מחול - סולנים בעבודת אנסמבל

"תזמורת ולא תזמורת", כך מגדיר המנצח ברק טל את אנסמבל סולני תל-אביב שהוא עומד בראשו

מתח בריא באוויר

כמו כל הגופים התזמורתיים הפעילים בארץ גם אנסמבל סולני תל-אביב פותח בימים אלה עונה חדשה של קונצרטים. ייחודו של האנסמבל, שהוקם בשנת 2001, הוא בכך שחבריו הם מוזיקאים ישראלים צעירים בשנות העשרים והשלושים שלכולם קריירות אישיות כסולנים בארץ ובעולם. "יש יתרון גדול באנסמבל הזה שהוא גם תזמורת וגם לא תזמורת", אומר מייסדו של האנסמבל ומנצחו הקבוע, ברק טל. "מכיוון שכל הנגנים הם בעיצומן של קריירות אחרות, סולנים, נגנים בהרכבים קאמריים, צעירים בגיל, מוזיקאים מצוינים ומאוד אינדיבידואליסטים באופיים, הרי שהנגינה כגוף תזמורתי היא בשבילם בכל פעם אירוע חדש. יש מתח בריא באוויר בתחילת כל תקופת חזרות לקראת מופע".

מבחינה אמנותית זה אולי יתרון אבל מבחינה כלכלית זה מקשה על כולם - לכם קשה לקבל תמיכה כתזמורת קבועה ולמי שקונה מכם קונצרט אתם יכולים לעלות יותר מכל תזמורת בגודל, או בערך בגודל שלכם.

"נכון, אנחנו כמובן יודעים את זה. התקציב לשנה השוטפת הוא 1,200,000 ₪ שהוא סכום צנוע בהרבה מכל תקציב של הרכב דומה בגודלו ואף מהרכבים קטנים יותר.אבל למרות הצרות הכלכליות, הקמנו אגודת ידידים ואנחנו מנגנים 30 קונצרטים בשנה. השנה גם יש לנו כתובות חדשות ומאתגרות במיוחד עבורנו. בתל-אביב אנחנו עוברים מאולם הקונסרבטוריון (שממילא בשיפוצים בינתיים) לאולם רקנאטי במוזיאון תל-אביב. אנחנו צריכים להגדיל את קהל המאזינים שלנו בכמעט כפליים. אולמות אחרים הם אולם רפופורט בחיפה, בית שמואל בירושלים ויש קונצרטים גם בכפר שמריהו, בפתח תקווה, בכרמיאל ובחולון. לא בכל מקום הקונצרט הוא תזמורתי. יש אולמות שבהם אנחנו מנגנים יצירות קאמריות - שלישיות, רביעיות חמישיות וכד`".

אתם מתארחים בסדרות קונצרטים במקום או שאתם שוכרים אולמות ולוקחים סיכון?

"יש כאן סיכון מסוים. בערים הגדולות יש לנו מנויים שלנו. במקומות אחרים אנחנו עובדים על ההשתתפות באחוזי ההכנסה עם המקום. היום, לאחר שמונה שנים, יש לסולני תל-אביב כבר מוניטין והחשוב מכל -התכניות מסקרנות".

סולנים מכאן ומשם

איך החלוקה בין סולנים מישראל וסולנים מחו"ל?

"לאנסמבל שהוא סולני מעצם קיומו, עצם ההשוואה בין סולן מכאן ומשם היא מורכבת. אבל בכל זאת יש ניסיון, נוצרו קשרים שמניבים הופעות של אמנים גדולים כסולנים אצלנו. נגן הבסון האיטלקי, סרג`ו אזוליני, (שפקד את ישראל פעמים רבות בעבר) התאהב בקבוצה. סוג כזה של התארגנות נראה לו מאוד והוא לקח על עצמו תפקיד יועץ מוזיקלי של הקבוצה. הוא יופיע בחלק מן הקונצרטים. הכנריות פטריצ`יה קופצ`נסקיה ממולדבה ואנטייה וויטהאז מגרמניה (אנטייה היא הכנרת הראשונה ברביעייה של טביאה צימרמן) והזמר קלאוס מרטנס שכבר הופיע איתנו בהצלחה.

"חלק מן הסולנים הופכים בהופעותיהם לנגנים מובילים של ההרכב וזה שונה מהופעות במקומות אחרים. מישראל יש לנו נבחרת סולנים מרשימה: הפסנתרן ירון קולברג, נגן המנדולינה אבי אביטל (שמתגורר באיטליה) שינגן בביצוע בכורה עולמי שחיבר עבורו מנחם ויזנברג, הזמרת אירית שטרק שתשיר יצירה של יוסף ברדנשווילי ועוד. בין הישראלים אני שמח שהצלחתי לשכנע את הצ`לן עירא גבעול לחזור לישראל. נכון שאני לא יכול להציע לו משרה מלאה, אבל גם נגינה באנסמבל יכולה להוות תמריץ שבעקבותיו הוא מקבל פניות מגופים אחרים, מתלמידים ועוד ויכול לחדש את פעילותו בישראל".

יש דברים שראויים לתשומת לב מיוחדת?

"השנה תהיה שנת היידן והיידן הוא `הלחם והחמאה` שלנו. אנחנו ננגן השנה ארבע סימפוניות שלו וכן קונצ`רטות לצ`לו ולכינור. תכנית זו תנוגן גם בכפר בלום (שם אנחנו כבר אורחים קבועים של פעם בשנה בסופי השבוע המוזיקליים ב`פסטורל`). כן תבוצע סימפוניית יופיטר של מוצרט, שתמיד ראויה לתשומת לב, יבוצעו היצירות החדשות שהוזכרו וכן הריצ`קאר הנודע של מרדכי סתר בעיבוד לשלישיית מיתרים ולתזמורת".

אתה עצמך ממשיך ללמד, האם אתה עדיין לומד?

"עיסוק במוזיקה הוא תהליך בלתי פוסק של למידה. מתבגרים ולומדים. למדתי ניצוח אצל מנדי רודן ויבגני צירלין ונסעתי ללמוד בחו"ל אצל קורט מזור, אצל נמה ירווי, אצל יורמה פאנולה בפינלנד ואצל פונקין ברוסיה. זה תהליך שלא נגמר. במקביל אני מלמד כינור, מנחה מורים המנצחים על תזמורות במסגרת המיזם שנקרא `בית-ספר מנגן` שיצר המרכז למוזיקה בירושלים, מלמד מוזיקה קאמרית בבית-ספר ויצ"ו בחיפה ומרכז את הפעילות התזמורתית של מתא"ן".