אשפי אלקטרוניקה מעודנים

הקטע האינסטרומנטלי הפותח, " Radian ", מתוך האלבום " Hz Legend 10,000", נותן מושג ברור על מהות המופע הצפוי של " Air ". זה בעיקר אירוע מוזיקלי אמביינטי-אווירתי נינוח, שנשען על מלודיות רכות, מתחנפות לאוזן, וצלילים מהפנטים נימוחים שמחלחלים באיטיות וברוגע לנשמה. לאונג` קלאסי, שממש לא תפור על האנגר 11, לפחות לא בכל הקשור לתפקוד השכיח של המקום - במה המזמינה התפרצות אנרגיות סוחפות. לא נכחתי בהופעה שהתקיימה יום לאחר מכן, בשישי, ב"זאפה", אבל אני משוכנע שהוויית המועדון הקטן והאפלולי תאמה יותר את הפיל המוזיקלי החלומי-מרחף שמייצר צמד הצרפתי.

אבל אין ספק ש" Air " הם הרכב איני מבוקש אצלנו, וניכר שמכירת הכרטיסים שלהם זכתה בהיענות נלהבת. קהל גדול, של בני 20 פלוס ו-30 פלוס בעיקר, מצטופף בהאנגר, בציפייה ובסקרנות. הקטע השני של הצמד, כשלצידו מתופף כשחקן חיזוק, הוא " Venus ", מהאלבום " Talkie Walkie ". שיר בעל מוטיב מוזיקלי חוזר ואופי מינימליסטי ועם שירה סולידית-חרישית (היא לא תתפוס נפח גדול הרבה יותר גם בהמשך). ז`אן בנואה דאנקל יושב במשך רוב זמן ההופעה מאחורי קלידי המוג שהוא מתפעל במיומנות וביעילות של טכנאי אולפן, שכאילו מקליט בלייב, והתוצאה על הבמה דומה מאוד לצלילים שנשמעים כשמאזינים לאלבומי ההרכב במערכת ביתית מתקדמת. ניקולא גודין יותר בפרונט, ומנגן גם בגיטרות, אקוסטית, חשמלית ובס. הוא גם אחראי לדיאלוג ולאופי התקשורת - השבלוני והלא ממש מפותח - עם הקהל במהלך ההופעה. אגב, שני אשפי האלקטרוניקה הצרפתים המעודנים, עטופים בלבוש דוגמני-אלגנטי נקי, מכנסיים צמודות מחויטות וחולצות לבנות עם חפתים.

הם מבצעים בזה אחר זה את מיטב הקטעים שלהם, " J`ai Dormi Sous L`Eau ", " Napalm Love "   ו-" Cherry Blossom Girl ", כשהנימה המהורהרת, השאנטית והצ`ילאאוטית של האקט כולו כמעט לא משתנה. החומרים המלודיים שלהם מספקים שילוב של מוזיקת חדר מיטות וצלילי טריפים רכים. שום דבר שיכול להעיר נמר מנומנם. אבל זה גם סוג הקסם של המוזיקה הזו. מי שעשה שיעורי בית והציץ ביו-טיוב או באתרים רלוונטיים אחרים וראה כיצד מתנהלת הופעה שלהם, ידע בדיוק למה לצפות.

גודין שר ומדבר ואף מודה לקהל בסוף חלק מהשירים דרך הווקודר, שמניב אפקט ממוחשב-מסונתז. ברור שהשניים הם יוצרים נהדרים, אפילו גאונים, בטריטורייה שלהם ובשימוש במוגים ובמחשבים, אבל המגע הסולידי שלהם עם קהל אלפים שמצפה ל"אקשן", מותיר אותם באיזשהו דיסטנס מנוכר מהם.    

השניים מבצעים את אחד הקטעים הפסקוליים היותר מזוהים שלהם, " Highschool Lover ", מסרטה של סופיה קופולה "חמש ילדות יפות", ולאחר מכן מגיע " People In The City " הקצבי, שקצת מעלה את הווליום של המופע, ומספק כמה רגעים של התעוררות. הקטע הבא הוא שוב נעימת אווירה מלודית קסומה, " Le Soleil Est Pres De Moi ", והאווירה הרוגעת נמשכת גם בקטעים הבאים, " Talisman " ו-" Alpha Beta Gaga ", שהוא כידוע קטע שריקה, וגודין מודה שלא הרבה פעמים יצא לו לשרוק בפני קהל אלפים, כמו זה שמצטופף בהאנגר.

אלה בקהל המצפים לקטעים קצביים, בהם יוכלו לטלטל קצת את גופם, יצטרכו לצלוח עוד שלושה קטעים מהסוג המלודי-רגוע, " Left Bank ", " Dirty Trip ", " Remember " ו" Mike Mills ", לפני שיתעוררו מחדש עם " Kelly Watches The Stars ". זה היה בעצם הקטע האחרון בהופעה הרשמית, לפני ירידת השניים מהבמה ועלייה מחודשת לחטיבת ההדרנים, שהורכבה משלושה שירים. הראשון היה הנעימה " Alone In Tokyo ", מפסקול סרט נוסף של קופולה הבת שבו היו השניים מעורבים בכתיבה, "אבודים בטוקיו".

שני הקטעים המסיימים היו כבר בעלי אופי קצבי סוחף, עם משחקי תאורה וכל מה שמסביב, " Sexy Boy " ו-" La Femme D`argent ", שניהם מראשית הקריירה של הצמד, מאלבום הפריצה הגדולה " "Moon Safari , שמשאירים הרגשה שאולי התפספסה כאן מסיבת ריקודים.