קופסת הזיכרונות

אפשר לומר שזו הייתה כרוניקה ידועה (כמעט בוודאות) מראש. היצירה הכי ייחודית שנוצרה כאן בשנה החולפת, סרט האנימציה הדוקומנטרי "ואלס עם באשיר", של ארי פולמן, תהיה זו שתייצג אותנו במוקדמות טקס האוסקר הבא. כך קבעו אמש חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע, שבחרו בו והעדיפו אותו על פני שני מתחריו העיקריים, "איים אבודים", של רשף לוי, ו"שבעה", של האחים רונית ושלומי אלקבץ (שני הסרטים הנוספים בחמישיית המועמדים היו "כמו אבא שלך" של מרקו כרמל ו"אצבע אלוהים" של יגאל בורשטיין). ההכרזה באה בסיומו של טקס שבלוני ושגרתי למדי של חלוקת פרסי אופיר, שהתקיים במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. אפילו נוכחותם בו לראשונה כמנחי האירוע, של שי ודרור, לא סיפקה את המימד החתרני-אנרכיסטי אולי, שאפשר היה לצפות לו.

במאי "ואלס עם באשיר", ארי פולמן, זכה אף בתואר במאי השנה וכן בפרס התסריטאי. קטגוריות נוספות בהן זכה הסרט הן העריכה (נילי פלר), העיצוב האמנותי (דוד פולונסקי) ועיצוב הפסקול (אביב אלדמע). בסך הכול זכה הסרט בשישה פרסים. כזכור, "ואלס עם באשיר" התקבל לפני כמה חודשים באהדה רבה בפסטיבל קאן האחרון ונחשב עד הרגע האחרון למועמד פוטנציאלי לזכייה ב"דקל הזהב". יצוין גם כי הסרט מוקרן בהצלחה רבה בצרפת וצפו בו כבר 700 אלף צופים ואילו בארץ ראו אותו כמאה אלף.   

שאר הפרסים התחלקו בין הסרטים השונים, כש"איים אבודים" קוטף את פרסי השחקן הראשי (מיכאל מושונוב), שחקן המשנה (שמיל בן ארי), המלחין (אסף אמדורסקי) ועיצוב תלבושות (דינה דורון).

"שבעה" זכה בפרס שחקנית המשנה (אוולין הגואל, שהפתיעה כשגברה על חנה מרון מ"סוף שבוע בגליל", יובל שרף מ"איים אבודים", זהבית פסי מ"אצבע אלוהים" ורוזינה קמבוס מ"סוף שבוע בתל אביב") ובפרס הצילום (ירון שרף). היאם עבאס, כוכבת הסרט "עץ לימון", זכתה בפרס השחקנית הראשית. גם במקרה זה מדובר בהפתעה, שכן היא גברה על מועמדות כאורלי זילברשץ ("איים אבודים"), יעל אבקסיס ("כמו אבא שלך"), ורונית אלקבץ וחנה אזולאי הספרי ("שבעה"). עבאס לא נכחה במקום ונינט טייב (לראשונה באירוע כשחקנית קולנוע, לאחר שסיימה לאחרונה להצטלם לסרט "קירות", של דני לרנר) ולירון לבו, שהזמינו אותה לבמה, לקחו את הפרס במקומה.

בפרס הסרט הדוקומנטרי זכה הסרט "ילדי השמש", של רן טל. את פרס מפעל החיים העניקה גילת אנקורי לבמאי הוותיק יואל זילברג, 81, שניצל את ההזדמנות כדי לחשוף בפני הצעירים שאולי לא יודעים אותו ואת בני דורו, כמה תחנות תרבות מעצבות בדרכו האמנותית. למשל, הקמת הצ`יזבטרון עם נעמי פולני ושייקה אופיר.  זילברג שיבח את אופיר וציין שזו יוזמה יפה לקרוא לטקס חלוקת הפרסים השנתי על שמו. כן הזכיר שהוא הראשון שליהק את גילה אלמגור לאחת מהצגותיו בתיאטרון, בהיותה בת 17 בלבד. הוא שיבח את היוצרים הצעירים של היום ובירך אותם על הצלחותיהם הגדולות בעולם. האקדמיה עשתה כבוד לשני אנשי הקולנוע שהלכו השנה לעולמם, המפיק אורי סבג והשחקן מוסקו אלקלעי.

ברמה הטקסית, היה לנו אירוע נטול רגעי שיא או התעלות וגם קטעי הקישור ופינג-פונג הדיאלוגים של מחלקי הפרסים (בהם אסי לוי ורותם אבוהב, חנה אזולאי הספרי ועמוס לביא, מנשה נוי וקרן מור, חנה לסלאו ויעל אבקסיס, אושרי לוי ויובל שרף, חלי גולדנברג וששי קשת) היו משמימים, צפויים ונטולי הברקות, בדרך כלל. כמה מהזוכים שעלו לבמה ניצלו את ההזדמנות ומתחו בדרך יצירתית מתוכננת ביקורת על מגמת שר האוצר לקצץ בתקציבים המועברים לקרנות התומכות ומעודדות קולנוע ישראלי, דווקא כעת, כשהוא על הגובה ומצליח מאוד בעולם. כבר הזוכה הראשון, שמיל בן ארי (יוסף סוויד ודניאלה וירצר העניקו לו את הפרס), אמר "סליחה שהצלחנו לשפר את תדמיתה של ישראל ולשבור דעות קדומות על המדינה. הקולנוע הוא השגריר הטוב ביותר שלנו".

זוכה פרס הצילום, ירון שרף, סיפק אקורד דומה. נטע גרטי ולירז צ`רכי סקרו את קטגוריית הצילום והזמינו להענקת הפרס את מיכה חריש, יו"ר מועצת הקולנוע, שנשא דברים בזכות המאבק לקבלת התקציבים הנדרשים לענף. לאחר מכן שרף, הזוכה, הביע את המחאה הפרטית שלו: "אני רוצה להתנצל על זה ש`מדוזות` של שירה גפן ואתגר קרת זכה בפרס `מצלמת הזהב` בקאן. אני קורא לשר האוצר: אל תקצץ בתקציב הקולנוע".

גם רשף לוי, כשעלה לקבל את הפרס בקטגוריית המלחין במקום היוצר אסף אמדורסקי שנפקד מהאירוע (אגב, בקטגוריה זו נרשמו שני זוכים שקיבלו את אותו מספר נקודות בהצבעת חברי האקדמיה. השני הוא ישראל ברייט, מלחין "אצבע אלוהים") אמר: "האוצר רוצה לקצץ, אבל תזכרו ש`איים אבודים` הביא לבתי הקולנוע יותר צופים מאשר `האביר האפל`. זו לא תרבות אמריקנית, זה שלנו. תנו לקהל לראות תרבות ישראלית על המסך".

גם יו"ר האקדמיה, מרק רוזנבאום, התייחס לבעיית התקציב של הקולנוע הישראלי.  "הגענו לסוף שנה עם סרטים נפלאים", אמר. "אבל התרגלנו כבר ואנחנו לא מתרגשים שסרטים ישראליים מוכרים 1.5 מיליון כרטיסים בישראל ומביאים מיליוני צופים. ההצלחה הפכה לדבר יומיומי. היה לנו כסף ויצרנו עד שמישהו באוצר החליט שההצלחה לא יכולה להימשך. אנו רגילים למאבקים ולא נרשה למשרד האוצר להרוס את הקולנוע הישראלי". שר התרבות והספורט, גאלב מג`אדלה, הביע את תמיכתו במאבק יוצרי הקולנוע והבטיח שיסייע להם בהתמודדות נגד האוצר.

אביב אלדמע, זוכה קטגוריית עיצוב הפסקול, "התנצל" אף הוא בתורו: "סליחה שהצלחנו ושהקולנוע שלנו נלמד באוניברסיטאות ברחבי העולם. ההצלחה חייבת להימשך". אבל המחאה של הבמאי הזוכה הייתה המרגשת ביותר. "אני רוצה לשאול את פקידי האוצר אם אין להם ילדים", אמר פולמן. "כי אם יש, מה בדיוק הם רוצים שתהייה קופסת הזיכרונות שלהם כשהם יגדלו? אני זוכר את הפעם הראשונה שאבא שלי לקח אותי ל`השוטר אזולאי`, את הפעמים הרבות שראיתי את `מציצים` ואת הפעם העשרים שראיתי את `גבעת חלפון` משודר ביום העצמאות בטלוויזיה. מה אתם רוצים שהילדים שלכם יזכרו, שלקחתם אותם ל`אמריקן פאי 7` או ל`זורו`? הקולנוע הישראלי הוא פס הקול של הילדים שלכם".

כאשר עלה בשלישית, לרגל זכיית הסרט, עם כל הצוות שעבד איתו במשך ארבע שנים על היצירה, הודיע פולמן שהסרט מוקדש לשמונת הילדים שנולדו לחברי וחברות הצוות בתקופה זו, ואמר: "אני מאחל להם שכשהם יגדלו ויראו את הסרט, הוא ייראה להם כמו משהו מעולם אחר, סתם עוד סרט מצויר". מיכאל מושונוב, שקיבל את הפרס מששון גבאי, היה נרגש מאוד מזכייתו, ופרט לבמאי הודה לפרטנרים שלו, אושרי כהן, יובל שרף ועופר שכטר. לבסוף התייחס להוריו. "תודה לך אמא על שנתת לי את החופש להגיע לגבולות המשחק. ולאדם שלימד אותי הכול. אבא, זה אתה. גדלתי עליך". מוני נראה נרגש מאוד.

בין הקטגוריות סיפקו אתנחתות מוזיקליות האמנים הראל סקעת, שביצע את "גשם", מהסרט "עפולה אקספרס", קובי אפללו, שהביא גרסה שונה לחלוטין, לפחות מבחינת צבע הקול, מהמקורית של יהורם גאון ל"יש מקום" מ"קזבלן", ואילו מוקי ביצע את "תן לשים ת`ראש על דיונה", מ"גבעת חלפון".