אמביאנס מקומי

מנהלה האמנותי של סדרת הג`אז החדשה של תיאטרון גבעתיים, יוסי אקצ`וטי, ידוע באהבתו למוזיקת ג’אז חתרנית ונועזת. עם זאת הוא יודע שכדי להביא קהל עליו לתת את הדעת גם על מי שאוהב ג’אז יותר מקובל וקליט ולכן כלל בסדרה גם ג’אז מניו אורלינס ומחווה לדיוק אלינגטון (שם הסדרה, לפי הסבר ששמעתי ברדיו מעלה את שני הקצוות : -Uptown— הג’אז של המועדונים היוקרתיים ו-Downtown הצליל של השוליים).
 
למרות שגלעד הקסלמן הוא ישראלי אני מתייחס אליו כנגן אורח: הוא מופיע רוב הזמן בניו יורק, והישראליות שלו, כמו של יובל כהן, הצלע השלישית של שלושת הכהנים היא בבחירה  מלודית, בהתייחסות להרמוניות תוך כדי כתיבה וביצוע ובמין אמביאנס מקומי שקל  לחוש בו וקשה להגדיר אותו.
 
הקונצרט של יום שישי המחיש בצורה הברורה ביותר את הכפילות שהג’אז נמצא בו כיום. מי שהיה נכנס רבע שעה לפני הסוף היה שומע רביעייה סופר מודרנית, שבה מצטט הגיטריסט את אורנט קולמן, הסקסופוניסט לוקח צליל בודד ומסתלבט עליו והמתופף מספק מערכת קצבים משתנה. אך בשעה הראשונה ניגן ההרכב מוזיקה אסטטית ושקולה, ניתן להגיד אפילו מנומסת ולא פראית, עם נטייה למקצבים לטינים מרומזים, קטעים מאוד מלודיים, באלאנס מצוין בין חברי הלהקה וצורת נגינה בגיטרה הכוללת לווי ונגינת סולו בו זמנית.
 
להקסלמן יש שליטה טובה ומודעת בהרמוניה וטכניקה מצוינת שאותה הוא לא מנצל למעברי סולו אגוצנטריים אלא ליצירת קטעי סולו המבוססים על הלחן המקורי. ניתן להכליל אבחנה זו גם על יובל כהן, סקסופוניסט שידוע כאמן החושב לפני שהוא מנגן ומעולם לא מריץ קטעים על הכלי שלו בלי שהם קשורים ומהודקים לחטיבת הקצב. ועדיין, התוצאה הייתה מעט מאופקת מדי לטעמי (למעט קטע מלהיב בשם "ברוז" שזו הדרך היפנית להגיד "בלוז").
 
הבסיסט התומך בעשרות הרכבי ג’אז ישראלים גלעד אברו והמתופף המנוסה אמיר ברסלר עשו את העבודה ושמרו כל הזמן מצד אחד על דינמיקה  ערה המחזקת על הסולן ומצד שני על כללי ליווי שאינו מתערב ומפריע לעבודת הסולנים. זכור לי קטע בשם Unspoken Words (מלים שאינן נאמרות) כמייצג את האיפוק המבטא את החצי הראשון של המופע. לקראת חלקו האחרון של המופע הופיעו קטעים מאלבומו החדש. המלודיות יותר סבוכות, הנגינה יותר תוקפנית,יובל כהן מתחיל לפרק את המוזיקה לתאים קטנים תוך חזרות מהירות עליהם והמתופף היה פחות נאמן למקצב הבסיסי ויותר למתרחש בשטח. הקטע המסיים כבר היה חופשי לחלוטין וסחף את הקהל שדרש הדרן וקיבל אותו חומר, רק יותר תזזיתי (עם סולו תופים שהיה ארוך מדי לדעתי להדרן. בהדרן בדרך כלל לא ממציאים את הגלגל אלא נפרדים מהקהל עם טעם של עוד).
 
האולם הקטן בקומה התחתונה מתאים להופעה קאמרית אינטימית ויתכן שהבחירה נבעה משיקולים חיצוניים כיוון שגם הוא לא היה ממש מלא. אני מאמין שאנשים מחפשים את הסולן האורח וישראלי שאינו מוכר כל כך, דווקא משום שאינו חי בארץ –מושך פחות. לו היה שמו של גלעד הקסלמן –טוני אל טורו (סתם שם שהמצאתי) עם אותן קורות חיים היו באים הרבה יותר, וחבל כי הקסלמן הוא גיטריסט לתפארת מכל הבחינות ובזמן קצר יחסית הצליח לגבש קוורטט מעולה. כדאי לעקוב אחריו.

"Jazz Uptown Downtown" סדרת ג’אז חדשה בתיאטרון גבעתיים- קונצרט מס, 1: רביעיית גלעד הקסלמן. 19.9 האולם הקטן.  גלעד הקסלמן-גיטרה, יובל כהן-סקסופון סופרן, גלעד אברו- בס, אמיר ברסלר-תופים.