"למה את לא מחייכת?"  
 
"זה לא שלא קורים/ דברים/ פעם שרתי כמו ציפור/ עכשיו אני עוסק זעיר/ פטור/ קורים, קורים/ דברים/ וגם אני/ קורה" ("קורים דברים", מילים: אגי משעול, לחן: קורין אלאל)

את הדרך הארוכה אבל הנחושה שעושה קורין אלאל אל החיוך שלה מאז ימי "מותק" ו"חיה בתוך קופסא" ועד האלבום החדש שלה, "פשוט כל כך", ניתן היה לשמוע בקלות כשהבית כולו התחיל לחייך מהצליל הראשון שנשמע במערכת הביתית. "פשוט כל כך" שייך למשפחת האלבומים ששולחים לך עוקץ ללב ומספרים את הסיפור של האמנית שעומדת מאחוריו בצורה ברורה, מסמנים את הכאן והעכשיו באמצעות הטקסטים, וחושפים גם חיבור לשורשים הטוניסאיים של קורין, או אם לומר את זה כמו שהיא שרה בשיר הפותח את האלבום, "זה לא שלא קורים דברים". 
  
"פעם לא הייתי מוכנה לחייך", היא מספרת. "הייתי עצובה כל הזמן, בדיכאון כל הזמן. אני זוכרת אפילו את חיים שמש (מנהלה האישי לשעבר – ט.ג.) אומר לי בהופעות, `תחייכי, למה את לא מחייכת? למה את נראית כמעט בוכה?`. לא יודעת למה הייתי במצב רוח כזה".
 
מה התחיל את השינוי, מה הפך אותך ממינוס לפלוס?
 
"אני חושבת שזה השתנה מאז שנולד עומר (הבן הבכור של אלאל וזוגתה רותי – ט.ג.). בתקליט `תנינענק` עדיין הייתי בקריזה ואמרתי שם בשיר, מה צריך לעשות משפחה, מה מבלבלים לי את המוח שצריך לעשות משפחה? באותו תקליט ייחלתי גם שיהיה ילד, בשיר `שפני`, שבו אני מתארת איזה ילד בתוך בטן שצריך לצאת ולקבל שם, אבל עדיין זה היה במצב רוח הקודר. אני חושבת שזה השתנה מאז שאני אמא". 

עצמי הקשורה למקום
 
"ארץ קדושה היא ארץ חדשה/ עם טלית שכולה תכלת/ ערימות של עיתונים, שלל חגים ומועדים/ מדינה של אדונים ועבד/ כולם מתבקשים להתעורר/ כאן קפטן הטיסה מדבר/ אל תשבו בשקט על פצצה מתקתקת/ אנחנו עלולים לאחר" ("ארץ קדושה", מילים: מירי פייגנבאום, לחן: קורין אלאל)
 
"ארץ קדושה" זרק אותי ישר לשירים כמו "ארץ קטנה עם שפם" והזכיר לי שכמעט בכל אלבום יש לך שיר שמתייחס למקום ולזמן
 
"קודם כל, התקליט הזה הוא האיך אני רואה היום את החברה ואת החיים. זה בעצם המראה שלי ושל המדינה. אני לא רואה את עצמי לא חיה במדינה, וכשאני רואה את עצמי, אני רואה את כל המכלול: את עצמי הפנימי, את עצמי המשפחתי וגם את עצמי הקשורה למקום. ב`ארץ קטנה` זאת הייתה תקופה כזאת שיכולתי לצחוק על הארץ הקטנה, להגיד דבר קשה אבל בהומור. השנה לא הרגשתי שאני יכולה להגיד את זה בהומור על המדינה שלנו. הרגשתי שאנחנו נמצאים עדיין במקום קשה. אנחנו לא יושבים בשקט בנחלה שלנו ונחים והכל בסדר. עדיין, עברנו מלחמה לפני שלוש שנים. כשקראתי את הטקסט הזה שמירי הביאה לי, הוא נדבק לי לגוף, לעיניים, לנשמה, והייתי חייבת להלחין אותו.
 
"הקטע בתקליט זה מה מלחינים. יש מיליונים של רעיונות, והקטע זה מה בסוף מוציאים. כי ההלחנה כל הזמן זורמת וזורמת ואני כותבת המון, אבל העבודה העיקרית בתקליט זה להוציא את הדבר החשוב מהדברים שהצטברו, ולראות מה צריך להיות בתקליט, ליצור את הפאזל הזה של מי אני ומה אני ואיך אני. ואז השירים ככה קופצים מתוך כל מה שעשיתי במשך תקופה, ואני אומרת, `אני חייבת שהשיר הזה יהיה בתקליט כי ככה וככה וככה`, וככה אני בונה את זה, לפי הרגשת בטן כזאת. רוב השירים בעצם נשארים אחורה. מעט מהם יוצא קדימה".

את ההפקה המוזיקלית הפקידה אלאל בידי אלי סורני שמנגן לצידה על הבמה לאורך שנים רבות, מוזיקאי בפני עצמו שהוציא לפני זמן לא רב את אלבום הסולו שלו, בעל ניסיון בכתיבת מוזיקה לסרטים, שעבודת ההפקה המוזיקלית שעשה באלבום של קורין היא אחת העבודות הראשונות שלו בתחום הספציפי של הפקת אלבומים לאמנים אחרים.
 
"את אלי אני מכירה מהבמה", היא מספרת. "הוא מופיע איתי למעלה מחמש עשרה שנה. חיפשתי מפיק מוזיקלי ופתאום עלה לי אלי בראש, והלכתי אליו ביום ששי בצהריים, אני לא אשכח את היום הזה שפשוט חשבתי ואמרתי לעצמי, `אלי!`. פשוט נזכרתי בכמה סרטים שהוא כתב להם את המוזיקה, סרטים שהוא גם קיבל עליהם פרסים, ובאתי אליו, והתחלנו לעבוד, ועשינו את השיר הראשון, זה היה `תודה`, השיר שרותי כתבה, והרגשתי שאני פשוט במקום הנכון, שהוא מכיר אותי מאוד טוב, ושהוא מבין בהפעלת המחשב ובלהפיק שיר והוא עושה את זה מצוין, והרגשנו שזה בסדר, והמשכנו".
 
תהליך העבודה על האלבום היה שונה במשהו מהתהליך שעברו אלבומים קודמים?
 
"השיטה של היום היא שיטה מדהימה. פעם היית הולכת לחדר חזרות עם הנגנים ואחר כך לאולפן, מקליטה מה שהיה לך וזהו, זוכרת? היום את יושבת עם המחשב, מקליטה את הלב של התקליט על המחשב, אם הבסיס טוב הנגנים עולים על זה אחר כך והכל עובד, ואז הולכים לאולפן גדול להקליט בס-תופים במשך כמה ימים, חוזרים הביתה, ומכניסים את הבס-תופים לתוך ערוצים פנויים על המחשב. תשאלי למה אנחנו לא נשארים רק על המחשב, למה אנחנו צריכים לצאת החוצה מהמחשב..."
 
למה אנחנו לא נשארים רק על המחשב?
 
"כי הבעיה עם המחשב היא שקשה מאוד להביא עליו תוצאה של בנאדם חי, זה הכל נשמע מחשב, וזה מוזיקה אחרת. אם רוצים לעשות מוזיקה של בנאדם שר ולהקליט תופים חיים חייבים לצאת החוצה ולהקליט את זה באולפן גדול. גם את השירה אפשר להקליט בבית, אבל אני פונקתי בתקליט הזה על ידי הליקון. הם חיפשו, למשל, מיקרופון שהכי יתאים לי לשירה, פשוט עברו את כל המיקרופונים באולפן עד שמצאו את המיקרופון הכי טוב ואיתו עשיתי את התקליט. הקשר עם הליקון זה הדבר הכי מרגש שאני עוברת יחד עם התקליט הזה. אני כל כך שמחה שעשיתי את הצעד הזה ועברתי לעבוד איתם".
 
בעניין הפרשדונה
 
"שאלה למקרוביוט/ ואם יהיה גופי עשוי מאורז מלא/ האם תצמח ממנו נפש יותר זכה?/ או אם חמישים בריכות יפלח ראשי את המים, היתפזר/ ממנו נחיל הפטפוטים/ ותפחת הזלעפה?/ התצא הפרשדונה/ אם אנשוך עגבניות שקטות?"("הפרשדונה", מילים אגי משעול, לחן קורין אלאל)
 
מלבד החיבור הטבעי שנמשך עוד מאלבומים קודמים עם כותבי טקסטים כמו מאיר גולדברג ומירי פייגנבאום, משתפת אלאל פעולה באלבום הזה גם עם המשוררת אגי משעול שתרמה לאלבום חמישה טקסטים פרי עטה.
 
לפני שאני שואלת על הקשר עם אגי משעול, תסבירי לי מה זה פרשדונה
 
"אני בהתחלה חשבתי שזה פרש דונה, כלומר פרש נקבה, פרש אישה. אבל פרשדונה זה הקישקע. זו מילה שמופיעה פעם אחת בלבד בתנ"ך, כשמישהו קיבל שם סכין בבטן ויצאה לו הפרשדונה, הקישקע. אחרי שהבנתי שזה לא פרש של נשים אלא קישקע, הלכתי במחשבה, וגם לפי המילים של השיר, על הקטע של לאכול אוכל בריא ולשחות והחיפוש הזה כל הזמן אחרי הניקיון של הנפש ושל הגוף להתחזק ולהיות בריא ולעשות את כל הפעולות האלה, ולשאול את עצמנו, `אם אני עושה את כל הפעולות האלה האם אני נהיה בנאדם יותר נקי`. `התצא הפרשדונה` זה התצא המועקה. האם אני אהיה אדם שאין לו את כל הדברים שמעיקים עלינו אם אני אעשה את כל הדברים האלה, שזה בעצם הבעיה שלנו בחיים, הדברים שמעיקים עלינו".
 
ומה התשובה שלך לשאלה הזאת, כאדם שמכיר מקרוב את האוכל הבריא והניסיון לחיות חיים נכונים?
 
"נכון, אני עושה יוגה, ופילאטיס, ואוכלת אוכל בריא מאוד, ואני חושבת שזה אדיר וזה חשוב וזה עוזר מאוד, אבל זה לא רק זה. צריך עבודה על עצמך כדי שזה יעזור מאוד".
 
"ישבתי עם הספר מורעבת"
 
ואיך באמת נוצר הקשר שלך עם אגי משעול, שזו הפעם הראשונה שאת מלחינה שירים שלה?
 
"זה התחיל מערב שעשיתי בפסטיבל הפסנתר לפני כמה שנים והזמנתי בו את אלונה טוראל להופיע איתי. אחרי ההופעה היא `סימנה` אותי שאני יכולה לשיר, ופנתה אלי אחרי איזה שבועיים שאני אשיר בשבילה. כל כך הופתעתי, כי בדרך כלל אני לא מקבלת הזמנות לבוא לשיר נטו כזמרת, לא פונים אלי שאני אבוא לשיר, סתם, שירים. ואני חושבת שאלונה מאוד אהבה את הקול שלי היום והתחלתי לעבוד איתה. היא הלחינה שירים של אגי, ודרך אלונה התחלתי בעצם לשיר את השירים של אגי.
 
"היום אני יודעת להגיד שאצל אגי אפשר למצוא כל מיני נושאים ולהלחין אותם, כל אחד יכול למצוא את עצמו, ואלונה מצאה את החיים שלה בתוך אגי וזה עשה את זה מאוד יפה. שירים מדהימים. עברתי חצי שנה עם השירים שלה, שכל צליל כל רגע עולה ויורד למקום אחר, ועשיתי את הערב הזה. איזה שבוע לפני כן אגי הגיעה אלי הביתה כי היינו צריכות להיפגש. לפני שראיתי אותה קראתי את הספר שלה, ולא התחברתי לכלום, לא מצאתי כלום לעצמי. מה שאלונה מצאה היה מאוד יפה, אבל כשקראתי את הספר לא מצאתי שום דבר שהיה מחבר אותי אליה.

 ואז היא הייתה פה איזה שעתיים, ופתאום נפל לי האסימון, ופתאום ראיתי שהתמונה בספר עשתה לי איזה אנטי, משהו הפריע לי ולא התחבר לי עם האישיות שלה בתמונה. אחרי שראיתי אותה פשוט ישבתי כמו מורעבת עם הספר הזה ששבוע קודם הוא היה בשבילי סתם ספר, והתחלתי לדפדף בו בטירוף ולחפש ולחפש ולחפש איזה שירים אני רוצה. שבוע קודם זה לא עשה לי כלום ופתאום זה קפץ לי לעיניים והתחלתי לסמן שירים, ואחרי יומיים, כשנרגעתי, התחלתי עוד פעם, התיישבתי כבר עם מיקרופון ועם מחשב פתוח, כי ככה אני מלחינה, אני מקליטה כל הזמן, והתחלתי את אותו דפדוף על השירים שסימנתי לי, והשיר הראשון שהלחנתי היה כמובן `הפרשדונה` שהכי דיבר אלי, אחר כך הלחנתי שיר על כלב שלא נכנס לתקליט, ושיר על נשימה שלא נכנס לתקליט, והלחנתי שיר על שקט, פתאום בא `קורים דברים`, ופתאום אני רואה, `קורים דברים` זה אני. באותה תקופה הלכתי לאלי, והיו לי עוד שירים אחרים, אבל אז אמרתי, זהו, זה הבסיס של התקליט שלי, השירים של אגי, ובעצם הוספתי את כל השאר אחרי שהיו לי השירים של אגי".
 
נהייתן גם חברות כתוצאה מהקשר היצירתי הזה?
 
"מה זה נהיינו חברות, את לא מאמינה. היום יוצא סרט דוקומנטרי שעשו עליה בערוץ 8 ואני הולכת אחרי ההקרנה לעשות שני שירים בסינמטק. היא אשה מדהימה, חמה, נעימה, והיא מאוד פשוטה, היא כמונו. את מבינה, זה מה שבלבל אותי בהתחלה. נגיד כשהיא באה לפה בפעם הראשונה, השמעתי לה את השירים שעשיתי עם אלונה טוראל, כי היא עוד לא שמעה אותי שרה את השירים, והיה שיר אחד שהיה כתוב בו משהו עם `ההונגריות שלי`. אז היא שמעה אותי שרה את זה ואמרה, `אוי קורין, את צריכה להחליף את זה לטוניסאיות שלך`. אז קלטתי שאפילו אם זה כבר כתוב בספר זה לא מעניין אותה. אם אני טוניסאית וכתוב הונגרי, אז תהפכי את זה לטוניסאית. היא מאוד חיה, זה שזה כתוב בספר אז בסדר, זה לא קבוע, שום דבר לא קבוע. מאוד אהבתי את זה".
 
היום תקיים אלאל את מופע הבכורה שלה, עם הרכב שצירף אליו אנשים חדשים: יונתן לוי בבס, איסר טננבוים בתופים ואורי ויינשטוק בקלידים, לצידם של אנשי ההרכב הקודם, אלי סורני ואופיר גל בגיטרות.
 
 
קורין אלאל תופיע היום , 23 באוקטובר ב- 22:00 ברדינג 3 בתל-אביב. הופעות נוספות ב- 30 באוקטובר ב-22:00  במעבדה בירושלים וב-25 בנובמבר ב-22:00 בבארוק בבאר שבע.