דגש על מוזיקה יהודית

"זה לא יתכן שאנשים שגדלים בארץ לא ידעו על המוזיקה המעולה, ובעצם על התרומה התרבותית העצומה של היהודים שחיו בגרמניה עד לשואה",פותחת אורית פוגל, מנכ"ל תזמורת "סימפונט רעננה"  את השיחה על הקונצרט הקרוב של ה"סימפונט" שיתקיים בחצר קמפוס האוניברסיטה הפתוחה, שנצא גם הוא (ראה זה פלא) ברעננה. קונצרט פתיחת שנת הלימודים כבר היה למסורת שבו התזמורת מנסה להתחבר לעולם הערכים שמייצגת האוניברסיטה.
 
"בפולין, שאותה אני פוקדת לעתים מזומנות, כבר נוצר הצימאון המקומי לדעת על התרומה היהודית, לנסות לשחזר אותה ולשמר אותה, כדי שתופץ ברבים. בגרמניה המצב קצת יותר מורכב..." ממשיכה אורית. אבל נגיע לעניין הזה בהמשך. הרצון לתת ביטוי לנושא זה תואם את תפיסת העולם של פוגל, כבר מיום שהיא נכנסה לתפקיד הקמת וניהול התזמורת. קודם לניהול התזמורת לא היה לה לפוגל, כל ניסיון בעיסוק במוזיקה. הרעיון להקים תזמורת היה למעשה מהלך בפעולותיו של הפורום הישראלי, עמותה שהוקמה לפני 23 שנים ובין מטרותיה השונות היו חיזוק הקשר בין ישראל ליהודים בתפוצות. "אהבתי מוזיקה גם כאשר לא עסקתי בה. לאחר שנפלה ההחלטה להקים תזמורת כדי ליצור מקומות עבודה בעיקר לעולים החדשים ממדינות ברית המועצות בתחילת שנות התשעים, היה  לי ברור שהגוף החדש יטפל במוזיקה יהודית, יתרום להגברת החינוך המוזיקלי. כבר בשנת הפעילות הראשונה שתי המטרות האלה בלטו בפעילות התזמורת  - היו לנו בשנה הראשונה מאה קונצרטים בבתי-ספר. לא רק ברעננה".
 
בעניין היהודי התכניות המקוריות היו גדולות "רציתי שמלחינים יחקרו את המוזיקות השונות שיהודים הביאו איתם מהבית שלהם ומתוך המפגש תיווצרנה יצירות חדשות".  אחד הראשונים שנהנה מן הגישה הזאת היה המלחין יוסף ברדנשווילי שקבל תפקיד של מלחין בית בסימפונט, משרה ראשונה משמעותית למלחין, אז עולה חדש מגיאורגיה. "הוא קיבל את השראתו מן הפסוק `ואהבת לרעך כמוך` ויצא למסע שממנו שהוא שב עם יצירה שנגעה ביהדות, באיסלם, בנצרות ועוד", מספרת פוגל, "בהזדמנות אחרת כדי להעלות את המוזיקה של יהודי תימן על הבמה, הלכנו לזמרת גילה בשארי ובחיבור בינה למלחין עודד זהבי נוצרה יצירה".  במלים אחרות גם אם הכוונה הראשונה של ההקלטה של המוזיקה המקורית ושימורה כמקור השראה לעתיד, לא בדיוק התקיימה, מטרותיה של הסימפונט בעשייה למען מוזיקה יהודית התממשו.
 
בשנה שעברה הועלתה על נס מוזיקת הכליזמרים ממזרח-אירופה. פן אחר של היהדות, אישי יותר, עלה ביצירתה של אלה מילך-שריף "ואולי השמים ריקים" שנכתבה בהשראת יומנו המתועד של אביה, ניצול שואה גם יצירה זו הושמעה לראשונה בישראל על-ידי הסימפונט. הקשר היהודי  הוא דו-כיווני, מצד אחד הברור, הזמנת יצירות אצל מלחינים מכאן, ובה בעת גם שימור המסורת של המוזיקה היהודית מתפוצות ישראל השונות.
 
אני הייתי ונשארתי חילונית", מדגישה פוגל,"אבל המורשת התרבותית- על כל היבטיה- היא הנותנת לנו הצדקה להמשך הקיום". 
 
נחזור לתכנית הקרובה, גיל שוחט, מנצח ובמקרה הזה גם מנחה, מציג לקהל מוזיקה שחיברו יהודים בגרמניה של המאות התשע-עשרה והעשרים
 
"חלקם החשוב של היהודים בתולדות התרבות הגרמנית הוא היום לא דבר מובן מאליו. רוב האנשים אינם זוכרים או מקשרים הוגים, סופרים, ציירים מוזיקאים ואנשי מדע שחיו בגרמניה עם יהדותם. הכלים שלי אינם מאפשרים לי להעמיד מחדש באור את כולם. אבל את המוזיקה של יוצרים יהודים חשובים אנחנו יכולים להשמיע".
 
כאשר הסימפונט הקדישה תכניות לכליזמר האחרון, לפרטיזנים, (חבל שאין לתזמורת אתר שבו ניתן לראות מה נעשה בתחום הזה עד היום), היה ברור שקשר אישי שלך עם דמויות, שרידים מן העבר, ילדי הניצולים הוא ששימש זרז לקונצרטים שבהם שולבו במוזיקה מפגשים עם מי שהיו שם. מי היה המדרבן הפעם?

"לא מי, אלא מה. האנדרטה "הספריה הריקה" של מיכה אולמן בכיכר אוגוסט בבל בשדרת אונטר-דן-לינדן בברלין. מקום קרוב לאוניברסיטת הומבולדט הנודעת. אולמן הקים את האנדרטה שלו כמיצג משוקע בקרקע הכיכר. צריך להתכופף ולראות שאין בספריה ספרים. כי בכיכר הזאת שרפו אותם כבר בשנת עליית הנאצים לשלטון ב-1933. וכמובן שבין הכתבים השרופים יצירות של יהודים. השלב הבא בניסיון למחוק את התרבות היהודית היה באיסור השמעה של יצירות שחבורו על-ידי יהודים, או מי שהיו להם קשרים עם יהודים, או שהנושאים שלהם לא היו לרוח המשטר החדש. בדיוק רב יותר - הקונצרט יציין מלאת שבעים לליל הבדולח, הלילה שבו הועלו בתי כנסת רבים באש בכל רחבי גרמניה ויהודים היו מטרה למכות, איומים  והריגות בידי גרמנים.  הדרך הטובה לציין זאת היא להשמיע את המוזיקה האסורה".
 
מה ינוגן בקונצרט?
 
"יצירות של מנדלסון, שהשנה ימלאו מאתיים להולדתו. מוזיקה של קורט וייל ששיתף פעולה עם ברטולט ברכט בברלין, ואחר כך ברח מגרמניה לצרפת שם חיבר להיט יחד עם רוז`ה פרניי לצרפת ומשם לארה"ב; מוזיקה של מאהלר שאמנם חי ומת באוסטריה לפני שהנאצים עלו לשלטון, אבל גם זו מוזיקה זו שנאסרה ואפילו מוזיקה של ארנסט בלוך היהודי שנולד בשוויץ והגיע לארה"ב עוד לפני הנאצים עלו לשלטון. כולם מתחברים לתרומה של היהודים לתרבות המוזיקה הגרמנית. צריך לזכור שהיו עוד רבים אחרים".