"המוזיקה הווקאלית אהובה בישראל"

במהלך השיחה נשמע פרמונט מעט מופתע שמהתבוננות בתכניות השונות של התזמורות וגופי הביצוע האחרים בארץ, לא צץ ועלה שם של יצירה גדולה שנכתבה לכבוד יום ההולדת השישים של המדינה. הוא עצמו, יש להזכיר כבר כאן, כתב יצירה קצרה בשם "שש דקות – שישים שנה" לטובת המשתתפים בכיתות האמן הבינלאומיות לפסנתר "תל חי" בקיץ האחרון. אבל בתוקף הנסיבות כיתות האמן האלה לא תפסו את מרכז העניין הציבורי אפילו בציבוריות המוזיקלית. 
 
אם להודות על האמת היוזמה לחיבור היצירה הגדולה "שירה לישראל"  - יצירה ווקאלית לזמרת סופרן, לשתי מקהלות ולתזמורת - גם היא לא נולדה במוחו. אהוד גרוס, מנהלה הקודם של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון פנה אליו עם הרעיון להלחין שישה שירים שיציירו בצלילים את ששת העשורים לקיומה של המדינה. הסיכוי שפרמונט יסרב להלחין מוזיקה לטקסט, הוא קטן מאוד. "אני חש מזמן שמוזיקה ווקאלית היא המוזיקה היותר אהובה בישראל. הסתכל סביבך וראה היכן רובם של חובבי המוזיקה הפעילים, במקהלות חובבים, חבורות הזמר מקהלות הילדים. אפילו המספרים הגדולים של המאזינים בפסטיבל אבו גוש ובמפעלים דומים. אפילו השירים הפופולריים שלנו מצטיינים ברמת טקסטים גבוהה בהשוואה למוזיקת הפופ בחו"ל".
 
אבל יצירה סימפונית עם זמרת ועם מקהלות זה לא בדיוק חומר של חבורת זמר
 
"נכון. כללית אפשר לגשת לטקסט בשני אופנים. אחד - להתאים צליל להברה. לתלות צליל על כל הברה ואז אתה כותב מוזיקה למלים. דרך שנייה היא לכתוב מוזיקה על המלים, כלומר לתת למלים לעורר את דמיונך ואז המוזיקה היא פרשנית של הטקסט, או תיאור שנולד ממנו.  ביצירה החדשה שלי, לפני שתשאל, יש גם מזה וגם מזה. הטקסט גם קובע מי ישיר מה ומתי - מתי רק התזמורת, מתי רק המקהלה, מתי הסולנית ומתי כולם ביחד".  

מן הלאומי לאישי

השירים שהולחנו ליצירה הם "בתשובה לשאלה" (רוני סומק) "ילדי נודף שלום" (יהודה עמיחי), "רק זה שאהב" (אורי צבי גרינברג), "סתיו ארץ ישראלי" (אריה סיון), "מה קורה" (דליה רביקוביץ`)  ו"ישראל" (אמיר גלבוע). היה קשה לבחור?
 
"כן, כי בהתחלה חשבתי שזה די פשוט לבחור שיר מתוך עשור אחד בתולדות המדינה, והוא ייצג את העשור. אבל אין דבר כזה. כמו בכל האמנויות, בשלב מסוים האמנים פנו מן הלאומי של ערב הכרזת המדינה אל האישי, הפרטי, החווייתי. מי שבא לעזרתי בשלב זה היה אחד המשוררים, רוני סומק שסייע לי בבחירת השירים וקיבלנו פסיפס של תחושות, חוויות, נופים, שביחד יוצרים תמונה חברתית- אנושית- פוליטית".
 
אגב רוני סומק מצדו, אמר לי בשיחה אחרת שחיפש טקסטים שיכולים להיות מושרים. יש לדעתו כאלה שאינם פוטנציאל להלחנה. בבחירה הוא חיפש את השירים ה"לחינים".    
 
בעבר ישבתי בביצוע יצירות ווקאליות שלך, לא תמיד פשוטות אני מודה, אבל די קומוניקטיביות ויותר חשוב מזה, הקהל שבוודאי לא עשה וגם לא יכול היה לעשות שיעורי בית לקראת הקונצרט, אהב את מה ששמע. יש הסבר לכך שקהל אוהב יצירה חדשה משמיעה ראשונה?
 
"אין לי תשובה שהיא תשובה של מאה אחוזי הצלחה. אבל אני יודע איך אני עובד. את השיטות, דרך אגב, לקחתי מעולם התיאטרון. במשך שנים חיברתי מוזיקה למחזות (תיאטרון החאן בעיקר) וראיתי איך השחקנים בחזרות באים ומבקשים מן המחזאי או מן המתרגם שינוי פה ושינוי שם עד שהטקסט יושב להם בצורה הטובה ביותר. הם אוהבים אותו ואז הם מדברים אותו מתוך אהבה.
 
"אני תמיד זוכר שהיצירה הכתובה אינה הסוף, כדי שהיצירה תגיע לקהל ישנם המתווכים, האמנים, הזמרים. הם צריכים להאמין במוצר האמנותי שהם משווקים. מה שקורה אם כן הוא שאני פוגש את הזמרים את חברי המקהלה ששרים ואני אומר להם שאני עוד כאן. אם משהו לא נוח בגרון, בשפתיים בעוצמה, אימרו לי, בקשו ואני אשתדל להתאים את היצירה, שהיא תהיה נוחה לשיר. לא צריך לומר שאני לא מוותר על איכות היצירה כהוא זה. אלא מתאים את אותו מסר אמנותי ליכולות של הסולן או של המקהלה. עד היום השיטה הזאת עבדה. הזמרים אהבו את מה שהם שרו וכשהם אוהבים, קל לקהל לאהוב את המוזיקה".
 
 
"שירה לישראל" תבוצע בבכורה במסגרת קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוחו של דן אטינגר. בהשתתפות מרב ברנע, מקהלת האיחוד ומקהלת "עדי".קונצרט ראשון יתקיים בתאריכים 25, 27, 28 באוקטובר בהיכל התרבות ראשון לציון בראשון לציון  וב-26 באוקטובר במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב.