ריקוד של אנשים אמיתיים
 
הכוריאוגרף והרקדן האמריקני הנודע דניאל עזרלו ישוב לקראת סוף החודש לישראל עם להקתו, העלאת יצירתו החדשה, "Why", ברחבי הארץ במסגרת סדרת "מחול במשכן" (החל מה-22 בספטמבר). הטריגר למופע היה השתתפותו של היוצר בתכנית ריאליטי באיטליה בשם "חברים". המפגש עם הצעירים שהתמודדו בתכנית,  שאינם אנשי מקצוע בתחום המחול, סיפק לו את ההשראה למופע, המתאר את החיים כקליידוסקופ מופלא המורכב מאלפי פעולות יומיומיות, פשוטות ורגילות, ויחד עם זאת ייחודיות. 
 
העיקרון שהנחה אותו היה "ריקוד של אנשים אמיתיים", כשהרקדנים העולים לבמה מייצגים אנשים נורמליים המגשימים את האידיאלים שלהם. העבודה הושפעה מאירועי היומיום ומנסה לחשוף את הקסם החבוי בשגרת החיים הרגילה. במופע משולבים קטעי וידאו ומוזיקה, בין היתר של הביטלס, יו-2, דייוויד לאנג, אלאניס מוריסט, "מסתורי הקול הבולגרי" ועוד.
 
"כשהוזמנתי ליטול חלק בתכנית הריאליטי כמדריך למתמודדים שם בתחום שלי, חשבתי שזו תהיה עבורי פלטפורמה טובה ליצור בהזדמנות זו את המופע הבא שלי", הוא מספר בשיחת טלפון מלוס-אנג`לס. "אז בעצם ההשראה שקיבלתי מהתכנית לא הייתה ישירה, אלא שבאופן עקיף - האנשים שאיתם עבדתי בתכנית סייעו לי להתבונן על סביבתי, להבין דברים חדשים על התרבות המודרנית, על אורח החיים העכשווי  ועל המציאות שסביב עולם הטלוויזיה".
 
מה הרעיון שמאחורי המופע?
 
"למעשה הקונספט שלי היה לעשות מופע פשוט, ססגוני-בידורי, שיגרום לקהל ליהנות. אמנם הכותרת המלאה של התכנית (`למה להיות יוצא מן הכלל כשאתה יכול להיות אתה עצמך?`) היא כנראה בעלת נימה פילוסופית, אבל זה נבע מכך שהייתי תחת אותה השפעה של אווירה טלוויזיונית שבה כל אחד מהצעירים האלה מנסה להיות מס` 1. הם חושבים שאם הם יזכו בתכנית הטלוויזיה, החיים והקריירה שלהם יקבלו משמעות. אבל האמת היא שכל אמן אמיתי משקיע שנים על גבי שנים כדי להפוך למומחה בתחומו. אמנם כל אחד יכול לנסות ולקוות, אבל יש מהלך של שנים, שבמרוצתן אתה משקיע באימון ובהתנסות, והפקטור של הזמן בהחלט עושה את שלו, וכשאתה מבוגר יותר אתה עושה דברים אחרת.
 
"אני חושב שמאוד חשוב לתת לאנשים את התחושה שהעניין הוא לא לזכות בתכנית ריאליטי, אלא לממש את שאיפותיך, את אהבתך, את הצורך לכבד את עצמך. לכן אני שואל כל הזמן למה? למה אנחנו מנסים? למה זה חשוב לנו? השאלה החשובה בעצם היא מהי המוטיבציה שמביאה לאקשן. לכל אמן יש שאיפות מרחיקות לכת, לזכות באוסקר, לעשות הרבה כסף וכו`. זה טוב, כל עוד נהנים ממה שעושים. אבל זה לא אומר שזה מה שכל אחד אמור לעשות, ושהעולם בנוי על כך. אני מנסה לומר שאתה לא צריך כל הזמן להשתדל להיות יוצא דופן. זה שאתה נורמלי זה מושלם. כבר בזה אתה יוצא דופן. כל אחד יוצא דופן. אני לא מנסה לומר דברים מסובכים, אלא פשוטים. ככל שאתה יותר פשוט, אתה יותר קרוב לאלוהים. אני לא רוצה לעשות אוונגרד. אני מודע לקהל ולצורך שלי לבדר אותו, לגרום לו אושר ולשחרר אותו". 
 
הכוריאוגרף של דיוויד בואי ויו 2
 
מה היו הפעילויות האמנותיות המרכזיות שלך בשנים האחרונות?
 
"הייתי מעורב בכל מיני היבטים כוריאוגרפים בז`אנרים שונים באמנות. עבדתי על הסרט `מעבר ליקום`, על פי שירי הביטלס, עשיתי כוריאוגרפיות לתכניות טלוויזיה, למופעים שונים של מחול מודרני ואפילו לאירוע ספורט גדול בינקי סטאדיום. אני לא מרגיש היום מחויב אך ורק לעולם האמנותי של התיאטרון והמחול המודרני, למרות שאלה הם השורשים שלי ואני בהחלט מכבד אותם. אבל היום אני הרבה יותר פתוח גם לדברים אחרים. השנה האחרונה הייתה מבחינת העבודה שלי מאוד מגוונת, ולא בהכרח קשורה לתרבות הפופולרית, למרות שאני לא פוחד ממנה".
 
במרוצת שנות פעילותו בתחום, עבד עזרלו עם מוזיקאים רבים, בהם יו-2, דייוויד בואי, ריקי מרטין, ג`וש גרובן, פיית` היל ופט מתיני. "לחלק מהם עשיתי וידיאו-קליפים, כמו למשל ליו-2, והיום אני עובד עם בונו ואדג` על גרסת המיוזיקל לברודוויי של `סופרמן` (שתביים ג`ולי טיימור, איתה עבד גם ב`מעבר ליקום`)", הוא מגלה. "לדייוויד בואי עשיתי בזמנו את הכוריאוגרפיות ל`ספיידר טור` שלו, ועבדתי איתו על כך באופן צמוד, אישי ואינטנסיבי. לג`וש גרובן ביימתי את הקונספט והכיוון למופע החדש שלו. למעשה, שיתופי הפעולה שלי עם אמנים מתחום המוזיקה הם מגוונים ומשתנים מאמן לאמן".
 
 בשנות ה-80 בילית חמש שנים בישראל ועבדת עם להקת "בת שבע". מה זכור לך מהחוויה הזו?
 
"זו הייתה חוויה גדולה ומכוננת בחיי. זו הייתה אחת ההזדמנויות הראשונות שלי לבטא את עצמי בראשית דרכי ככוריאוגרף ולא רק כרקדן. שהיתי בישראל חמש שנים (1990-1985) ונהניתי מאוד. הרי אמי היא מישראל ויש לי בישראל המון קרובי משפחה, מפוזרים בכל הארץ. למעשה, עד שהגעתי לעבודה עם `בת שבע`, ביקוריי כאן היו ביקורי קרובים, שבכלל לא היו קשורים לעבודתי האמנותית. כך שהעבודה עם הלהקה הוסיפה מימד נוסף וחשוב לקשר שלי עם ישראל. אוהד נהרין תפס את הפיקוד על הלהקה לאחר שעזבתי ועשה עבודה ממש נהדרת, לטעמי". 

 בשנת 98` הוא הופיע בפסטיבל ישראל עם להקת "עזרלו וחברים". "בהתחלה ביקשו ממני מופע סולו, אבל נראה לי יותר להביא את הלהקה, ובאמת זה היה מופע אקלקטי, עם דוגמיות של ריקודים מכל רחבי העולם", הוא מספר. "נהניתי מאוד מהחוויה הזו, שמשקפת את עולמי האמנותי שאומר שאין גבולות ושאתה באמת יכול לעשות מה שאתה רוצה. זה בעצם בדיוק מה שקרה עם הקריירה שלי. למדתי בקולג` בתחומי המדעים ולא הייתי בכיוון של אמנות בכלל. אבל דווקא שם גיליתי את הריקוד, בגיל מאוחר יחסית עבור רקדן בדרך כלל, ומאז כל ההתפתחות שלי בתחום לא הייתה אופיינית למסלול רגיל של התקדמות בתחום הריקוד והכוריאוגרפיה. כך שאני חושב שהכול אפשרי. כל מהלך אצלי הוביל לבא אחריו. לא הייתה לי תכנית עבודה או משהו, הדברים פשוט קרו. כמובן שנדרשה המון עבודה כדי להוביל אותי משלב אחד לבא אחריו, אבל הדברים פשוט זרמו ללא תכנון מוקדם".
 
כך גם התגלגלת לאיטליה ולמשחק בסרטים?
 
"בדיוק, מכל הדברים שיצא לי לעשות בקריירה התפתח מעין קולאג`. התחלתי במחול מודרני בברקלי, ואחר כך פיתחתי קריירה של רקדן בניו יורק. אחר כך הקמתי את להקת `מומיקס`, שלקחה אותי להרבה מקומות נוספים. היא הייתה מאוד פופולרית ביפן, למשל. כך גם הגעתי לאיטליה, ולפתע  התחלתי לעשות שם קולנוע כשחקן בסרטים (הוא הופיע בסרטי ויטוריו גסמן, מריו בלוקיו ולינה ורטמולר) או בתיאטרון. נהניתי מזה מאוד, ראיתי שיש לי אפשרות לבטא את עצמי כאמן בתחום נוסף, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה לא משהו שארצה להעביר אליו את כובד המשקל של הקריירה שלי".
 
עזרלו עבד עם להקות מחול ותיאטרון נודעות ברחבי העולם ובין היתר יצר כוריאוגרפיות ל"הבארד סטריט דאנס קומפני" משיקאגו, בלט האופרה של פריז, להקת המחול הקיבוצית, להקת "בת שבע", להקתו של רודולף נורייב ועוד. בתיאטרון יצר כוריאוגרפיה ל"הציפור הירוקה", של ג`ולי טיימור, ל"מובי דיק", שהועלה ב"תיאטרון השאנז אליזה" בפריז, ולמחזמר המצליח "אהבה", המבוסס על המוזיקה של הביטלס, בביצוע ה"סירק דה סוליי".
 
"הקריירה שלי עברה כל מיני פאזות וקפיצות בלתי מתוכננות", הוא אומר. "הדברים פשוט קרו, ובאופן די טבעי אני חייב להודות. כמו שהיום אני עומד לעסוק בבימוי, וזה נראה לי מהלך טבעי".
 
אתה מתכוון לבימוי סרטים?
 
"כן, אני עובד כעת על סרט באירופה, בפריז למען הדיוק. זה יהיה פרויקט שיכלול את כל האלמנטים שאני שולט בהם, תנועה ומוזיקה, וזה לא בהכרח אומר מיוזיקל, בסגנון של ברודוויי. בעתיד אני  בהחלט מתכנן לעשות גם דרמות, אבל גם בהם תשולב תנועה וכוריאוגרפיות, הנושא בו אני שולט". 

להקת המחול של דניאל עזרלו תופיע בישראל בין התאריכים 27-22 בספטמבר  בתיאטרון ירושלים, במרכז רפופורט בחיפה ובמשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב (4 הופעות).