאטרון הגוף חבוי לו כמובלעת סודית בחצר פנימית ברחוב סלמה בשכונת פלורנטין אחרי שמפלסים דרך בין מבני תעשייה והמוסכים מגלים בין כמה זולות ישיבה באווירה חמימה את החלל המזמין של בית הספר שהוקם לפי חמש שנים על ידי נעם מאירי, נלי עמר וגיל בכר.
 
לפני יותר מעשרים שנה למדו מאירי, עמר ובכר בבית הספר לתיאטרון תנועה של ז`אק לקוק בפריז והחלום על הקמת מקום לתיאטרון פיזי בישראל התגבש אצלם במשך תקופה לא קצרה. לא מעט בוגרים של בית הספר הפריזאי המהולל השתלבו במהלך השנים בבתי ספר למשחק בארץ אבל כדברי נעם מאירי "תמיד זו הייתה נישה אקזוטית שלא תפסה יותר מדי מקום. במיינסטרים של התיאטרון מתרכזים בעיקר במילה הכתובה ובמחזאות ופה רצינו שהפרופורציות תהיינה הפוכות".
 
"אנחנו מתעסקים בדרמה, מספרים סיפור אבל מחפשים שפה תיאטרלית אחרת שנותנת הרבה מקום לגוף לתנועה, לסגנון  ואנחנו לא שבויים בתוך משחק ריאליסטי - מתעסקים הרבה מאוד במסיכות, בתיאטרון רחוב, בדברים שקשורים לקרקס, ליצנות וכדומה".
 
היום מונה צוות בית הספר שישה מורים למשחק שכולם בוגרי לקוק ביניהם גם  שירילי דשא, צביקה פישזון שרוקד אצל ענבל פינטו  וענת ברנשטיין. מעבר לכך צירפנו מורים מקצועיים כדי להביא תלמידים לוירטואוזיות פיזית כמו אקרובטביקה, אקרובלאלאנס, מחול, פנטומימה, פלדנקרייז  - כלי מאוד חשוב לאמן במה  להכיר לעומק את הפיזיולוגיה והמכניקה של הגוף את אופי השימוש בגוף. אנחנו מנסים לחשוף את התלמידים להרבה סוגי  אמנויות למשל בשנה שעברה נתנו סדנה קצרה באקרובטיקה אווירית וכמה נדלקו על העניין מהיום מתאמנים באופן אינטנסיבי על חבלים ודברים כאלה".
 
בשונה משפות תיאטרליות אחרות שיטת הלימוד של לקוק מניבה תלמידים שאינם רק שחקנים מבצעים אלא שחקנים יוצרים שמעלים אך ורק יצירות מקוריות משלהם בהתאם לסגנונות הנלמדים ולקראת סוף הלימודים "הם יוצרים את השפה והסינתזה שלהם".  
 
אתם בעצם פונים לקהל יעד קצת שונה מזה של בתי ספר אחרים למשחק?
 
"מגיעים אלינו אנשים שפחות מעניין אותם לגמור בית ספר למשחק ולהשתלב כשחקן מבצע בתיאטרון רפרטוארי אלא אנשים שרוצים להיות גם יוצרים. בעצם יוצאים מכאן אנשים שמשחקים, מביימים ומתחברים לקבוצות  תיאטרון שיוצרות באופן עצמאי כמו קבוצות תיאטרון רחוב. יש  אנשים שהולכים למחול ומביאים את התיאטרון למחול . באים גם אנשים מעולם המחול שרוצים להתעמק בתיאטרון.  אצלנו יש אחריות טוטלית של התלמידים על כל  התהליכים – הם  יוצרים הצגה מאפס דרך אימפרוביזציות ומגיעים למופע כשלא היה להם בהתחלה מחזה כתוב. אין להם במאי, אין להם מעצב תפאורה, תאורה וכד` – כל האחריות עליהם. בהנחיית המורים הם גם מפיקים את הערבים שלהם.
 
"זה חלק מאוד מהותי מהקונספט של הלימודים. אנחנו לא מכתיבים -אתה בתפקיד כזה או אחר,  אין מישהו שעושה קאסטים. יש קבוצת תלמידים שמגבשת רעיון ויוצרת מופע וזה תלוי בדינמיקה שלהם מי יותר נוכח ומי פחות נוכח על הבמה בסופו של דבר. האנשים שבאים למסלול המקצועי עובדים מאוד קשה במשך שנתיים או שלוש שנים והרבה תלוי בהם. אנשים מאוד מאוד עצמאיים מי שאין לו מספיק אחריות לא מחזיק מעמד".
 
 
נשמע שזו שיטת עבודה שיש לה מה להציע  בתחום העבודה העצמית
 
"יש לנו מסלול פופולרי  של לימודים חד שבועיים למשך שנה שאליו מגיעים אנשים מטפלים באמנויות, אנשים שלא מתחום התיאטרון, אנשים שהמקצוע שלהם משיק לתיאטרון בחינוך ובהוראה ועוברים מסע מעניין של שנה פעם בשבוע מאוד מתחברים לעבודה הזו. מצד שני יש גם קורס שמיועד לאמנים מקצועיים שחקנים ורקדנים,  שלמדו באופן מקצועי ובאים אלינו לתכנית קצרה להשתלמות".
.
לגבי התמיכות – סוף סוף משרד התרבות המדע והספורט הכיר בנו לצורך תמיכה לפני שנתיים השנה זו הפעם השנייה ב-2007 הכירו בנו  תמיכה מצומצמת עדין אי אשר להשוות אותה לבתי ספר מדושנים אחרים. אבל זה מאוד עוזר ובשנה האחרונה עיריית תל אביב הכירה בנו בפעם הראשונה וזה מאוד עוזר להמשיך ולעבות את תכנית הלימודים וליצור עוד פרויקטים עבור תלמידים.  
 
רשת בינלאומית של בוגרים
 
כמה בוגרים יש לכם?
 
"בסך הכל  - סיימו השנה מעל 50 תלמידים. המסלול המקצועי מציע שנתיים בסיס  והחל מהשנה יש אפשרות למצטיינים ללמוד שה נוספת על בסיס של חונכות אישית ליצירה מקורית. בעוד שבועיים פעם ראשונה שנערוך פרזנטציה של שני התלמידים שעשו את המסלול המיוחד של השנה השלישית  ויצרו שתי עבודות סולו ארוכות – `1 למיליון` של מאור פרידמן  ו`מי ילדה טובה?` של תמרה קובלסקי. אלה שני אנשים צעירים, בני פחות מ-25 שמגיע להם שאפו רציני. בעבודה מאוד קשה ובמשמעת מטורפת יצרו בשבעה חודשים מופע סולו של 45 דקות. הם גם הביאו את הרעיון, כתבו אותו וביימו את עצמם ועשו מאפס הכל. לדעתי אלו שתי הצעות מעניינות לתיאטרונטו הקרוב".
 
אתם מרגישים שהעשייה שלכם מגיעה להכרה?
 
"אנשים יותר ויותר מכירים בייחוד של מה שקורה פה וכל שנה אנחנו והבוגרים שלנו משתתפים בפסטיבל עכו וגם בפסטיבל תיאטרון רחוב בת ים  ("קרקס השפמים"). השתתפנו גם  בפסטיבל לתיאטרון פיזי בקליפה וגם בפסטיבל לתיאטרון קצר. גם בתיאטרונטו האחרון היה מופע של בוגרת שלנו במסגרת תיאטרון חוצות.  יש גם קבוצות שנוצרות עצמאיות שבונות את הקו שלהן כמו קבוצת זעזע.  בוגרי המחזור הראשון יצרו מופע שהוא תהלוכה  ברוטשילד ועברו לכל מיני פסטיבלים. זה מתחיל לחלחל.
 
"כל העשייה הזו הולכת נורא עמוק עם השחקן כיצר ומישהו שרוצה להגיד משהו מעצמו בצורה הרבה יותר אותנטית לא בהכרח דרך עבודה של מילה ואינטלקטואליזציה אלא משהו הרבה יותר ראשוני. הבוגרים שלנו לא יצטרכו לשבת בבית כי איזה במאי לא קרא להם. מספיק שיהיה למישהו רעיון הוא ידע מה לעשות עם זה. דבר נוסף הוא שככל שהזמן עובר יש להם יותר ויותר אחד את השני. יש להם עם מי לעבוד. זה מאפיין בוגרים של לקוק בכל העולם שמחפשים כל הזמן אחד את השני כי יש שפה ובסיס עמוק ומשותף. זו מין משפחה מאוד גדולה. תשעים אחוז מהכיתה שלמדה אתי בפריז היו לא צרפתים  למדו אתי אנשים מלפחות עשר מדינות שונות ולכן גם יש רשת כזו של קשרים בכל העולם".  
 
בתיאטרון הפיזי כמו במחול גם אין בעיה של שפה
 
"כן. כשסיימתי את לקוק העליתי הפקה עם חבר אוסטרי שלמד אתי גם בתל אביב וגם באוסטריה באותה צורה. הפוטנציאל הבינלאומי בהחלט גדול. החל משנה שעברה אנחנו מקבלים פתאום פניות  מהרבה אנשים בחו"ל ובמקרה של ישראל יש כל מיני יהודים שנורא רוצים לבוא לשנה בארץ ללמוד ולא יודעים את השפה ושמעו שאצלנו אפשר ללמוד תיאטרון גם אם הם לא שולטים בעברית. יש תלמידה מארה"ב  ויש תלמידות מאורגוואי ומברזיל  ויש עולה חדש מגרמניה. ועוד דבר מעניין הוא שעולה לשנה ב` אצלנו גם תלמיד חירש.  (שמשמש כאחד המדריכים בתערוכה `האזנה לשקט`). בחור מוכשר בצורה מטורפת שבמקרה הוא גם חירש וגם אתיופי וזה מקסים לראות איך הוא משתלב בכיתה".
 
 
לפני כמה חודשים צפיתי במופע סיום השנה של בית הספר שבו העלו הבוגרים ערב עבודות יחיד ועבודות קבוצתיות   ("אימפולס"). הרעננות בעשייה ובתפיסה התיאטרונית ניכרה ברבות מן העבודות שהוצגו על הבמה. מופע מצחיק ומרתיע של אחת הבוגרות עסק במחיקת הזהות הנשית על ידי העלמתם של אברי הגוף בזה אחר זה ונחרט במיוחד בזיכרון. דוגמה חיה ליכולת של התיאטרון הפיזי לא רק להצחיק אלא גם לומר דברים נוקבים, ללא מילים.

מופע בוגרי תיאטרון הגוף מאור פרידמן ותמרה קובלסקי יתקיים בתאריכים 14, 15 בספטמבר 2008 ב- 20:00 בבית ספר תיאטרון הגוף בתל-אביב.